נתלים באילנות גבוהים ואז זוחלים למטה

באגף הפיקוח על שוק ההון במשרד האוצר אוהבים לצאת בהכרזות בומבסטיות ולהצהיר על רפורמות ומהפכות, שמספקות יחסי ציבור לא רעים. נראה שאנשי אגף הפיקוח עובדים - ועובדים קשה. אולם על רקע פרסום הטיוטה השנייה, המתוקנת, של עקרונות המודל הצ'יליאני, נדמה שלפנינו שוב דוגמה לדפוס פעולה שחוזר על עצמו: הפיקוח, בראשות פרופ' עודד שריג, פועל בצורה מעט נמהרת - ואז, לאחר זמן נוסף ושהות למחשבה, מבצע "אחורה פנה".

על פי המודל הצ'יליאני, יותאם תמהיל התיק הפנסיוני לגילו של כל חוסך. הרעיון ליישם את המודל בארץ החל לקרום עור וגידים בשיא המפולת בשווקים, בשנת 2008, כאשר תיקי הפנסיה התכווצו בצורה משמעותית. נכון שהשוק חווה בינתיים תיקון חד, אך החוסכים המבוגרים שהגיעו לגיל פרישה בעיתוי לא מוצלח, בשיאו של המשבר, ספגו הפסדים כבדים, מאחר שחסכונותיהם נוהלו באותו אופן שבו נוהל כספם של החוסכים הצעירים.

עודד שריג, המוסדיים התריעו | צילום: גדי דגון

אגף שוק ההון באוצר מיהר להציע תרופת פלא, שתמנע הישנות של מצב הביש - מודל המתאים את רמת הסיכון של ניהול הכסף לגילם של החוסכים.

אולם בטיוטה השנייה של התוכנית שפורסמה שלשום, כמעט שנה לאחר פרסום הטיוטה הראשונה, קיימת נסיגה דרמטית מהקונספט שגובש במקור. במקור רצה הפיקוח לפעול בשיטת "זבנג וגמרנו": החל מינואר 2012 כל הגופים הפנסיוניים המנהלים את כספי הציבור היו אמורים לנתב את ההשקעות באופן שייצר ברירת מחדל עבור כל טווח של גילאים (במקום המסלול הכללי הקיים כיום לכלל החוסכים). כעת מישהו באוצר הבין כנראה שהגזים.

הגופים הפנסיוניים התריעו כי מהלך מיידי ליישום המודל הצ'יליאני יגרום לזעזוע בשוק ההון, כיוון שהדבר יחייב את הגופים למכור כמויות אדירות של נכסי סיכון (מניות ואג"ח קונצרניות) לטובת יצירת מסלולים סולידיים יותר עבור החוסכים המבוגרים.

על כן החליט האוצר כי בשלב הראשון תיושם התוכנית החל מ־2012 רק על מצטרפים חדשים ולא על חוסכים קיימים, למעט ציבור מקבלי הקצבאות (שכבר פרש לפנסיה). יישום התוכנית על תיקי החיסכון הקיימים יחל רק בשנת 2014 ויבוצע באופן הדרגתי. מסלול ברירת המחדל לחוסכים בני 60 ומעלה שטרם פרשו ייושם ב־2015, והמסלול לחוסכים שטרם מלאו להם 55 ייושם רק ב־2016.

רביזיה נוספת בוצעה בנוגע לקבוצת החוסכים שיצאה לגמלאות ומקבלת את כספי הפנסיה בקצבה. בתחילה, לפני שנה, הציב הפיקוח את עצמו כמגן החלשים שלא יודעים לקבל החלטות בעצמם, וקבע כי מסלול מקבלי הקצבה יהיה בעל הסיכון הנמוך ביותר - והפנסיונרים לא יוכלו להמירו במסלולים אחרים, לפי שיקול דעתם (לעומת זאת, נקבע שלחוסכים שטרם יצאו לפנסיה שמורה הזכות לבקש לעבור ממסלול ברירת המחדל עבורם למסלול אחר). הדבר עורר ביקורת. מדוע שהאוצר יחליט עבור חוסכים מבוגרים, חלקם בעלי אמצעים, כי הכסף שלהם בגיל פרישה יוגבל לפק"מים, לאג"ח ממשלתיות קצרות ולמזומן, ללא אפשרויות נוספות? האוצר הבין שהרחיק לכת, ובטיוטה השנייה שפורסמה השבוע, נקבע שהפנסיונרים יוכלו להמיר את ברירת המחדל למסלולים מסוכנים יותר, אך זאת רק בעבור כספים עודפים שצברו - מעל 4,000 שקל קצבה בחודש. לא מן הנמנע שבטיוטה השלישית תוסר גם המגבלה הזו.

מיטב המומחים, ובהם יוג'ין קנדל, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, גויסו על ידי אגף שוק ההון כדי לגבש את התאמות המודל הצ'יליאני לישראל. האם היה הפיקוח זקוק להערות הגופים המוסדיים בדבר הסיכון הגלום ביישום נמהר מדי של המודל, כדי להגיע למסקנות הנדרשות? בפעם הבאה שיישמעו הצהרות מסוג זה מכיוונו של האוצר, כדאי להתייחס אליהן בעירבון מוגבל.