אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פרשנות: בין יוון ל־AIG צילום: עמית שעל

פרשנות: בין יוון ל־AIG

לפני שממהרים להספיד את גוש היורו, כדאי להסתכל בפריחה הנוכחית של וול סטריט, שנתיים אחרי הנפילה הגדולה

09.05.2010, 07:26 | סופי שולמן

מה ההבדל בין קריסתה של יוון לבין נפילתה של ענקית הביטוח AIG? לכאורה, עולם ומלואו. האחת היא מדינה ריבונית, חלק מגוש היורו; השנייה היא חברה ציבורית אמריקאית שמניותיה נסחרות בבורסה. אבל בהסתכלות מופשטת מעט, ההבדלים מיטשטשים: בשני המקרים מדובר בגופים שהמאזן שלהם התנפח מעבר לכל פרופורציה, במטרה להציג כלפי חוץ צמיחה מהירה, ובמקביל לאפשר לאזרחים (ביוון) או לעובדים (ב־AIG) לנהל אורח חיים נהנתני החורג מהיכולת האמיתית.

הסוף כמעט זהה: משלמי המסים החרוצים נאלצים לפתוח את הארנקים. אפילו הסכומים לא כל כך שונים. ל־AIG העביר הממשל האמריקאי כ־180 מיליארד דולר - סכום דומה לזה שיוזרם בקרוב ליוון. ואם ארצות הברית עמדה במעמסה הכלכלית של חילוץ AIG, גם אירופה מסוגלת לכך. ברעש הנפילות נשכחה העובדה שפרט ליוון, לספרד ולפורטוגל, גוש היורו עדיין מאכלס את המדינות העשירות בעולם.

נקודת דמיון שלישית נוגעת לתגובה האפוקליפטית של רואי השחורות - אלו שחזו את פשיטת הרגל של הקפיטליזם לאחר הנפילות של ליהמן ברדרס, AIG, פאני מיי ופרדי מק. אותם נביאי זעם ממהרים כעת להספיד את האיחוד האירופי, ובעיקר את גוש היורו. הם טועים עכשיו, כפי שטעו אז. מי שיבחן את מצבם של גולדמן זאקס, מורגן סטנלי וסיטי; מי שיעיין בתוצאות הבנקים; מי שצפה בשנה האחרונה בעליות השווקים (ובבונוסים השמנים שקיבלו בכירים), כבר יודע שהשיטה הישנה והטובה עובדת. המשבר של 2007–2008 חשף כמה חסרונות של הקפיטליזם, בדיוק כפי שעשו גם משברים שקדמו לו, אך ההסכמה הכללית נותרה בעינה: יתרונות השיטה עולים על חסרונותיה.

האירועים האחרונים הם המשבר הרציני הראשון בעשור שחלף מאז הקמת גוש היורו. נפילת יוון חושפת את הבעיות הכרוכות באינטגרציה כלכלית מהירה - אולי מהירה מדי ומקלה מדי - אבל מדובר רק במהמורה ראשונה, ולא בסוף הדרך.

בדיוק כפי שהופקו לקחים מנפילת המוסדות הפיננסיים בוול סטריט, כך, יש לקוות, יופקו הלקחים גם מהמשבר הנוכחי באירופה. האיחוד יצטרך להקשיח את האמנות שלו ולהציב תנאים מחמירים יותר בפני מדינות שירצו להתקבל לגוש היורו. יהיה צורך גם בגיבוש סנקציות כלפי מדינות שלא עומדות בכללים. במילים אחרות, גרמניה וצרפת יצטרכו לגבש גם מדיניות של מקל כלפי החברות בגוש היורו, ולא רק של גזר, כפי שהיה עד היום.

