צילום: עמית מגל
מי רצח את הבימה?
מתכנן פרויקט הבימה ועיריית תל אביב משיבים מלחמה. מאחורי גל הפרסומים המפחידים על כך שהמבנה החדש עלול לקרוס מסתתרים לטענתם אינטרסים זרים של החברה הקבלנית, שעשתה עבודה רשלנית ועכשיו מנסה לצאת מהפרויקט. "הסיפור האמיתי הוא שונה לגמרי ממה שהציבור יודע", מתעקשים בעירייה, וכותבים עוד פרק בדרמה הלוהטת שכמוה מזמן לא נראתה בתיאטרון הלאומי
"זה אחד הפרויקטים הכי משמעותיים בקריירה שלי, השקעתי בו את נשמתי, ולכן אני משתגע, אוכל את עצמי, לא ישן בלילה. להגיד שהבימה הוא כמו אולמי ורסאי? שהוא עומד להתמוטט? זה אחד הבניינים הכי יציבים שתכננתי. גם אם תהיה רעידת אדמה וכל הבניינים מסביב יקרסו, הבימה יעמוד על תלו. הכל שם מבוטן ומחוזק מעל ומעבר. זה פשוט נורא לקום בוקר אחד ולגלות שאתה תחת מתקפה בריונית של אנשים שרוצים לעצור לך את הפרויקט בגלל אינטרסים זרים, כלכליים, והם לא בוחלים בדבר - ואתה צריך לעמוד מנגד ולהוכיח שאין לך אחות. זה לא קל לראות איך כל המוניטין שצברת נרמס בבת אחת. זו התקופה הקשה בחיי".
מהנדס הבנייה יובל אכברט קם בוקר אחד בחודש אפריל, פתח את העיתונים והופתע לגלות בכותרות ענק שהוא לכאורה התרשל בתכנון של בניין תיאטרון הבימה בתל אביב. אחרי שורת פרויקטים שתכנן לשיפוץ מבנים בעלי משמעות היסטורית בתל אביב, בהם מתחם התחנה בנווה צדק, נמל יפו ובית ביאליק, שיפוץ התיאטרון הלאומי היה גולת הכותרת בעבורו. מ־2004 הוא עמוק בתוך הפרויקט הזה, שהעבודות עליו יצאו לדרך ב־2007. הן היו אמורות להסתיים במרץ 2009, אלא שיותר משנה אחרי המועד הזה לא רק שהפרויקט אינו גמור, אלא שכיום הוא עומד בסימן שאלה.
עד כמה שזה יכול להישמע אבסורדי, מי שמנסה בכל תוקף לעצור כרגע את הבנייה בפרויקט היא לא אחרת מאשר החברה שהיתה אחראית לביצוע העבודות בשטח - חברת אופיצי, שלפני שלושה שבועות אף הגישה עתירה בעניין לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בעתירתה טוענת אופיצי כי שתי חוות דעת שונות גילו שהבימה הוא "מבנה מסוכן, העלול להתמוטט בכל רגע ולגרום לפגיעה בחיי אדם", ולכן היא מבקשת מהשופט שיוציא צו להפסקת העבודות במתחם.
אלא שממסמכים שהגיעו ל"מוסף כלכליסט" עולה כי מאחורי האצטלה הזאת של שמירה לכאורה על שלום הציבור מסתתר מאבק עסקי חריף על מיליוני שקלים - והרבה דם רע. זה כולל בין היתר הסכם סודי שחתמה דניה סיבוס, החברה שזכתה במכרז לביצוע הפרויקט, עם חברת אופיצי, שבו העבירה לה את ביצוע הפרויקט כולו כקבלן משנה שלה; עשרות התרעות של מפקחי בנייה על ביצוע כושל ורשלני של העבודות; תחלופה של לא פחות מתשעה אנשים בתפקיד מנהל העבודה; ואי־תשלום כספים לקבלני משנה אחרים. בעטיין של סיבות אלה ניסתה חברת בניין הבימה של עיריית תל אביב לסלק את אופיצי בתחילת השנה מהפרויקט. מאותו רגע, טוענים בעירייה, החליטה אופיצי שעדיף לה להביא לעצירת הפרויקט בכל מחיר. האמצעי: מתקפה בכל החזיתות על התכנון הלקוי לכאורה של הבניין, שבעטיו יהווה המבנה סכנה לציבור.
