אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
איך להרוויח מהאש"ל צילום: shutterstock

איך להרוויח מהאש"ל

מדוע הטבות המס שבחוק עידוד השקעות הון הולכות ונשחקות? ומדוע תרומות למוסדות בחו"ל לא מוכרות לצרכי מס? שלוש זוויות על סוגיות בוערות

13.05.2010, 09:41 | רימונה פרקש ברוך

רו"ח קובי זליכה: הטבה הולכת ונעלמת

חוק עידוד השקעות הון שנחקק ב־1959 נועד לפתח את כושר הייצור של המשק באמצעות הטבות במיסוי הניתנות למי שמשקיע בציוד יצרני. אך הסתכלות על החוק ועל גלגוליו השונים מראה כי במתכונתו הקיימת של החוק חלק מ"הטבות המס" שלשמן הוא נחקק אינן רלבנטיות, ואף ניתן לומר כי הן הולכות ונעלמות.

קובי זליכה קובי זליכה קובי זליכה

השינויים והגלגולים הרבים שעבר החוק לאורך השנים הם תוצאה של ניסיונות משרד האוצר לצמצמו ואף להביא לביטולו. הרפורמה המשמעותית שעבר החוק בתחילת 2005 התייחסה בעיקר לפישוט הביורוקרטיה במסלול הפטור ממס והעברת הטיפול בו ממרכז השקעות בתמ"ת, שהוקם במקביל לחוק כגוף האמון על מתן הטבות אלה, לרשות המסים. כך שהחוק במתכונתו הנוכחית נחלק לשני מסלולי הטבות עיקריים:

מסלול המענקים: מסלול הכולל מענקים כספיים בגובה 24% מסך ההשקעה, שאליהם נלוות הטבות המס הבאות - פטור ממס לשנתיים ומס חברות מופחת העומד על 25% למשך חמש שנים. הטבות אלה רלבנטיות למיזמים ולמפעלים באזור פיתוח א'. מסלול הפטור ממס - מסלול הכולל פטור מלא ממס חברות לעשר שנים. גם הוא רלבנטי לאזור פיתוח א'.

הטבות המס הניתנות במסגרת החוק אינן עומדות בפני עצמן והן מושפעות ממגמת הפחתת שיעורי המס התופסת תאוצה בשנים האחרונות ושיעורי מס החברות ההולכים ויורדים. שיעורי מס החברות שעמדו בסוף שנות התשעים על 36% הולכים ופוחתים, כך שכיום הם עומדים על 25% ובשנים הקרובות ימשיכו לרדת עד ל־18% בשנת 2016.

השוואה של שיעורים אלה ל"הטבות" המשמעותיות במסלול המענקים שבחוק מראה כי בעוד שיעור מס החברות הצטמצם לאורך השנים, שיעור מס החברות בחוק עידוד השקעות הון נותר על 25%. למעשה, ההטבה שהיתה קיימת באמצעות שיעורי מס מופחתים במסגרת החוק הלכה וצומצמה משמעותית לאורך השנים ומתחילת 2010 היא לא קיימת. אם הדבר לא יתוקן, בשנים הבאות שיעורי מס החברות יהיו אף פחותים משעור המס "המופחת" שנקבע בחוק עידוד השקעות הון.

הכותב הוא שותף מסים בליאון אורליצקי ושות'

רו"ח עופר מנירב: תשמרו קבלות

טעות של האוצר ורשות המסים עשויה לגרום להכרה בכל הוצאות האש"ל לצורכי מס. עד שיתברר הנושא בוועדת הכספים מומלץ לשמור קבלות על שלוש ארוחות ביום

עופר מנירב, צילום: בועז אופנהיים עופר מנירב | צילום: בועז אופנהיים עופר מנירב, צילום: בועז אופנהיים

ב־25 השנים האחרונות לא חל שינוי בהוצאות האש"ל המוכרות לצורכי מס, העומדות על 7 שקלים ליום לשלוש ארוחות. לאחרונה עלה הנושא על שולחנה של ועדת הכספים של הכנסת, בשל עתירה שהוגשה לבג"ץ, הדורשת משר האוצר ומרשות המסים לעדכן את סכום הוצאות האש"ל המותרות בניכוי. האוצר מצדו העביר בקשה לוועדת הכספים לבטל את תקנת הוצאות האש"ל. הוועדה דנה בחודש שעבר בבקשה זו והוחלט כי יתקיים דיון נוסף. על פניו נראה כי שוב מנסים לפגוע בציבור העצמאים בישראל, אך בפועל, ככל הנראה, דווקא העצמאים צפויים להרוויח מהמהלך, מכיוון שבפועל תקרת ההכרה באש"ל תבוטל לחלוטין.