גוש היורו לא יתפרק, בדיוק כפי שהקפיטליזם עדיין חיי וקיים - משום שהיתרונות עבור המדינות החברות בו עדיין עולים על החסרונות. השוק המשותף פוטר במידה רבה את החברות המקומיות מהצורך להתחרות בזירה העולמית, המטבע האחיד חוסך מהמדינות הקטנות יותר תנודות מיותרות במטבע שעלולות לפגוע ביצוא (תשאלו את הנגיד פישר), וחשוב לא פחות, הוא מאפשר לאירופים להישיר מבט שוויוני לעיני האמריקאים, כאשר היורו מהווה תחרות ישירה לדולר. על זה, לא מוותרים כל כך מהר. 

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

4 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
לא מסכים
אני ממש לא מסכים. כל מה ש-AIG קבלה, וגם יוון, וגם כל הכלכלה האמריקאית זה בסך הכל פסק זמן. אם לא יחול שנוי מהותי בכלכלה המערבית, המשבר הזה יחזור על עצמו. אני לא כלכלן, אבל אותי למדו שאי אפשר לחיות כל החיים מחובות. מה גם שצריך לשלם אותפ מתי שהוא. אי אפשר להדפיס אג"ח לנצח.. ממשלת ארה"ב, כמו יפן, יוון, אירלנד, ספרד, פורטוגל ועוד נמצאים במשבר חובות אדיר. והם ממשיכים להעמיד פנים שהכל כרגיל, אבל זה ממש לא..
מאיר , חולון  |  11.05.10
2.
לי יש נקודת מבט שונה
גוש האירו אולי לא יתפרק אבל החלומות של אירופה להוות משקל נגד לארה"ב קיבלו מכה קשה אם לא נוק אאוט. ארה"ב היא מדינה נחושה עם כלכלה בעלת נסיון בהתמודדות עם משברים שונים, עם קול אחד ומנהיגות סמכותית. האיחוד האירופי הוא לא ממש איחוד, מדינות עם כלכלות שונות ואינטרסים שונים ולא נשכח מנטליות שונה. למשל הגרמנים שלא סובלים עצלנות אצל היוונים. התוצאה היא שמטבע היורו חוטף וימשיך לחטוף ולא מהווה באמת אלטרנטיבה לדולר כמטבע עולמי. הההבדל בין AIG ליוון שהוא שבחברה אפשר לפטר עובדים ו/או מנכל ולהתייעל. מדינה לא יכולה להחליף תושבים או מנטליות ברבעון אחד. ולא לשכוח שמחיר ההצלה של יוון מתגמד לעומת מה שידרש כדי להציל את אירלנד ופורטוגל וספרד - וידרש. כי העולם שייך לספקולנטים בעלי כוח שביכולתם להפיל שווקים. ולא יעזרו המנגנונים המצחיקים של האירופים. הבורסות כבר מזמן נשלטות עי מכונות אלגוריתמיות (60 אחוז נפח מסחר). האם באמת נשיא האיחוד האירופי יכול להישיר מבט מול נשיא ארה"ב? מישהו יודע מיהו בכלל? בסוף זה אובמה מול מרקל או סרקוזי וזהו. ובמצב הזה של האיחוד אין סיכוי שבריטניה תצטרף בעשור הקרוב (עשור של השמרנים שזכו בבחירות). האיחוד האירופי לקראת תקופה קשה אם לא הסוף.
אנדי  |  09.05.10
1.
ניתוח מבריק
זוהי הפעם הראשונה שאני קוראת כתבה שלך אך הניתוח מעניין מאוד. גם אני תוהה - מהו יצר ההשרדות של מדינה שלמה? כאשר מדובר בארגון (גדול ככל שיהיה) שהצליח לצאת מהמשבר , וודאי שגם יוון תצא ממנו וגם אנשיה לא יעבור שינוי מאסיבי ...(עדיין ירצו בשנת הצהריים שלהם כל יום). באירופה שבה גם אני חיה, לא מדברים על התמוטטות האיחוד ולא על יציאה מהיורו, בישראל הקטנה ממראים כל נביאי הזעם לצאת בהצהרות. יש עוד משבר ו(גם)הוא יחלוף.
אסנת , אירופה הטובה  |  09.05.10