אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
איך מתעשרים ממשברים? צילום: בלומברג

איך מתעשרים ממשברים?

עשרות ספרים נכתבו על קריסת שוקי ההון ב-2008 אבל זה של מנהל ההשקעות לשעבר והעיתונאי מייקל לואיס זינק היישר לצמרת רבי המכר. לואיס לא כתב כמו כולם על גיבורי המשבר, שרי האוצר והמנכ"לים שכשלו, אלא דווקא על אלה שהימרו נגד השוק וזכו בגדול

17.06.2010, 10:17 | שיזף רפאלי

לא חסרים ספרים על הקריסה הגדולה של שוקי ההון ב־2008. בנקאים ונגידים הספיקו מאז לפרסם אוטוביוגרפיות, עיתונאים ואקדמאים פרסמו ניתוחים. אז מה גרם לספר "The Big Short: Inside the Doomsday Machine" של מנהל ההשקעות לשעבר והסופר וכתב ה"ואניטי פייר" בהווה מייקל לואיס לזנק ממכונות הדפוס ישירות לצמרת רשימת רבי המכר של "הניו יורק טיימס"? מה גרם לבלוגר הבית של רויטרס פליקס סולומון לכנות אותו "עבודת העיתונות הפיננסית הטובה ביותר שנכתבה אי פעם"?

יש לכך שתי סיבות: האחת היא שבעוד כולם עדיין מוחים דמעות, לואיס כתב ספר משעשע. השנייה היא בחירתו לא לכתוב על גיבורי המשבר המוכרים – פולסון, גייטנר, ברננקי ומנכ"לי גולדמן זאקס וסיטיגרופ. במקומם, הוא כתב על גיבורי המשבר הנסתרים, על אלה שחזו את בואו והפכו את האסון להון.

וול סטריט נגועה בתרבות שיוצרת אסונות, צילום: בלומברג וול סטריט נגועה בתרבות שיוצרת אסונות | צילום: בלומברג וול סטריט נגועה בתרבות שיוצרת אסונות, צילום: בלומברג

הדמויות שבעקבותיהן הוא מתחקה אינן מוכרות לרבים: סטיב אייזמן, אנליסט מחברת אופנהיימר ושות', אדם ישר עד כדי בוטות וחסר טאקט שלרבים נמאס לשמוע את תחזיותיו הקודרות. לואיס מתאר בספר כיצד אייזנר הפך מחסיד שווקים חופשיים ואיש ימין כלכלי למבקר חריף של שגעון הבורסה ושל המכשירים הפיננסיים המורכבים; צ'רלי לדלי,

משקיע מבריק שבטרם הגיעו לגיל שלושים ייסד קרן גידור שהצליחה מאוד בקליפורניה, ועוד יותר עם העברתה לניו יורק; מייקל ברי, רופא נוירולוג עם נטיות לאוטיזם, שעבר מאבחנות של בעיות במוח לאיבחון חולשות של ניירות ערך. הם ואחרים היו שם ערב המשבר, הזהירו מפניו בעיתונים, בספרים וברשת, ואת כספם שמו בכיוון ההפוך מההמון והרוויחו הון תועפות.

מייקל לואיס ידוע כמחבר של ספרים מצחיקים על נושאים כואבים, שקשה להניח מהיד. בשנות ה־80, בהיותו עובד בית ההשקעות סולומון ברדרס, הוא חיבר את "פוקר השקרנים" שהתפרסם גם בעברית. "פוקר השקרנים" הזהיר מפני קיצוצי הרגולציה של ממשל רייגן. לואיס הצעיר סיפר אז בשפה קולחת ומשעשעת סיפור מעורר חלחלה על תרבות בתי ההשקעות הצינית והשחצנית, על הבנקאים ומנהלי הכספים שמחזיקים ציי יאכטות שרכשו בכספי עמלות הזויים בגובהם. השיטה שהפילה את וול סטריט לפני שנתיים הופיעה כבר בספר ההוא: חיבור חבילות של משכנתאות והלוואות מסוכנות, ומכירה חסרת אחריות שלהן למשקיעים. חגיגת עליות המחירים של הניירות המעורפלים נועדה להסתיים בהתפוגגות ודאית, כתב בספר, שנועד לשמש כאזהרה לציבור המשקיעים. אבל הציבור קרא את הספר בהמוניו, נהנה מהכתיבה והתעלם מהאזהרה. מאז לואיס פרש מעבודתו בסולומון ברדרס, פדה את חבילת המניות והאופציות שלו והתמסר לכתיבת רבי מכר על ספורט, עתידנות, הייטק וצרפת. עכשיו הוא חזר כדי לומר לקוראיו משנות ה־80 "אמרתי לכם, לא הקשבתם, ועכשיו כולנו משלמים את המחיר".