לטענת העירייה וחברת בניין הבימה, המהלכים שנקטה אופיצי כדי לעצור את הפרויקט נראים כמו קמפיין מתוזמר, הכולל גיוס חוות דעת של מהנדסים - במקרה אחד לפחות באופן שמעורר תמיהות, פנייה לעיתונות ולחברי כנסת, שכירת משרדי יחסי ציבור ומשרד עורכי דין יוקרתי, וכעת גם עתירות לבתי משפט. לא מעט כסף עולה לאופיצי המהלך הזה, אולם אם הוא יצליח ואכן יוחלט על עצירת פרויקט הבימה, היא תוכל לתבוע קרוב ל־20 מיליון שקל הפסדים, מסבירים בעירייה. לכן, בתגובה שהגישו בשבוע שעבר עורכי הדין של חברת בניין הבימה לעתירת אופיצי הם טוענים כי לא טובת הציבור עומדת לנגד עיני החברה הקבלנית אלא אינטרס עסקי גרידא, שכדי להשיגו היא "החלה לחבל בפרויקט בכל דרך אפשרית". ביום חמישי - דחה בית המשפט בתל אביב את העתירה.
מעבר לסיפור הנקודתי עולים כאן, כמובן, סימני שאלה רבים בנוגע להתנהלות כל המעורבים באחת ממשימות השיפוץ המרכזיות בארץ בשנים האחרונות - אם תרצו, משל לדרך ניהול הפרויקטים החובבנית במדינת ישראל.
העבודה מועברת לאופיצי
פרויקט שיפוץ התיאטרון הלאומי יצא לדרך במכרז שפרסמה ב־2006 חברת בניין הבימה לביצוע עבודות חידוש, שיפוץ ותוספות בנייה. שלוש חברות ניגשו למכרז, ודניה סיבוס זכתה בו עם הצעה שכללה הנחה של 8% ממחיר האומדן למכרז. ב־12 בפברואר 2007 חתמה בניין הבימה עם דניה על חוזה לביצוע העבודות, שבמסגרתו נקבע במפורש כי "הקבלן אינו רשאי למסור לאחר את ביצועה של העבודה, כולה או מקצתה". דניה אף התחייבה כי העסקת קבלני משנה בפרויקט תיעשה רק לאחר קבלת אישור מהמפקח על הבנייה. אבל ממסמכים שהגיעו לידי "מוסף כלכליסט" עולה כי בשטח אופיצי נכנסה למעשה לנעליה של דניה, והיתה אחראית בפועל לכל העבודות בפרויקט. כך לדוגמה, מנהלי העבודה של הפרויקט - שהתחלפו בקצב מתמיה - היו עובדים של אופיצי, והאחרון שבהם היה לא אחר מאשר סמנכ"ל אופיצי אילן סופר. אופיצי היתה גם זו ששכרה את שירותיהם של קבלנים אחרים וחתמה עמם על הסכמים.
ההסכם בין דניה לאופיצי, שנחשף כאן לראשונה, נחתם ב־7 בדצמבר 2006, יום פתיחת המעטפות במכרז. ההסכם קובע כי אם דניה תזכה במכרז לשיפוץ הבימה, אופיצי תשמש קבלן המשנה שלה בתנאי 'גב אל גב' "בנוגע לביצוע כל העבודות בפרויקט". קו תחתון להדגשה נמתח במסמך מתחת למילים "כל העבודות", ואף נכתב בו במפורש כי אופיצי נוטלת על עצמה את כל ההתחייבויות שלקחה על עצמה דניה סיבוס מול חברת בניין הבימה. בתמורה התחייבה דניה להעביר לאופיצי את הסכומים שתקבל מהבימה עבור ביצוע הפרויקט - בקיזוז עמלה של 7.5% שתיכנס לכיסה. בחברת בניין הבימה רואים בהסכם זה את ה"חטא הקדמון" של כל הסאגה שאנו עדים לה היום. מנהלי החברה דוחים בתוקף את טענות דניה ואופיצי כי ידעו על ההסכם, וטוענים שאילו היו יודעים לא היו מאשרים אותו, והצעת דניה לא היתה זוכה במכרז. הרי לא בכדי הם בחרו חברה בסדר הגודל של דניה סיבוס לביצוע אחד הפרויקטים המרכזיים בתל אביב בשנים האחרונות. "קומבינה", מכנה את זה בפשטות מהנדס עיריית תל אביב חזי ברקוביץ.
"עושים ככל העולה על רוחכם"
אבל הפרת ההסכם לכאורה היתה רק אחת הסיבות שבגללן דרשה חברת בניין הבימה מדניה סיבוס כבר בראשית ינואר השנה לסלק את ידה של אופיצי מאתר הבנייה - ונראה שלא העיקרית שבהן. הסיבה האחרת היתה אופן ביצוע העבודה בפועל על ידי אופיצי.
