אלי אלעזרא: "בימים כאלה לא מחפשים הרפתקאות"

"אני 'החלפתי דיסק'. המצב של הקבוצה שלנו השתנה. כשאני מסתכל למרחק כיום, התוכנית שלי היא לבנות את הקבוצה לעומק ולא לרוחב, כלומר להרחיב את הפעילות של כל חברה וחברה ולא לרכוש חברות נוספות". כך אומר אלי אלעזרא, בעל השליטה בחברת הבנייה אפרידר, בחברת הביטוח הכשרת היישוב ובחברת הליסינג אלבר. כשהוא מביט ממשרדו בבית הכשרת היישוב בדרום תל אביב אל הים, הנראה בבירור מחלונות משרדו, אי אפשר לראות עליו את הסימנים הקשים שהשאירה בו השנה האחרונה, שאמנם היתה מוצלחת לעסקים, אך גררה אותו למאבקים משפטיים מתוקשרים. גם כשהוא נשאל על המלחמות שלו בבעלי שתי החברות שאותן תכנן להפוך לזרועות חדשות בקבוצה התמנונית שלו - רמט וקבוצת לוי - אלעזרא, איש שלא חוסך במילים קשות על מי שמרגיז אותו, בוחר למלא פיו מים.

אלי אלעזרא | צילום: אוראל כהן

בימים אלה הוא מסיים תקופה לא קלה שבמהלכה הקדיש את זמנו למאבקים בשוק ההון ומחוץ לו. בתוך הקבוצה הוא נדרש למאבקים בבעלי האג"ח, לגירעונות בחלקים מהפעילות ולירידה של 30% ברווח ברבעון הראשון של 2010. בתחום הנדל"ן, הבעיות חיכו לאלעזרא דווקא מחוץ לחברות שבשליטתו. אפרידר, זרוע הנדל"ן שבבעלותו, הצליחה להסתבך פעמיים כשניסתה להתרחב על ידי רכישת חברות בנייה.

יהיו שיאמרו שההחלטה שלך לא לרכוש יותר חברות בטווח הנראה לעין, היא תוצר של אותן מלחמות.

"אני לומד מכל דבר ומכל אחד, אבל ההחלטה הזאת קשורה יותר לדרך שבה אני חושב שנכון להתנהל בסביבה עסקית מסוכנת כמו זו, שבה כולנו מתנהלים כיום. גם בשוק הרכב, גם בביטוח ובעיקר בענף הנדל"ן, אני חושב שצריך להיות עם האצבע על הדופק היום. זה לא אומר שזה לא זמן טוב לעסקים, אבל בימים כאלה חשוב לנצל את מה שיש לך ולא לחפש הרפתקאות".

מוזר לשמוע את האיפוק מפיו של מי שנתפס כמטאור בתחום הנדל"ן. תעוזה וסיכונים הם מאפיינים מצופים מאלעזרא, שהגיע לאן שהגיע מעמדה של עולה ממרוקו שגדל עם שבעה אחים ואחיות בדירה בת 40 מ"ר, בשכונת שמשון הקשה באשקלון.

ההסתבכויות של השנה האחרונה אלעזרא והסכסוכים חברת אפרידר כיכבה בשנה וחצי האחרונות בכותרות בעיקר על רקע סכסוכים שבהם הסתבכה. המתוקשר היה הסכסוך עפ האחיות עליזה יפו ומרים דדון, בעלות השליטה בחברת רמט שי פאוזנר, תגובה אחתלכתבה המלאה

אתה לא הרפתקן?

"זה תלוי למה אתה משווה. בעסקים אדם צריך לקחת סיכונים מחושבים. ההצלחה היא תמהיל של כמה דברים; ידע, יכולת, חושים, מזל והתשתית שמקיפה אותך. אותה עסקה יכולה להצליח לאחד ולא לשני. יש יותר ממרכיב אחד שמביא להצלחה, כמו תבשיל שהטעם הסופי שלו נגזר מהרבה פרמטרים. כשהייתי ילד, החלום שלי היה דירת חדר וחצי בשכונה באשקלון. כל דבר מעבר לזה היה בעיניי חלום לא רציני".

אז איך אתה, שנשמע כל כך זהיר, נהפכת לשחקן גדול כל כך? עשית את זה בלי לקחת סיכונים?

"זהירות היא עניין יחסי. אני הצלחתי עם המון תושייה, המון עבודה והמון סיכונים. מעט מאוד אנשים יודעים שבעסקה הראשונה שלי איבדתי את הבית שלי. בסוף למדתי ממנהג העשירים - קונים בזול, מוכרים ביוקר ומרוויחים".

עכשיו מסוכן בנדל"ן הישראלי?

"הזרעים של העסקאות הטובות נזרעים בתקופות שפל, והכישלונות הגדולים נזרעים בגאות. במשבר האחרון עשינו רווח של 100 מיליון שקל מהשקעה באג"ח. היו פה הזדמנויות אדירות. דווקא כשיש פריחה, כולם נפתחים. אתה מאבד את הרגישות וזו הסכנה של יזם ומנהל, אם הוא לוקח הרבה יותר סיכונים בלי לעשות חשבון ובדיקות שראוי לעשות לעסקאות בזמנים טובים".

בנדל"ן כולם הרי תלויים בבנקים ובשוק ההון. אם ניכנס עכשיו למשבר חדש, הנדל"ן ייעצר שוב?

"אני לא יודע מה יהיה, אבל על המשבר האחרון אני יכול לומר שהשוק המוסדי הפיננסי עשה טעות. המוסדיים והבנקים פה פעלו על פי האינסטינקט שלפיו צריך להסתגר. היה צריך לתמוך בלקוחות כדי שינצלו הזדמנויות".

