כשחזרתי מיומי הראשון בעבודה אבא אמר לי:"לא ייתכן שתרוויח 7 לירות בשעה. עובדים עליך"
יהושע קסטיאל, מבעלי בית העיצוב קסטיאל, מספר שבלימודים הוא היה הסמרטוט של הכיתה, ובשביעית הוא עזב לטובת הנגרות. על אביו הוא מספר: "הוא האדם הכי ישר שאני מכיר"
יהושע קסטיאל הוא מעצב ומבעלי בית העיצוב קסטיאל.
בן 57, נשוי ואב לשניים, מתגורר בתל אביב
"נולדתי ברמת גן ב־1953 להורים ילידי יוון ובולגריה, סטלה ואפרים. אחי הבכור משה היה תלמיד טוב, ואילו אני הייתי בדיוק להפך. היום קוראים לזה דיסלקציה, אבל אז עוד לא ידעו מה יש לי. בראש ידעתי את החומר, טוב יותר מאחרים, אבל לא יכולתי לכתוב אותו ולכן המורים לא ידעו את זה. הייתי הסמרטוט של הכיתה, זה שמושיבים מאחור והמורים תמיד מוציאים מהכיתה. את המורה למוזיקה, יוסף הדר, נשכתי פעם כשהוא ניסה להוציא אותי בכוח מהשיעור.
"כל מוצאי שבת הייתי מתחיל לשלשל כי פחדתי ללכת לבית הספר. הייתי בורח מהשיעורים, יושב בשפך הירקון ימים שלמים, מבוהל שמא תראה אותי מורה. הלכתי קילומטרים כדי להתרחק מכל מי שיכול לראות אותי. לאמא שלי לא היתה דקה אחת של נחת מהשילוב ביני ללימודים, והיא מאוד סבלה מזה, כי היא רצתה שאהיה כמו אחי משה. אבל היא תמיד תמכה בי; התאבלה אחרי כל אסיפת מורים אבל תמכה בי, אמא ספרדייה עם כל החום.
"בסופו של דבר, המקום היחיד שהסכים לקבל אותי היה בית הספר לנגרות ברמת גן, אבל עזבתי בערך בשביעית כשהתחלתי לעבוד וראיתי שאני מרוויח יותר ממנהל בית הספר. המעסיק הראשון שלי עסק בבניית מודלים ארכיטקטוניים, וביום הראשון לעבודה הוא אמר לי שארוויח שבע לירות לשעה. בערב אבי אמר לי: 'לא יכול להיות. הוא שרלטן, הוא עובד עליך. תגיד לו שאתה מוכן לעבוד רק בתנאי שבכל יום שישי תקבל את הכסף במזומן'. אבי חשב שזה שכר גבוה מאוד, כי הוא היה רפד, ושילם פחות מזה לבעל המקצוע הכי ותיק במרפדייה שלו. אבל כעבור שבועיים בעל הבית כבר העלה לי את השכר ל־12 לירות לשעה.
"אבא הוא האדם הכי ישר שאני מכיר. הוא גם חסכן מאוד, כמו יקה, אף על פי שהוא בולגרי. כילדים קטנים, אני ואחי היינו עובדים בנגרייה שלו בכל חופש. היום זה נשמע אבסורד, אבל אז זה לא נחשב מסוכן. נתנו לנו לנקות ולהדביק בולי מס קנייה על הרהיטים. ביום שהשתחררתי מהצבא נרשמנו עם אבי כשותפים זהים לעסק. נהפכנו לשלישייה שמתנהלת כמו קיבוץ קטן.
"בילדות הכי אהבתי להצטרף לאבי כשהלך ללקוחות. הייתי רואה בתים יפהפיים, דירות מפוארות של תעשיינים בכירים בלב תל אביב או בתים של ראשי המשק בקיסריה. אבי היה מאוד אהוד, אבל תמיד מרוכז בעבודתו. גם כשגולדה מאיר ישבה לצדו ושאלה שאלות הוא לא היה מתרגש, אלא יושב, לא מוריד את המספריים מהיד, וממשיך לגזור בדים כשהיא מדברת איתו. הוא פרש רק לפני כמה שבועות, בגיל 89. הוא עבד 76 שנה עד שנכנע לרגליים שלו. היום קשה לו לעמוד".
7 תגובות לכתיבת תגובה