ממסמכים שהגיעו ל"מוסף כלכליסט" מתברר כי כמעט מראשית העבודה התריעו המפקחים על הבנייה מטעם בניין הבימה על עבודת ביצוע רשלנית ויצירת מפגעים בטיחותיים. בחלופת מכתבים נמרצת הם קבלו על כוח אדם ירוד, על הפרה של הוראותיהם ועל תחלופה יוצאת דופן של מנהלי עבודה. המפקחים ציינו באזני מנהלי בניין הבימה כי מעולם לא נתקלו בפרויקט שהצריך כל כך הרבה מכתבי התרעה.
לדוגמה, כבר ב־2007, עם תחילת ביצוע עבודות ההריסה של המבנה הישן, שלח הפיקוח על הבנייה מכתב לדניה שלפיו ההריסה בשטח אולם רובינא מתבצעת בניגוד להנחיות. "עצירת העבודה נועדה למנוע מכם נזקים בלתי הפיכים למבנה כפי שביצעתם לעמודי הבימה העגולים", כתב המפקח עופר פריזר. במכתב מנובמבר 2007 דרש המפקח שדניה תעצור באופן מיידי את עבודות החפירה במתחם, כי "בניגוד להנחיות ואזהרות (...) הקבלן החופר מטעמך ממשיך לחפור מתחת ליסודות ולערער את יציבות המבנה". במכתב נוסף מיוני 2008 כתב המפקח, כי "עבודות השלד המבוצעות על ידכם הן ברמה ירודה ביותר".
עם הזמן הטון הזועם החריף. באחדים מהמכתבים מתריע הפיקוח על "עבודות חציבה בצורה פושעת", על "פגיעות חוזרות ונשנות בשלד המבנה" ועל "רשלנות וחוסר שליטה בעובדים בצורה משוועת". במכתב מדצמבר 2009 זועם המפקח על חציבה לכל גובה קיר בטון בפיר המעליות, ודרש לתקן את הנזק: "שוב ושוב אתם עושים ככל העולה על רוחכם, ללא מחשבה תחילה, ללא רחמים והכי חשוב ללא אישור או התייחסות הקונסטרוקטור או הפיקוח. לא ברור מהיכן האומץ והתעוזה לבצע מהלך כזה. ידוע לכל סטודנט מתחיל בפקולטה לבניין שפיר מעליות משמש בין היתר כאלמנט חיזוק לשלד המבנה בעת רעידת אדמה".
ייאמר לזכות אופיצי כי רוב הליקויים שעליהם הצביע הפיקוח על הבנייה טופלו. אלא שתיקון הליקויים הביא לא רק לעיכוב בלוח הזמנים של הפרויקט, אלא גם לעלויות נוספות שהתגלגלו לפתחה של אופיצי. "יכולות הבנייה והביצוע שלהם היו מתחת לכל ביקורת", אומר אכברט. "בשלב בניית השלד הייתי מגיע לשטח שלוש פעמים בשבוע, ועל כל אלמנט היו המון הערות. לא הסכמנו לוותר להם על טיב העבודה. הדברים התנהלו באופן נורא, והיו המון בעיות והמון תיקונים שנדרשו. בכל פעם ישבנו להם על הראש כדי שהם יהרסו ויבנו מחדש, ובדקנו אותם אחרי זה. זה גרר כמובן עיכובים גדולים והכניס אותם להפסדים כספיים".
אופיצי טוענת בעתירתה כי הבעיה לא היתה של ביצוע לקוי, אלא של היעדר תוכניות מסודרות ושינוי תדיר בהן. ואמנם, דניה ואופיצי התלוננו לאורך כל הדרך על שינויים בתכנון הפרויקט, על חוסרים בתוכניות, על תכנון תוך כדי ביצוע ועל היעדר תיאום - "התנהלות המשבשת את עבודות השיפוץ והופכת אותן למשימה כמעט בלתי אפשרית". בסוף 2009 שלח עורך הדין של דניה מכתב ליוחנן דן, מנכ"ל בניין הבימה, שבו קבל על כך שמתחילת הבנייה נמסרו לדניה יותר מ־300 טופסי "מסירת תוכניות לקבלן" שלהם צורפו 1,500 תוכניות שכללו אין ספור שינויים ועדכונים של הפרויקט. השינויים האלה גרמו כמובן גם הם לעיכובים ולהגדלת הוצאות הבנייה.
