מעצמת אלחוט וירטואלית מחפשת כיוון

שפע הכסף שהוזרם לקרנות ההון סיכון הישראליות בעשור האחרון, כ־10 מיליארד דולר, אפשר להן לקחת סיכונים לא מעטים. לא פלא שאחד התחומים המסוכנים ביותר בעולם השקעות הטכנולוגיה - פיתוח סטנדרטים חדשים למוצרי אלקטרוניקה ביתיים - צמח דווקא כאן. חברות סטארט־אפ רבות, כל אחת חדשנית בתחומה, הכריזו על תקנים משלהן, או הימרו על תקנים חדשניים כדי לכבוש את לבן של יצרניות הטלוויזיות והמחשבים.

המשחק פשוט לכאורה: תקן חדש ואיכותי יותר מקודמיו יכול לכבוש את השוק, ולהיהפך לתרנגולת שמטילה ביצי זהב עבור המשקיעים. כך התעשרו חברות שהמציאו תקנים שקשה לדמיין איך היה נראה העולם בלעדיהם: חברת NCR ההולנדית המציאה את תקן ה־WiFi ב־1991, וחברת אריקסון את הבלוטות' ב־1994.

למצוא את ה־WiFi הבא

ההצלחות הישראליות בתחום האלחוט כוללות את מערכות הקשר הצבאיות של מוטורולה, שבב הסנטרינו תומך ה־WiFi שנהפך לאחת הבוננזות הגדולות של אינטל בשנים האחרונות ומכירת חברת שבבי הסלולר DSPC פעמיים בסכום כולל של קרוב ל־2 מיליארד דולר. הצלחות אלו שימשו מקור לתקווה עבור קרנות ההון סיכון ששפכו קרוב ל־200 מיליון דולר על חברות סטארט־אפ שמתיימרות לקבוע בתחום האלחוט סטנדרטים ושיטות להעברת שיחות טלפוניות, תוכני אינטרנט ואפילו שידורי טלוויזיה באיכות HD, תוך תחרות בענקיות האלחוט הקיימות: אינטל, ברודקום ואת'רוס.

בין החברות הישראליות הבולטות ניתן למצוא את אמימון, היחידה שתומכת בתקן WHDI המשמש להעברת שידורי וידיאו בתוך הבית באלחוט; ווילוסיטי, ממייסדות התקן החדשני WiGig להעברת מידע בתוך הבית בקצבים של עד 7 גיגה־בייט לשנייה; וויזאייר, שפיתחה התקן USB להעברת וידיאו בתוך הבית בתקן Wireless USB.

דו"ח של חברת המחקר In stat האמריקאית שיצא לאחרונה שופך אור חדש על סיכוייהן של חלק מהחברות הישראליות הפעילות בתחום ומשרטט את מפת המרוויחות או המפסידות מהשינויים המהותיים שעוברים על התעשייה.

בהסתכלות כללית על ענף האלחוט הביתי צופה הדו"ח צמיחה שנתית תלת־ספרתית עד שנת 2014. בעוד שבשנה האחרונה נמכרו כמה מאות אלפי שבבים המסוגלים להעביר וידיאו HD אלחוטי, ב־2014 צפויים להימכר כ־13 מיליון מהם. לדברי מנסח המחקר, בריאן אורורקה, "שיעורי הצמיחה מרשימים, אך זו לא חוכמה גדולה כאשר מדובר בכמות התחלתית זעומה".

עם זאת, החדירה לשוק הביתי, שאמורה להתבטא בסופו של דבר במכירות של מכשירי טלוויזיה ומחשבים אישיים התומכים בהעברה אלחוטית של וידיאו HD בתוך הבית, תהיה אטית מהצפוי. לדברי אורורקה, קצב אטי מדי עלול להעיק על ענקיות האלחוט העולמיות, אבל עבור הסטארט־אפים הישראליים ייתכן כי ההמתנה תהווה מכת מוות. רבות מהחברות הישראליות נתמכות על ידי קרנות הון סיכון שאין להן נכונות להשקעות המשך.

לאורורקה יש כמה בשורות רעות גם לתעשייה הישראלית. לדעתו, סיכויי ההצלחה של חברת הדגל בתחום האלחוט הביתי, אמימון, שהוכתרה בכמה הזדמנויות כ"חברת הסטארט־אפ הישראלית המבטיחה ביותר" — נמוכים. "אמימון עובדת בסיכון גבוה ביותר", אומר אורוקה. "ארבע שנים לאחר שפרצה לאוויר העולם, היא עדיין היחידה שתומכת בתקן שהמציאה, WHDI. אם היא תצליח, זה יהיה בגדול, אבל סיכויי ההצלחה שלה נמוכים".