ספרו של מייקל לואיס - The big short ספרו של מייקל לואיס - The big short ספרו של מייקל לואיס - The big short

כמה מהתובנות של לואיס הן נצחיות: וול סטריט נגועה בתרבות שיוצרת אסונות. את זה ידענו גם טרם קריאת הספר. השווקים מונעים על ידי טיפשות ותאוות בצע. גם את זה כל ילד משנן היום. אבל לואיס הולך רחוק יותר. הוא מאשים במשבר את כולם, למעט גיבורי ספרו. כל מי שהיה מקשיב להם, היה יכול להקהות את כאב המכה. כל מי שהיה נוהג כמוהם היה מאזן את הנזק. הוא טוען שהניתוק ההולך וגובר בין הכלכלה היצרנית לבין שוקי ההון הוא המצמיח את הטיפשות המעוורת. ככל שהכלים המימוניים נעשים יותר מתוחכמים והקשר בינם לבין ערכם האמיתי מתערפל, כך מתערפלים שכליהם של אלה שצריכים להיות ערניים כפליים. וכשהרגולטור לא מבין מה קורה, ובעצמו נמצא על ציר תנועה דו סטרי סואן של מעבר פיגורות בין ג'ובים בממשך ובוול סטריט, אין לו הרבה סיבות לברר.

הקריסה של 2008 לפי לואיס אינה מותחן פשע אלא קומדיה של טיפשות. מי שרוצה למנוע את הבדיחה העצובה הבאה צריך לא לרדוף אחרי האשמים אלא לשנות את הכללים. או ללמוד את השיעור של אייזמן, דניאל, ברי וחבריהם. "השורט הגדול" שווה השקעה.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



11 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

11.
השיטה הבטוחה להרויח מירידות היא לקנות בשפל
כאשר הבורסה יורדת ומניות בעלות יציבות כלכלית איתה יורדות בצורה דרסטית (כמו מניות הבנקים הגדולים שירדו כ- 65%) כדאי להשקיע בהן ולחכות בסבלנות לעליות. שיטה זו טובה בעיקר המשקיעים לטווח ארוך שטווח הזמן העומד לרשותם אינו מוגבל. בקרנות שורט ובתעודות סל מסוג זה קיים שער בו הנייר מתממש ובכך המשקיע יכול להפסיד את השקעתו ללא יכולת לשלוט במועד המימוש הנוח לו.
מוטי מינץ  |  25.06.10
9.
הבעיה היא שזה הפך לקזינו ואיבד את הייעוד
לקנות מניה זה לקנות החזקה יחסית בחברה. זהו נכס שיכול לעלות ועלול לרדת ורמות סיכון גבוהות אבל כפי שמוכיח וורן באפט כבר הרבה מאוד זמן, אם מתחייסים למטרה המקורית ומדברים על טווחי זמן גדולים אכן הרווחים הולכים לכיוון השקעה על בסיס החברה והשוק בה היא נמצאת. שורטים זה רק הימור. כאן אין לי שום החזקה בשום דבר. במקום להביא לייציבות כסוג של ביטוח כנגד תנודות גדולות מידי גם הכלי הזה איבד מייעילותו מרגע שהפך לכלי הימורים מסוכן. אין לי בעיה שאם אתה בעל מניה אזי תוכל לקנות שורט כנגד אותה אחזקה בלבד. כל המסחר באופציות הללו כמטרה בפני עצמה היא רעה חולה שמייצרת שוק חסר בסיס כלכלי יצרני. לטווח ארוך זה מביא את הנזקים המתוארים בכתבה.
שחר  |  23.06.10
7.
4, זה פשוט: שוק עולה = טוב, שוק יורד = רע
וזה ידוע מזמן שהפוזיציה שאדם נמצא בה מעוותת את הצורה בה הוא חושב, בגלל החמדנות המניעה אותו ובמקביל החשש להפסיד. התוצאה דומה לעיקרון "הנבואה שמגשימה את עצמה". בנאדם שמהמר על מיתון / נפילה / הפסד, במינימום ייחל בסתרי ליבו שההימור שלו יצליח, בדיוק כמו אדם שמהמר שמנייה תעלה. ובדיוק כמו שאנשים עם הרבה כוח, לפעמים נכשלים בפיתוי ומנסים לתמרן את השוק כדי שהמניה תעלה ולהפך, אותו דבר הם יכולים לעשות עם הימורים על מיתון / נפילה וכו'. העניין הוא שהשורטים האלו הם בעלי פוטנציאל גדול יותר לעשיית נזק לכלל המדינה. ואגב, קשה לי להבין למה לומר שהבורסה היא קזינו. הרי בהימורי קזינו, או שזכיתם, או שהפסדתם את כל הכסף. בבורסה, קניתם מנייה X של חברה כלשהי, גם אם המנייה יורדת, עדיין נשאר לכם כסף. כדי להפסיד את כולו, החברה צריכה לפשוט רגל. הבורסה מאפשרת לכם להרוויח כסף, ממאמצי חברות נסחרות, בלי שאתם צריכים להשתתף ממש במאמץ עצמו. אני משקיע מאז שאני בן 23, ועשיתי בערך 30 אחוז בשנה. מבחינתי, אני משקיע רק במה שאני מבין בו, ורק לטווח ארוך. התחלתי עם 22 אלף, היום יש לי 38 אלף, וממשיך. אלו כספי הפנסיה שלי - עוד 30 שנה, יהיה לי מעל 2 מיליון שקל. לא קרן פנסיה של גנבים שלוקחים ממני דמי ניהול ואח"כ כשאפרוש, אולי יעשו לי טובה ויתנו לי 4000 ש"ח בחודש, ולא ביטוח מנהלים שבטח לא אקבל ממנו שקל. אני, בעצמי, בזכותי.
אייל  |  19.06.10
לכל התגובות