חברת בניין הבימה שלחה לדניה כמה מכתבי התרעה במהלך העבודה, ולבסוף דרשה ממנה ב־10 בינואר השנה לסלק את אופיצי מהפרויקט. "על הרקע הזה צריך להבין את מחול השדים שהחל זמן קצר לאחר מכן", אומר אכברט. "אין לי ספק שכל מה שקרה אחר כך קשור לזה".
למי תועיל עצירת העבודות
הפרשה פרצה לתודעה הציבורית כמה חודשים מאוחר יותר, באמצע אפריל. המהנדס יששכר וינבך, שאותו שכרה אופיצי לצורך חישוב כמויות החומרים שבהן השתמשה בפועל, כתב למהנדס עיריית תל אביב חזי ברקוביץ ולראש העירייה רון חולדאי מכתב תחת הכותרת "בניין הבימה - חשש למבנה מסוכן". לדבריו, במהלך חישובי הכמויות שהכין לצורך הגשת החשבוניות מטעם אופיצי גילה כי בבניין "ישנן אי־התאמות תכנוניות רבות ומשמעותיות לתקן הישראלי על פרקיו השונים", והוא פונה לעירייה "בשל חשש ממשי ליציבות המבנה וסכנה לבריאות ושלום הציבור". הוא הצביע על 30 ליקויים, המעידים לדבריו שהבניין עלול להגיע ל"מצב של כשל בזמן רעידת אדמה או בשל מצבים של הטרחות דינמיות (...) בדומה למה שקרה באולמי ורסאי בירושלים (...) לפי הבנתי המקצועית, במצב הנוכחי המבנה מסוכן (...) יהיה צורך בחיזוקים קונסטרוקטיביים מסיביים כדי להתאים את הבניין לדרישות התקן וכן לרעידת אדמה".
בתוך שבועיים הגיע המכתב אל התקשורת, וצמד המילים "אסון ורסאי" עשה כצפוי את העבודה והביא לכותרות ענק. אחרי הכל, האסון הזה עדיין נחשב לאחד האסונות האזרחיים הקשים שאירעו בישראל. יום לאחר פרסום מכתבו של וינבך הגיעה גם דרישת הפוליטיקאים לעצירת עבודות הבנייה בהבימה עד לבדיקת הליקויים. חברת הכנסת פאינה קירשנבאום (ישראל ביתנו) שיגרה מכתבים ליו"ר ועדת הפנים של הכנסת ולראש עיריית תל אביב ויזמה דיון בוועדת הפנים, שכונסה ב־10 במאי והחליטה לבקש הקמת ועדה לבדיקת הנושא. העיתונים חגגו.
לנוכח הסערה הציבורית, החליט מהנדס העיר לא להסתפק בחוות הדעת של מהנדס השלד אכברט, והקים ועדת בדיקה שבה חברים שני מהנדסי קונסטרוקציה בכירים, ד"ר אוריאל הרמל וצבי המלי.
בתחילת יוני הגישה הוועדה את חוות דעתה למהנדס העיר. סעיף אחר סעיף סקרה את 30 הליקויים שעליהם הצביע וינבך, ואת ממצאי בדיקתה בעניינם. בחלק מהמקרים המליצה הוועדה שלא לעשות דבר, אך בחלק אחר המליצה לבצע חישובים מחדש ובדיקות נוספות בשטח ולתקן ליקויים שונים בתכנון. עובדה זו אפשרה לאופיצי להשתמש בדו"ח הוועדה בעתירתה לבית המשפט, כהוכחה לכך שאכן נמצאו ליקויים בתכנון עצמו. ואולם, לגבי הנקודות שעוררו את עיקר הסערה הציבורית - החשש מקריסת היציע באולם רובינא ואי־עמידות המבנה בפני רעידת אדמה - עלו ממצאי הוועדה בקנה אחד עם עמדת עיריית תל אביב וחברת בניין הבימה, וקבעו בבירור כי "התכנון העקרוני של היציע מקובל על הוועדה", וכי "העיקרון הבסיסי שנבחר בבניין לצורך עמידותו ברעידת אדמה (...) הוא עיקרון מקובל".
חוות הדעת המוזמנת
לנוכח ממצאי דו"ח הוועדה הפנימית הזאת היה ברור לאופיצי שהיא חייבת עוד קלף במאבק המשפטי שנרקם מול הבימה ועיריית תל אביב, והיא החלה לתור אחר משרד מהנדסים לצורך כתיבת חוות דעת נוספת. פניות נעשו לכמה משרדים מהגדולים בארץ, אך ללא הצלחה, ובסופו של דבר נשכר מהנדס בשם צבי סטריקובסקי. דווקא עליו הוטל לתת קונטרה לדו"ח הוועדה העירונית, שבראשה עמדו כאמור שני מהנדסים מובילים בתחומם.
זמן קצר אחר כך השלים סטריקובסקי דו"ח חריף, שבו טען כי אלמנטים ראשיים של המבנה תוכננו בניגוד לנדרש בתקן ואינם מסוגלים לעמוד ב"כוחות הסטטיים ובהטרחות הדינמיות שבהם אמור המבנה לעמוד". הדו"ח שלו מנוסח בלשון בוטה, שופעת סימני קריאה, אותיות מודגשות וקווים תחתונים: "קיימת סכנה ממשית ומיידית לקריסת אלמנטים נושאים ראשיים - ובעקבותיהם התמוטטות כללית של כל המבנה!!", כתב. "לא מדובר בסכנה תיאורטית או מסתברת, כי אם בסכנה ברורה ומיידית!!!", הוסיף, וחתם את הדו"ח באמירה: "אני נחרץ בדעתי כי בראש ובראשונה ולפני כל פעולה אחרת יש להפסיק לאלתר את עבודות הביצוע באתר". בסוף יוני שלחה אופיצי את הדו"ח הזה למהנדס העירייה ברקוביץ, בצירוף מכתב הדורש לעצור את העבודות ולמנות ועדה מקצועית בלתי תלויה לבדיקת מבנה הבימה. לאחר מכן עבדו היחצ"נים שלה שעות נוספות, ובתוך יומיים כיכב הדו"ח עם תרחישי האימים שלו בכותרות העיתונים.
בתגובתה לבית המשפט לא בררה חברת בניין הבימה במילים להביע את דעתה על הדו"ח הזה. "מדובר בדו"ח שהוזמן על ידי המבקשת וככל הנראה חלקים נכבדים ממנו אף נוסחו על ידה", נכתב שם. "הדו"ח שזור בביטויים משתלחים חסרי אחריות, לא הנדסיים, אשר שום מומחה, ודאי שלא בעל שם, לא היה מעז לנקוט בהם (...) זוהי אינה שפה של חוות דעת הנדסית. זוהי שפה סנסציונית המכוונת מראש לכותרות העיתונים". מקריאה בחוות הדעת קשה שלא להסכים לפחות עם קביעה אחרונה זו. יש גם לציין כי דפי טיוטה של חוות הדעת, שהגיעו לידי "מוסף כלכליסט", מכילים הערות והנחיות ניסוח רבות, שאופיצי הפנתה לסטריקובסקי.
אבל עוד כמה תמיהות מעוררת בחירתה של אופיצי דווקא בסטריקובסקי. בדיקה קצרה מעלה כי סטריקובסקי היה רשום בשנת 2005 כלקוח מוגבל חמור בבנק ישראל וב־2006 הוכרז על ידי בית המשפט כפושט רגל ומונה כונס לנכסיו. בשנת 2007 הוא הורשע בעבירות על חוק המע"מ ואף נידון לעונש מאסר. חברת בניין הבימה טוענת בתגובתה לבית המשפט כי "עובדות אלה מסבירות אולי מדוע הסכים מר סטריקובסקי לחתום על חוות דעת כה מגמתית ומסולפת, אשר נערכה על פי הזמנת המבקשת".
בינתיים הצדדים מתכתשים בבית המשפט, וככל שהזמן חולף גובר חששם של אנשי הבימה כי "העליהום" הציבורי והתקשורתי גורם לפגיעה אנושה במוניטין של התיאטרון הלאומי ולאובדן מנויים, והם טוענים כי "עלותו של כל חודש נוסף שבו תתעכב השלמת הפרויקט וחזרת הבימה לבניין מגיעה למיליוני שקלים".
"כואב לי כל מה שקורה היום סביב פרויקט הבימה, אבל הסיפור האמיתי הוא אחר לגמרי ממה שיודע היום הציבור", מסכם מהנדס העיר ברקוביץ, "המטרה הסופית של אופיצי היא לקבל כסף, ולכן יש פה ניסיון להטיל דופי ולהכפיש את מי שמנהל את הפרויקט ואת העירייה כדי להביא לעצירת העבודות. זו הסיבה לכל המהלך שאנו עדים לו. הכותרות שספגנו בחודשיים האחרונים בסגנון 'היכל הקומבינה' וכדומה מגוחכות. אנשים לא מבינים שהקומבינה היא בכלל במקום אחר".
60 תגובות לכתיבת תגובה