בעקבות "מסמך גלנט"

לפני שמזעיקים את השב"כ, האינטרפול וה-C.I.A ואולי גם את לינדנשטראוס וועדת טירקל לחקירת "מסמך גלנט" כדאי לעצור ולבחון מה באמת היה לנו כאן. התשובות: 1. שום דבר חדש שלא הכרנו עד כה. 2. שום דבר שיש לו משמעות משפטית מרחיקת לכת.

לכן, בשורה התחתונה מותר להזדעזע וראוי לגנות, כמיטב המסורת הצדקנית-הצבועה המאפיינת את מקומותינו. מותר גם לצפות ולדרוש שבחירת הרמטכ"ל תהיה נקייה יותר. אבל עד כאן, יותר מזה אין מה לעשות.

מה תעלה חקירה? שום דבר פלילי בעל משמעות, ובוודאי שלא משהו שנוגע בביטחון המדינה. בזמנו נחקרו שמועות על נטיות הומוסקסואליות שיוחסו לדן שומרון כמועמד לרמטכ"ל. אז, פוטנציאל הסחיטה הצדיק, בדוחק, חקירה. במקרה שלפנינו אין שום דבר שמצדיק מעורבות שב"כ, שגם בלי זה יש לו מספיק עבודה.

ומשטרת ישראל? מה שיש במסמך, זה לכל היותר הוצאת שם רע ליואב גלנט, אם יתברר שמישהו ניסה לייחס לו את המסמך. ממתי חוקרת משטרת ישראל ענייני לשון הרע?

נשארנו עם ספין מכוער שנכתב בידי דורשי טובתו או חורשי רעתו של גלנט. נכתב בידי איל ארד או שלא נכתב על ידו. נדמה לי שהבעיה האמיתית של ארד היא לא האשמה בכתיבת המסמך, אלא האשמה בטיפשות. לארד יש עניין להתנקות משתי האשמות, במיוחד מהשנייה. ולכן הזדרז לפנות למשטרה. נדמה שגם לגלנט מפריעה יותר הטיפשות שניגרת מהמסמך מאשר בתכניו. אבל, גם אם יתברר שגלנט וארד אחראים למסמך, קשה לראות כאן עבירה להוציא טיפשות.

אין מערכת בחירות או מרוץ לתפקיד כלשהו שאינו "נגוע" ביחסי ציבור מתוחכמים, עקומים, יצירתיים. כאלה שמשתקפים מהגיבוב "האסטרטגי" רחב היריעה בו עוסק המסמך. העיסוק המופרז בו, מעניק לו כוח ומשקל שמלכתחילה אין, ואסור שיהיו לו.

צודק שר הביטחון אהוד ברק בהתעלמותו (לפחות עד כה) מהמסמך. מצד שני, כדאי שייצא בהצהרה שתגנה את המוטיבציה של מנסחיו, ובמקביל תבטל את משקלו. צודק ברק שממשיך את תהליך המינוי. חובה להמשיך את התהליך בלי קשר למסמך.

ואם בסוף תתגלה זהותם של מחברי המסמך, נוכל לשפוך עליהם את זעמנו, אבל גם להודות להם על המראה ששמו אל מול פניה של מדינת הקומבינות והקמפיינים. התועלת הגדולה תהיה בהתפכחות כלשהי מהאוויר החם (מספיק החמסין...) ובחזרה לדיון אמיתי וענייני בשאלות שעל הפרק. למשל, מי באמת מתאים להיות רמטכ"ל.