ניכוי הוצאות האש"ל נועד לפצות את העובד, בין אם הוא שכיר ובין אם עצמאי, בשל הוצאות על מזון ולינה שנגרמו לו בשל עבודתו. בפועל, למרות כוונתו המקורית הנכונה של המחוקק, העובדים לא יכולים לנכות את הוצאות האש"ל שבהן הם נושאים במהלך עבודתם בסכומים ריאליים, לנוכח הסכום המגוחך לכל הדעות המותר בניכוי, שנשחק במתכוון בעקבות אי־עדכונו.

הבקשה לביטול התקנה באה בעקבות טענתו של האוצר, בתשובה לעתירה לבג"ץ, כי העלות התקציבית של עדכון הסכומים מוערכת ב־600 מיליון שקל, סכום שאין לו מקור תקציבי. כך, בניסיונו להתגבר על הצורך לעדכן את הסכומים, בחר האוצר להציע את ביטול התקנה כליל.

אך נראה כי עובדה קטנה נעלמה מעיני האוצר בבקשת הביטול שלו: ביטול התקנה יבטל את ההגבלה שהיתה על ההכרה בהוצאות אש"ל, הוצאות שכאמור היו מותרות תמיד בניכוי, אלא שגובה הסכום המוכר כהוצאה הוגבל בתקנה.

לפיכך, אם תבוטל התקנה יהיו כל הוצאות האש"ל מותרות בניכוי ללא כל הגבלה ובלבד שיוצאו כולן בייצור הכנסה. יצוין כי הנהנים הישירים מצעד כזה יהיו העצמאים, אולם באופן עקיף יוכלו ליהנות מכך גם העובדים, השכירים המועסקים אצל אותם עצמאים. זאת מכיוון שגם תקרת האש"ל שלהם תוכל לעלות בעקבות הגדלת התקרה של המעסיק.

נראה בעליל כי אם תבוטל התקנה ייצא שכרו של האוצר בהפסדו, אך הציבור ירוויח, או יותר נכון, יקבל את מה שמגיע לו. זאת מכיוון שאם הסכומים היו מעודכנים, הרי שההוצאה המותרת היתה מוגבלת לכ־15 שקל לארוחת בוקר, 45 שקל לארוחת צהריים ו־15 שקל לארוחת ערב, סכומים הנמוכים מהותית, למעט אולי ארוחת צהריים, מסכום ההוצאה הריאלי לארוחות. אם תבוטל התקנה, לא תהיה כל הגבלה בסכום ההוצאה, כל עוד מדובר בהוצאה ריאלית וסבירה. לפיכך כל מה שנותר הוא להתחיל לשמור קבלות בגין הוצאות לארוחת בוקר, ארוחת צהריים וארוחת ערב ולעקוב אחרי דיוני ועדת הכספים.

 

הכותב הוא נשיא לשעבר של לשכת רו"ח ויו"ר ועדת המסים בלשכה

 

רו"ח תמיר בן שמעון: לזכות גם תרומה לחו"ל

תמיר בן שמעון תמיר בן שמעון תמיר בן שמעון

 

זיכוי ממס הוא אחת הדרכים שבהן המדינה משתמשת לתקצוב מטרות או גופים כלשהם שבהם היא חפצה. אחד הזיכויים המשמעותיים מבחינה תקציבית ומבחינת תרומתו לחברה הוא זיכוי הניתן למוסד ציבורי בגין תרומתו, לפי סעיף 46 לפקודת מס הכנסה. אך לזיכוי זה חיסרון בולט - מגבלה על תרומה למוסד שנמצא מחוץ לישראל. כך שמי שרוצה לתרום למוסד כלשהו בחו"ל, גם במקרים שבהם המדינה בוחרת להשתתף בפועל במימון המטרה או במתן סיוע לאסונות כמו האסון בהאיטי, לא יקבל את הזיכוי, זאת אף על פי שתרומתו תשפיע על חלוקת נטל המס בצורה צודקת יותר.