"אני משמש השראה לעולים ולצעירים"

אלעזרא היה ונותר אחד מסיפורי הסינדרלה הבולטים ביותר בעולם העסקים הישראלי. ב־2001, בזמן שעוד היה קבלן מקומי קטן באשקלון, הוא הצליח לגייס 82 מיליון שקל כדי לרכוש את חברת הבנייה הוותיקה אפרידר מהמדינה, מהלך שהותיר את ותיקי הענף בהלם.

"אני יודע שאני משמש השראה לעולים חדשים ולצעירים במקומות קשים. צריך לשאוף להצליח. גם אם לא תגיע בדיוק לאן שרצית, תגיע לסביבה", הוא אומר.

מה השתנה מאז רכישת אפרידר?

"לפני תשע שנים חשבתי שהתפיסה של בניית קבוצה לרוחב - על ידי כניסה לכמה תחומים במקביל - היא הנכונה. הזמן הוכיח שצדקתי. העניין הזה אפשר לי לפזר סיכונים. זו קבוצה עם נכסים בשווי של 8 מיליארד שקל בשלוש זרועות. היום המצב שונה: גוף מבוסס כזה יכול להרשות לעצמו להתחיל לחפור פנימה לתוך כל אחת מהזירות שבהן הוא פועל - בנייה, ביטוח ורכב. בכולן אנחנו רוצים להיהפך לגדולים יותר".

שווקים חדשים? לא עומדים ב"מבחן הצרה"

אף על פי שאלעזרא עומד כיום בראש קבוצה שתחומי פעילותה מגוונים, ניכר בו שהנדל"ן היה ונשאר התחום שבו הוא מרגיש בבית יותר מבכל תחום עסקי אחר.

"בשנה האחרונה נהפכה אפרידר להרבה יותר חזקה", מתגאה אלעזרא. "עשינו צעדים שהיו בהחלט סיכונים מחושבים כשהלכנו למקומות שנחשבו עד לא מזמן לבעיה ונעשו מסקרנים מאוד (כמו באר יעקב - ש"פ). אני ממשיך לחפש הזדמנויות". אלעזרא אומר שלצורך השינוי בתפיסת החברה הוא החליט למנות מנכ"ל חדש, מאיר מלל מבנק ירושלים.

אתה מדבר על ניצול הזדמנויות. איך זה שלא חיפשת כאלה במזרח אירופה בתחילת העשור הנוכחי?

"לא הלכתי אחרי פיתויים במזרח אירופה, כי הערכתי שאם תהיה שם בעיה, לא אדע איך לטפל בה. הייתי ברוסיה למשל, וקיבלתי הצעות מעניינות, אבל השיחות עם הפקידים שם הבהירו לי שיהיה קשה להתנהל במקרה של צרות. בישראל אדע איך להתמודד עם אירוע קשה, אם יקרה".

השקעה פופולרית אחרת שממנה מתרחק אלעזרא, בניגוד לעמיתיו בענף, היא שוק מגורי היוקרה. הפרויקטים שבונה אפרידור מיועדים לבעלי שכר ממוצע וממוקמים באזורים הנתפסים כבנאליים.

למה ויתרת על שוק מגורי היוקרה?

"אנחנו מתמקדים בבנייה עממית ולא ביוקרה כהחלטה אסטרטגית. אני מדבר על דירות בעלות של 700 אלף שקל עד 1.5 מיליון שקל בין אשקלון לחדרה. זה השוק הכי גדול מבחינת הפעילות, והביקושים בו חזקים ויישארו חזקים. זה שוק שאנחנו מכירים הכי טוב ומאמינים בו. להערכתי, במקומות הכי יוקרתיים המחירים כיום כבר במצב שאי אפשר לעלות ממנו".

"פלא שיש פה מאעכרים ושוחד?"

אף שהוא משדר עסקים כרגיל, אלעזרא חשוף כמו כל היזמים בענף המגורים לבעיות שהתעוררו לאחרונה בשוק הדיור בישראל. ברגע שהנושא עולה, הוא יורה בצרורות לכל הכיוונים: "אני קורא החלטות שקיבל בנק ישראל. הם מנסים לכבות את השריפה של עליית מחירי הדירות במטף הלא נכון. המסלול המוניטרי של טיפול בהלימות הון במשכנתאות הוא טעות. המדינה יושבת על המשאב החשוב ביותר: 93% מהקרקע הם שלה, וזה רכיב ששווה 50% ממחיר דירה. אם היא רוצה להוריד מחירים, היא צריכה להגדיל את היצע הקרקע ולהפחית מסים בתחומי המע"מ, האגרות וההיטלים על יבוא חומרי גלם, ולא דרך הכבדה שלא מביאה תועלת".

ומה לגבי רפורמה ברישוי ובתכנון?

"צריך רפורמה דחופה, כי הוועדות הן קטסטרופה. יחד עם המינהל, אלה החסמים הכי גדולים בדרך לבנייה. המחיר הוא כל כך גבוה, כי אטיאס מוציא קרקע בצורה יפה, אבל הוא צריך לעשות יותר. הוא חסום במינהל".

אז המינהל הוא אבי כל הבעיות?

"לא רק הוא. הטרגדיה הכי גדולה היא שאין פה רציפות שלטונית. אם זה היה קורה בעסקים, החברה הזו שנקראת מדינת ישראל היתה פושטת רגל. זו מדינה שבה הפקידים חוגגים. פלא שיש פה מאעכרים ושוחד? המערכת מזמינה את זה".