נתח השוק של אמימון מכלל שוק טלוויזיות האלחוט הביתי, שוק קטן למדי, גדול באופן יחסי, אך אורורקה צופה להתקן בו תומכת אמימון, WHDI, מכירות של יותר מ־5 מיליון שבבים רק בתוך ארבע שנים.

אורורקה גם איננו נושא בשורה לשורה של חברות ישראליות התומכות בתקן הוותיק יותר להעברת שידורי טלוויזיה HD בתוך הבית, תקן ה־Ultra WideBand UWB, שבו תומכות חברת וויזאייר הישראלית, שגייסה עד היום יותר מ־80 מיליון דולר, וסיגמא, שרכשה את קופרגייט הישראלית בשנה שעברה.

אם בשנה שעברה עוד הזכיר אורורקה את התקן הזה בדו"חותיו, הרי שהשנה ויתר על כך כליל. "זו טכנולוגיה שהתבררה כבעלת נישה קטנה ביותר. ההיסטוריה שלה התחילה יפה, עם קונסורציום מבטיח של יצרניות כמו אינטל ומיקרוסופט שהתפרק בסופו של דבר. כיום היא עדיין איננה מסחרית, וחברות סטארט־אפ רבות בתחום נסגרו. מי ששרד נאלץ לבצע שינויים אסטרטגיים כמו וויזאייר הישראלית. וויזאייר ויתרה על תקן ה־UWB, ופנתה לייצור התקני USB המוכרת במיליונים בודדים של דולרים, אך מתקשה להתרומם. הם לא הצליחו לשכנע יצרניות מחשבים להכניס את הטכנולוגיה הזו למחשבים או לטלוויזיות", אומר אורורקה.

מהמר על ווילוסיטי

אורורקה לא מתלהב בקלות מסטנדרטים המובלים על ידי סטארט־אפים בלבד. לטענתו, מחסור בתחרות מעניק אוטומטית נתח שוק גדול יותר לסטארט־אפים, אך מעיד על חוסר עניין כללי במוצר. "טכנולוגיות שנתמכות על ידי סטארט־אפים בלבד נחשבות ליקרות", אומר אורורקה. "סוני, טושיבה ופנסוניק לא תמיד אוהבות להתמודד עם הסטארט־אפים. טכנולוגיה כמו זו שבה תומכת אמימון הישראלית, נתמכת על ידי חברה אחת בכל העולם — אמימון עצמה".

אורורקה מצביע על סטארט־אפ ישראלי אחד מבטיח: ווילוסיטי הישראלית שהקימה קבוצה של יוצאי אינטל ובראשה טל תמיר. לטענת אורורקה, מדובר בחברה הדומיננטית ביותר בעולם בתקן ה־WiGig המבטיח, שעליו מהמר אורורקה כי יכבוש את עולם הטלוויזיה האלחוטית. מנסחי התקן הזה, לדעתו, פעלו נכון. לפני שבזבזה שנים בפיתוח טכנולוגיה, פנתה ווילוסיטי ליצרניות הגדולות דוגמת אינטל, ברודקום ואת'רוס, וצירפה אותן לתקן שלה. כך יצרה ווילוסיטי מתחרים, אך גם שוק רחב יותר.

אורורקה. "למעשה, שתי המדינות היחידות שבהן אני רואה פעילות מו"פ בתחום הן ארה"ב וישראל"

ווילוסיטי איננה הסטארט־אפ היחידי בתחום ומתחרה בה Nitero האמריקאית, אך ווילוסיטי יכולה להתהדר בתואר החברה המתקדמת ביותר בתחום, היות שרק בחודש שעבר הכריזה כי תהיה החברה הראשונה שמשיקה שבבי WiGig בשיתוף עם ענקית ה־WiFi, את'רוס, שגם השקיעה בחברה הישראלית 20 מיליון דולר. "החיסרון הגדול ביותר של התקן הזה", מזכיר אורורקה, "הוא שהטכנלוגיה עדיין לא קיימת, בניגוד למשל לטכנולוגיה של אמימון". שבבי ה־WiGig הראשונים של ווילוסיטי ייצאו רק בעוד שנה, ואילו המכשירים הראשונים שיתבססו על הטכנולוגיה ייצאו לשוק רק במחצית הראשונה של 2012.