סעיף 46 לפקודת מס הכנסה הוא זיכוי שבאמצעותו מעודדת המדינה את תושביה לתרום למטרות כמו חינוך, מדע, תרבות ודת ובעצם מוצאת מקורות נוספים לתקצוב מטרות אלה. התמריץ לתרומה הוא זיכוי ממס בשיעור 35% מסכום התרומה או בשיעור מס חברות אם התורם הוא חברה. יצוין כי הזיכוי מוגבל עד לגובה של 30% מהכנסתו החייבת של התורם או עד סכום של 4.2 מיליון שקל, הנמוך מביניהם. זיכוי זה, להבדיל מזיכויים אחרים, מאפשר ניתוב של נטל המס. כך, כאשר המדינה מעוניינת לקדם מטרות והיא צפויה לעשות זאת באמצעות הטלת מסים על כלל האוכלוסייה, הרי מי שמעוניין לקדם את המטרה יכול להשתמש במנגון הקיים בסעיף כדי לתרום ולקבל זיכוי. תרומתו תקטין את שיעור המס שיוטל על שאר האזרחים.

בעוד ששיטת המס הנהוגה בישראל היא פרסונלית וממסה כל מי שהוא תושב ישראל ללא קשר למקום הפקת הכנסתו, שיטת המיסוי ביחס לזיכוי למוסד ציבורי היא על בסיס טריטוריאלי בלבד. מי שרוצה לתרום למוסד כלשהו בחו"ל לא יקבל את הזיכוי, גם במקרים שבהם המדינה משתתפת בפועל במימון מטרה זו או שהנהנים מהתרומה הם תושבי ישראל השוהים בחו"ל.

ניקח כדוגמה את האסון בהאיטי שאירע לפני כמה חודשים. מדינת ישראל לקחה חלק בלתי מבוטל בתרומה העולמית למתן סיוע לנפגעי רעש האדמה. אין ספק כי מלבד הפן ההומני שבעניין, צעד זה תרם רבות לתדמיתה של ישראל בעולם. גם אין חולק על עלותו הגבוהה של סיוע זה, אשר מומן בסופו של דבר מכספי משלם המסים הישראלי וזאת בלי ששאלו את דעתו לתרומה זו. עולה השאלה האם לאור ההדדיות הגלובלית העולמית המתפתחת בין מדינות העולם, כאשר לעתים נמצאת ישראל בצד התורם ולעתים בצד המקבל, יש מקום לשנות את מתכונתו הקיימת כיום של סעיף 46 אשר יחול בתנאים מסוימים אף בנוגע לתרומות בחו"ל?

קבלת החלטה בנושא מחייבת קביעה מראש של המטרות או המוסדות הזרים הרלבנטיים כגון: מוסדות אשר גם תושבי ישראל הנמצאים בחו"ל ייהנו מהתרומות שיועברו אליהם, מטרות הומניות שמדינת ישראל כבר תורמת להן, ומטרות עם השלכה גלובלית עולמית שהתרומה אליהן משפיעה בצורה עקיפה גם על ישראל. שינוי השיטה אינו דבר חריג בנוף המס הישראלי, שהרי מדינת ישראל מיישמת היום מנגנון חלקי של מתן זיכוי על בסיס פרסונלי בסעיף 15א לאמנה הקיימת עם ארה"ב. מנגנון זה מתיר זיכוי בגין תרומה של תושב ישראלי למוסד אמריקאי כנגד הכנסות שיש לו מארה"ב, מכאן שהפתרון כבר קיים ורק צריך להרחיבו.

יש מי שיאמרו כי מתן זיכוי על בסיס פרסונלי יגרום לבריחה של תרומות ממוסדות ישראליים למוסדות בחו"ל והרי "עניי עירך קודמים". אמירה זו אינה מדויקת, ומתבססת על ההנחה שכל מי שתורם היום למוסד בישראל בעצם רוצה לתרום למוסד בחו"ל, כאשר בפועל להיקף התרומות לאסונות בחו"ל אין השפעה על היקף התרומות למוסדות בארץ. אין ספק שמנגנון זה יגרום לחלוקת נטל מס צודקת יותר בקרב אזרחי המדינה.

הכותב הוא מנהל מחלקת מסים בליאון אורליצקי ושות'

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות