בלעדי ל"כלכליסט": המחוזי טיהר את שמו של עו"ד דורון רפואה

לאחר כמעט ארבע שנים של מאבק משפטי, שבמהלכן התפרסם כמי שגזל 60% מעיזבונה של לקוחה שנפטרה מסרטן, יכול עו"ד דורון רפואה לחייך. שופטות בית המשפט המחוזי בתל אביב אסתר קובו, מיכל רובינשטיין ועפרה צ'רניאק קיבלו את הערעור שהגיש באמצעות עו"ד ראובן בילט, וביטלו את הקביעות הקשות נגדו של שופטת בית המשפט למשפחה טובה סיון.

השופטת טובה סיון

פסק הדין של סיון מ־2006 זכה בזמנו לתהודה עצומה, והתבטאויותיה החריפות צוטטו בהרחבה בתקשורת. בניגוד למקובל בפסקי דין לענייני משפחה, שמו של רפואה פורסם בהבלטה לאחר שהשופטת סיון קבעה: "יש בהחלט אינטרס הן לציבור עורכי הדין והן לציבור בכלל לפרסם את שמו של הנתבע".

הסיפור החל כאשר המנוחה נפטרה מלוקמיה ביוני 2001 והותירה שני ילדים. הונה הוערך ב־6.5 מיליון דולר, וכלל בין היתר בית מגורים בצפון תל אביב, שתי דירות בשכונת נווה צדק ותכשיטים רבים. על הצוואה האחרונה היא חתמה כמה חודשים לפני פטירתה, בנוכחות שני רופאים. אחד מהם, פרופ' ארנון נגלר, מנהל מחלקת השתלות מח עצם בביה"ח תל השומר, הצהיר כי המנוחה היתה צלולה כאשר חתמה על הצוואה. התצהיר הזה מעולם לא נסתר.

הצוואה כללה סעיפים ברורים מאוד, "באופן שאינו משתמע לשתי פנים", כהגדרת הרכב הערעור: ראשית נקבע כי לגרוש, אבי הילדים, לא תהיה כל נגיעה בעיזבון. סעיף נוסף קבע כי לשני הילדים תיפתח קרן, ועו"ד רפואה מונה להיות הנאמן בה. סעיף שכר הטרחה שנהפך לסלע המחלוקת קבע בקצרה כי "הנאמן יגבה מהקרן שכר של 3% פלוס מע"מ לשנה, ומעבר לכך רק באישור בית המשפט".

העניין התגלגל לבית המשפט לאחר שד"ר דני רוגובסקי, בן זוגה של המנוחה, ביקש לאחר פטירתה לקבל צו קיום צוואה שיעביר לידיו 100 אלף דולר. הילדים, שהיו אז בני 12 ו־13, התנגדו באמצעות אביהם (גרושה של המנוחה), ומיקדו את מאבקם במינוי עו"ד רפואה לנאמן.

עו"ד דורון רפואה | צילום: אוראל כהן

באמצעות עורכי הדין טוביה נבנצל ועלס דוברונסקי שייצגו אותם, טענו הילדים ואביהם כי רפואה היה זה שתכנן והגה את הצוואה, באופן שיזכה אותו לבסוף ב־60% מהרכוש. טענתם התקבלה על ידי השופטת סיון, שביטלה את הסעיפים המהותיים בצוואה, תוך קביעה כי רפואה עיצב את הצוואה והחתים עליה את המנוחה בלי שהבינה לעומק את משמעותה.

הרכב הערעור החזיר לרפואה את כבודו שנגזל בידי סיון. "לדופי שהטילה בהתנהגותו של עו"ד רפואה לא מצאנו כל יסוד". כתבו השופטות. לגבי "גזילת" 60% מהעיזבון נכתב: "חישוב זה לא נסמך על חוות דעת חשבונאית, והוא שגוי בדרך עריכתו... הקביעה המהווה את הציר המרכזי שעליו סב פסק הדין נשענת על קנה רצוץ".

באשר לטענות כי המנוחה לא הבינה על מה חתמה נכתב: "אין כל ראיה כי המנוחה, שהיתה אשת עסקים שאת רכושה צברה בכוחותיה היא, נזקקה להסברים מיוחדים בתחום הפיננסי או הכלכלי. היה ביכולתה לבחון, להבין, לחשב או לברר מהו שכר הטרחה הראוי לנאמן שבחרה, או מה משמעות צוואתה על כל רבדיה".

לגבי ניצול מצבה הבריאותי והנפשי בידי רפואה נכתב בהחלטה, כי מדובר בדברי בלע שהופרחו לאוויר ולא עמדו במבחן הראיות.

במסגרת עדות שנתנה חברתה של המנוחה ושלא נסתרה, עלה כי המנוחה בדקה את נושא שכר הטרחה לעומק. "המנוחה ראתה בכך ניצחון שזה רק 3%, כי כולם רצו 4%", אמרה החברה. הרכב הערעור ביקר את קביעות סיון, שלא הסתמכו על חוות דעת מומחה: "נכון היה שבית המשפט יידרש לעדויות מפי מומחים, טרם יגיע למסקנה כה נחרצת וחמורה בדבר עושק המנוחה וילדיה על ידי עורך הדין רפואה".

"הכשר למעשים אסורים"

עו"ד טוביה נבנצל שייצג את הילדים הפנה לתגובתו של עו"ד זורח רוזנבלום, שליווה גם הוא את התיק. "כעורך דין אני מכבד כל פסק דין שניתן, גם אם אינו לרוחי", אומר רוזנבלום. "במקרה זה, הן הקריאה הראשונה והן הקריאה הנוספת מעלות אצלי קושי מהותי בעניין המסר הציבורי והנורמות, לטעמי השגויות, שהוא משדר, המסיגות את הנורמות הציבוריות והמשפטיות לאחור.

"לגבי עשיית פעולות חד־צדדיות המעשירות את עו"ד רפואה קבעו בתי המשפט בעבר שהן בניגוד לדין, בניגוד לחוקי השליחות, לחוק הנאמנות וחובות הנאמנות, בניגוד לחוק לשכת עורכי הדין, בניגוד לאתיקה, ובניגוד לחובת ההגינות ותום הלב, תוך עשיית עושר ולא במשפט על ידי מי שעושה אותן.

"כבוד סגנית הנשיאה, השופטת טובה סיון, שעסקה בתיק באופן אינטנסיבי במשך כמה שנים, ראתה בצדק רב לטעמי את הנורמה הציבורית והמשפטית הנגזרת מהם, וגינתה בהתאם את פעולות עו"ד רפואה.

"אי־התייחסות ביהמ"ש המחוזי הנכבד בקשר למעשים החד־צדדיים הקלוקלים של עו"ד רפואה, דווקא בגין הכבוד הרב שאני רוחש לו ולהרכבו, נותנת בהקשר זה סוג של הכשר למעשים שאסור לעשות, ואשר לפיכך פוגעת בתקנת הציבור בכלל, ובכללים שראוי להחיל על עורכי דין בפרט. חבל שכך".