פרשנות: פרידה בלתי נמנעת

תקני ה־IFRS לא היו נהוגים בשוק ההון הישראלי כשנחתמה העסקה בין אייפקס ומבטח שמיר. עם זאת, רשות ני"ע התבססה על תקן זה כשדרשה ממבטח שמיר את דו"חות תנובה. הטיעון הוא "כשאתה מחזיק באחזקה מהותית של מעל 20%. כחברה ציבורית עליך לפרסם את דו"חות החברה המוחזקת".

מאיר שמיר נקלע למצב בעייתי: מצד אחד, הוא חתום על הסכם מול אייפקס שלפיו לא יפרסם את הדו"חות. מצד שני, הרשות לא מוותרת. הערעור שהגיש לביהמ"ש הוא הברירה היחידה שנותרה בידיו.

אבל הרשות כבר מזמן עברה הלאה וחיזקה את הקייס שלה נגד שמיר. לפני כשבועיים היא דרשה שוב לפרסם את דו"חות תנובה, הפעם על בסיס העובדה שמדובר באחזקה מהותית של מבטח שמיר, המהווה 70% ממאזנה. לשופטת גרסטלר יהיה קשה לדחות טיעון זה.

מכאן הכיוון ברור. אייפקס לא תסכים בשום דרך להפר נוהל של שנים, שלפיו אינה מפרסמת תוצאות של חברות פרטיות שבשליטתה. לשמיר יש אופציה להעביר את המניות לנאמנות או לחברה פרטית שלו, אבל הצעד אינו מעשי.

הפרידה היא בלתי נמנעת וזה אולי הרקע לשיחות שקיימו בשבועות האחרונים עו"ד רם כספי מצד שמיר ועו"ד מיקי צלרמאייר מצד אייפקס, ובהן עלו תרחישים לפרידה. כל צד, אגב, מעוניין להיות הקונה. גם אם השווי הוא כפול מהשווי הנרכש, דבר שמבהיר שוב שתנובה נרכשה במחיר "מגוחך".