יתרונו של ה־WiGig הוא היותו אדיש לתקנים אחרים, וביכולתו לשאת כל תקן בקצבים גבוהים של עד 7 גיגה־בייט לשנייה. לשם השוואה, שירותי האינטרנט המהירים של בזק ו־HOT מגיעים כיום עד ל־100 מגה־ביט לשנייה — אטיים פי 70 מתקן ה־WiGig העתידי. יתרון נוסף הוא הרב־תכליתיות של התקן, שאינו מוגבל רק להעברת שידורי וידיאו וטלוויזיה.

"הסיכון הגדול ביותר - חוסר תחרות"

טל תמיר, מנכ"ל ווילוסיטי, מציין כי מאז שהסטארט־אפ תמך בתקן החדשני, הצטרפו לתהליך הייצור ענקיות כמו אינטל וברודקום. "יצרנו לעצמנו תחרות, אבל מבחינתנו זה מצוין", הוא אומר. "הסכנה הגדולה שלנו היא אי־תחרות. שכשאני מגיע ליצרן מוצרי אלקטרוניקה, איני צריך להסביר לו מהו התקן החדשני שבו אני תומך, אינטל וברודקום עושות זאת בשבילי. לי מספיק להראות יתרון טכנולוגי".

"WiGig איננו מספק את כל הדרישות של התקנים המתחרים, הוא אינו יכול לחדור קירות, והטווח שלו מוגבל ביותר", אומר נועם גרי, סמנכ"ל השיווק של אמימון, יצרנית התקן המתחרה WHDI. אמימון היא מחלוצות הטכנולוגיה להעברת טלוויזיה אלחוטית בתוך הבית. 2010 תהיה שנת השיא של אמימון, ולדברי גרי, היא כיום החברה הדומיננטית בתחום, ולה נתח שוק של 90%. לדבריו, כבר היום משרתת אמימון לקוחות ענק כמו LG, אסוס, פיליפס, האייר והייסנס, והביקוש רק הולך וגובר. "ה־WiGig יתאים לטווחים קצרים כמו לחבר את המחשב הנייד למוניטור, ואנחנו סבורים שהתקן הזה ישלים אותנו ולא יתחרה בנו, אבל עד שהוא ייצא לשוק אנחנו כבר נמכור מיליוני שבבים".

הימור מחושב?

אלא שספק אם אמימון תצליח להגיע לקו הגמר של 2014 ללא גיוס הון משמעותי נוסף, מה שיהפוך את ההשקעה בה לעסק עוד פחות משתלם עבור קרנות ההון סיכון סידר, אוורגרין ומוטורולה ונצ'רס המושקעות בה. כבר היום שורפת החברה יותר ממיליון דולר בחודש.

"כשאתה משקיע בחברה צעירה, אתה חייב להמר על משהו", אומר מנשה עזרא, שותף בקרן ג'מיני המתמחה באלחוט. "או שאתה מפתח טכנולוגיה שתשנה את כללי המשחק או שאתה מהמר על שוק, אבל זה לא מאפיין ששייך לחברות סטארט־אפ בלבד. גם חברות גדולות מהמרות על טכנולוגיה. אפילו הענקיות אינטל, מוטורולה ואלקטל־לוסנט הימרו על תקן ה־WiMAX שכשל". גם נמרוד שוורץ, שותף בקרן סטייג'וואן, מודה ש"כמות ההשקעות בתחום הזה הולכת ופוחתת, הקרנות הולכות יותר ויותר על בטוח".

מדוע השקיעו מלכתחילה בחברות עם מרכיב סיכון כל כך גבוה?

"חשוב למנהל בקרן להמר על טכנולוגיה פורצת דרך. מנהלי הקרנות נמדדים לא רק על החזר כספי, אלא גם על החדשנות שהם מביאים למשקיעים. תעשיית ההון סיכון היא תעשייה של חלומות. לפני כמה שנים החזון של חיבור אלחוטי בין הטלוויזיה למחשב או לנתב הביתי היה דמיוני, וכיום הוא מציאות".

אף שאורורקה מנבא כישלון לחלק מהחברות הישראליות, הוא איננו פסימי לגבי התעשייה המקומית. "מאחורי החברות שאני מכיר עומדים משקיעים טובים, הן חברות תחרותיות ברמה עולמית. למעשה, שתי המדינות היחידות שבהן אני רואה פעילות מו"פ רצינית בתחום הן ארה"ב וישראל. עם זאת, עדיין מוקדם להספיד חברה זו או אחרת. כולן צעירות מאוד. עתידן של חברות הסטארט־אפ בתחום אינו מזהיר, אבל מי שיצליח, יעשה זאת בגדול".