הון אנושי: כולנו גמדים של החיים
בגן אירועים בצפון תל אביב הטיפו בכירי בנק הפועלים לערך החיסכון, אבל כולם היו עסוקים בדמיון בין בובת הענק של דן חסכן ליאיר סרוסי
מתחם גן אורנים המשודרג, "הווילה" בשמו החדש, שכח כבר מזמן את הפרסומים השליליים והחובות של הבעלים הקודמים, שברח לחו"ל. המקום עבר שיפוץ, הבעלים התחלפו, והכל כוסה ברצפת פרקט. גם בכירי בנק הפועלים שכחו, כך נדמה, את העימות המתוקשר עם הנגיד, שלא הסכים שדני דנקנר יכהן כיו"ר, ובדיעבד הציל את המצב. כולם נושמים לרווחה, ומעדיפים לקבור את מבוכת העבר עמוק מתחת לפרקט של גן אורנים המחודש, שבו התקיים בסוף השבוע אירוע "עולמו של דן חסכן", שנועד להחיות את המותג הזקן.
בכירי הבנק היו במצב רוח משועשע. נראה שהעתיד הכלכלי של ילדינו - סליחה, התבלבלתי, של ילדי הסלבז שהוזמנו לאירוע - הוא ורוד ומבטיח. הסלבז הוזמנו לאירוע כדי שמצלמות הבידור יצלמו אותם לצד בובת ענק של דן חסכן, בגובה של כשני מטרים, שהסתובבה בין הנוכחים. רבים מהמשתתפים העירו זה לזה שבובת הענק דומה מאוד, משום מה, למנכ"ל הבנק יאיר סרוסי. פניתי לסרוסי, ושאלתי אם הוא ההשראה לדמות הגמד המחודשת. סרוסי נראה מופתע מאוד מהשאלה. "לא, מה פתאום, אתה חושב שאני דומה לגמד של דן חסכן?", הוא שאל, ואני עניתי בלחש שהאמת היא שכן, ושיש פה גם דיבור כזה. "מה זאת אומרת דיבור כזה?", תמה, "אני לא מוצא שום דמיון בינינו. הרעיון היה של המנכ"ל ציון קינן. בוא נלך ונשאל אותו".
סרוסי הוביל אותי אל קינן, והורה לו: "ספר לו איך עלה הרעיון". "תראה", אמר קינן, "אני גדלתי על דן חסכן. זו היתה הילדות שלי. אני זוכר איך הייתי שם את הכסף בקופסה, ומצפה בכיליון עיניים ליום שבו אפתח את החיסכון". אמרתי לקינן: "גם אני גדלתי על הגמד ועל הקופסה, וגם אני שמתי כסף - ואיפה אתה ואיפה אני?". סרוסי לא התייחס להערתי, והמשיך: "אתה זוכר? היו לנו שיטות להוציא כסף מהקופסה. זה היה מאוד מרגש להצליח להוציא כסף משם". לא התאפקתי: "נו, מה חדש? כבר אז היו לך שיטות להוציא כסף מהקופסה. בנקאי או לא?". סרוסי התערב בשיחה בינינו, ושאל אם אני זוכר את חוברות דן חסכן מאותם ימים. השבתי שלא. "כולנו היינו ממלאים אותן", אמר, ומיהר להוסיף: "היום הורים ממש יכולים לחסוך בתוכנית דן חסכן בשביל בר מצווה של הילד, בשביל לימודים או בשביל דירה". כשהוא אמר שהורים יכולים לחסוך בשביל דירה, מבטי נטה אל להטוטן לבוש מצנפת אדומה כמו של דן חסכן, שהתקרב אלינו והעיף באוויר שלושה מקלות קרקס. חשבתי שהסיכוי שלי להחזיק שלושה מקלות באוויר גדול מהסיכוי שלי לחסוך לדירה לבת שלי, בכל בנק שהוא.
אפרת פלד, יו"ר אריסון השקעות, הגיחה, לחצה את ידיהם של סרוסי וקינן, ואמרה: "הדור שלי הוא משלהי תקופת דן חסכן, אבל בכל זאת אני מעריכה את הנוסטלגיה. לדעתי זה מהלך שיווקי נהדר". יובל המבולבל הגיע, וצוותי הצילום של תוכניות הבידור, ביחד עם ילדי הסלבז, עטו עליו. ביניהם היה גם בנו של שמעון אלקבץ מהראל פיננסים, שלחץ את ידי כדי להזכיר לי את קיומו. אחר כך מישהי לחשה לפלד שבעוד עשר דקות היא תהיה פה, והתכוונה כמובן לשרי אריסון. ואז היא הגיעה, והצלמים עטו עליה באותה התלהבות שבה הם קפצו על יובל המבולבל. הילדים קצת פחות התלהבו.
בובה ענקית של דן חסכן ניגשה לעמוד ליד אריסון, וילד אחד מיהר לגשת אליהם. אב נרגש אמר לאשתו: "תראי מה זה, הילד מזהה את שרי אריסון, אני לא מאמין". "מטומטם", אמרה אשתו, "זה בגלל הגמד". האב המאושר צילם את אריסון, הילד והגמד במצלמת הנייד שלו.
שאלתי את אריסון אם כילדה גם היא חסכה כסף, והיא השיבה: "בוודאי. בגיל 12 כבר יצאתי לעבוד ברשת המבורגרים". הסתכלתי עליה וקרצתי: "נו באמת, שרי, את היית צריכה לעבוד?". "תתפלא", השיבה, "אבי רצה שאכיר את החיים האמיתיים". בחייה הווירטואליים, בינתיים, ביקשה עופרה מיתר מרני רהב, שלבש מצנפת אדומה שהלמה אותו מאוד, שיכיר בינה לבין אריסון, והוא עשה זאת בחפץ לב. מי אמר שכשיש כסף לא צריך לעבוד?
תגובה אחת לכתיבת תגובה