אין לבקר את המבקר

הנה חידה: כמה חברי כנסת צריך בשביל לפקח על תקציב של יותר מ־300 מיליון שקל בגוף המעסיק מאות עובדים שמרוויחים שכר מצוין? התשובה: גג שלושה.

כך לפחות פועלת הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, המפקחת באופן בלעדי על תקציבו של משרד מבקר המדינה. בישיבת הוועדה אתמול השתתפו לא פחות ולא יותר משני חברים. יו"ר הוועדה יואל חסון וח"כ ראלב מג'אדלה פיקחו אתמול לבדם על מאות עובדי משרד המבקר ועל מאות מיליוני השקלים שמוקצבים להם. בשנה שעברה השתתפו באותה ישיבה חסון ועוד שני חברים בלבד, מרינה סולודקין ואופיר פינס־פז.

עיון בפרוטוקול הישיבה שהתקיימה ב־2009 מגלה כי הדרך לפיקוח על התקציב עוברת בנושאים הרי גורל כמו עיצובו הארכיטקטוני של הבניין החדש של המבקר. ומה עם שכר העובדים? אף מילה כמעט. בסוף הישיבה אפילו התקיימה הצבעה וכל שלושת המשתתפים אישרו את התקציב פה אחד. מעניין מה היה אומר המבקר לינדנשטראוס לו כך היה מתנהל הדיון ואם כך היה מתקבל האישור באחד הגופים שתחת פיקוחו.

והנה חלפה שנה, ואתמול שוב התכנסה הוועדה לדיון החד־שנתי שלה, ושוב התכוננו החברים לדיון בשאלות הרות גורל על תה ועל עוגיות. אלא שאת השלווה התעקש להרוס פקיד אחד חרוץ ממשרד האוצר, זה שתפקידו לשמור על השכר במגזר הציבורי, אילן לוין שמו. הוא העז לשאול את המבקר כמה שאלות על שכר עובדיו.

ואז התברר שעבור לינדנשטראוס ביקורת היא עניין חד־צדדי, והוא תמיד יהיה זה שיישב בצד שמעביר אותה. הוא לא מוכן שאיש יעמת אותו עם השכר המופרז שמקבלים, למשל, סגניו, שכר העולה על זה של ראש הממשלה. כל כך התרגז לינדנשטראוס עד שהטיח בלוין כי "מ־1948 לא הייתם כאן". אכן פשע חמור שראוי לתיקון.

בכלל, מבקר המדינה לא אוהב שינויים. המנגנון המעוות הקובע כי תקציב משרדו מאושר בוועדה אחת (כספים) אך הפיקוח עליו מצוי בידי ועדה שנייה (הביקורת) - וכמובן שאין בין השתיים שום תקשורת - נקבע עוד ב־1958. המנגנון שלפיו נקבע השכר של עובדי משרד המבקר נקבע גם הוא לפני עשרות שנים, ב־1979.

בין פיקוח קלוקל למנגנון ישן פורח לו השכר במשרד המבקר, ואסור לאיש לשאול או לפקפק. מי שינסה לעשות זאת מיד ייהפך לחשוד בניסיון להצר את צעדי הביקורת ולמתנגד למלחמה בשחיתות.

ראוי כי בשנת 2010 יחיל המבקר על עצמו נורמות של שקיפות, בקרה ודיון ציבורי כפי שהוא יודע כל כך טוב לדרוש ממבוקריו.