תמשיכו להסתיר מידע

דב תדמור ושאר הנאשמים בפרשת דסק"ש קיבלו היום (ד') מבית המשפט העליון את גזר דינם, על כך שהסתירו מידע מהמשקיעים בבורסה - בניגוד לחוקי ניירות ערך. עונש זה היה אמור להרתיע את אלה שמנהלים ברגעים אלה חברות בורסאיות, ואולי מהרהרים בביצוע עבירות דומות למען רווח אישי או תועלות אחרות. 

העונש שנגזר על הנאשמים בפרשה אינו כולל כלל מאסר בפועל, ואפילו לא דקה של עבודות שירות. בסופו של עניין הוטלו על השלושה קנסות - אותם לא ממש יתקשו לשלם - ועונשי מאסר על תנאי, שבהתחשב בגילם המתקדם ספק כי יספיקו לבצע עבירות נוספות. מעבר לכך, העבירות בהן הורשעו בוצעו בשנת 1995 - וההליכים המשפטיים בתיק נמשכו כ-20 שנים.

מה יכול להסיק מכך המנהל הצעיר בחברה הבורסאית? שאפשר לבצע עבירות חמורות נגד ציבור המשקיעים, אפשר להסתיר מידע ואפשר להתעלם מהשותף הציבורי בחברה אותה אתה מנהל. מקסימום - עוד 25 שנים פלוס מינוס תקבל איזה קנס, וגם זה אם יש לך מזל רע, או עורך דין רע, או שניהם.

ומי האשם כאן? בראש ובראשונה מערכת המשפט. אותה מערכת גררה את התיק שנים ארוכות תוך עינוי דין לנאשמים, וכשהגיע הרגע לגזור עונשים הבינו בבית המשפט ש-25 שנים הפכו את המנהלים מפושעים לקשישים, והאמת שנגד זה באמת אין מה לעשות.

בלי מערכת משפט יעילה, מבינה ומקצועית שיודעת לתת צדק מהיר למנהלים שסרחו - נמשיך לראות כאן עוד ועוד פרשות של מנהלים בחברות ציבוריות שמעלו בחובותיהם, הפרו את החוק, והפרו את חובת האמון שלהם לציבור. נקווה רק כי אותם מנהלים שעוד יתגלו יגיעו למעמד מתן גזר הדין כשהם לפני גיל פרישה.