מחזור של מיליונים

פיסיבך היא עיירה קטנה בצפון שוויץ, בסמוך לקו הגבול עם גרמניה. בשנת 1982 התהלכו ברחובותיה המצוחצחים שני צעירים לבושים ברישול ישראלי. הם נכנסו למפעל קטן, שכתובתו היתה משורבטת בפנקסו של אחד מהם. "אנחנו דיברנו איתך בטלפון. באנו מישראל", אמרו לבעלת המפעל, אשה מבוגרת שבדיוק התאלמנה מבעלה. "אנחנו רוצים לקנות מכונה שמייצרת טמפונים".

האשה הביטה בהם, והפטירה: "יש לי מכונה אחת שמישהו קנה והחזיר לפני כמה ימים. מכונה כזו שווה חצי מיליון דולר, אבל כיוון שהיא משומשת, אתן לכם אותה ב־75 אלף דולר".

שני הצעירים הביטו זה בזה.

"קנינו", צעק אחד מהם והושיט את ידו לאשה. היא הביטה בו, ואז בחברו, ושאלה: "אתם לא צריכים אישור של הדירקטוריון שלכם?".

הבחורים חייכו לעברה: "איזה דירקטוריון? אנחנו הדירקטוריון. יש אישור".

* * *

כמעט שלושה עשורים אחר כך יכולים היום השניים, אודי פוזיס ורמי קלוגר, לחכך ידיים בהנאה כשהם נזכרים באותו רגע מכונן בשוויץ. החברה שהקימו בעזרת אותה מכונה, רוזתם, ידעה במשך השנים עליות ומורדות, ואף נקלעה למשבר שממנו בקושי נחלצה, אך באחרונה ביססה את מעמדה כיצרנית מובילה בשוק מוצרי ההיגיינה הנשית, עם ייצור של כמיליארד טמפונים בשנה בעבור חברות קמעונאיות מהגדולות בעולם. בחודש שעבר השתלמה ההשקעה ארוכת השנים שלהם בחברה, כאשר היא נמכרה ליצרנית המגבונים הלחים על בד תמורת 65 מיליון דולר. פוזיס, שבמשך השנים דילל את שאר בעלי המניות ומחזיק ב־66% מרוזתם, יכול לצחוק כל הדרך אל הבנק.

בצמד החברים שהקימו את רוזתם היה קלוגר החוליה הטכנית, שבמשך השנים מצא את פרנסתו מרווחים וממשכורת נאה שמשך מחברת הטמפונים, אך החזיק רק בחלק קטן יחסית ממנה, וגם לא הרחיב את עסקיו מעבר לכך. פוזיס לעומתו, המזוהה יותר עם רוזתם, נהפך באותן השנים בדיוק למולטי־מיליונר, שמנהל הרחק מאור הזרקורים כמה עסקים במקביל, ומשקיע גם בתחום הנדל"ן. שמו מוכר זה שנים לתקשורת הכלכלית בארץ, שהעריכה בעבר את הונו ביותר מ־100 מיליון דולר, אבל עסקיו מעולם לא נחשפו במלואם והוא מעולם לא התראיין לכלי תקשורת כלשהו. תמונתו בכתבה זו היא הפעם הראשונה שפרצופו נחשף מעל גבי עיתון והפרטים המלאים על עסקיו מפורסמים כאן לראשונה, אבל גם לכתבה זו סירב להתראיין.

מפעל רוזתם בקיסריה. שותפו של פוזיס, רמי קלוגר: "אודי תמיד היה היזם, איש הרעיונות. אני הייתי טוב בצד הטכני" | צילום: עמית גרון

"אודי הוא טיפוס חריג בסביבה העסקית. הוא אוהב את החיים הטובים, אבל ניגש אליהם בצניעות. הוא לא אוהב חשיפה, לא אוהב עיתונות, לא הולך לפתיחות, לא הולך לסגירות, לא הולך לקוקטיילים. החברים שלו הם החברים מהילדות, והוא לא רוכש חברים חדשים בעולם העסקי מהסיבה הפשוטה שהוא לא מאמין בכנות של החברות הזו", אומר שאול קוברינסקי, חברו ואחד משותפיו העסקיים של פוזיס.

בינתיים, את הימים שלאחר מכירת רוזתם בוחר פוזיס לנצל למנוחה. הוא נסע לטיול לברצלונה עם בנו הצעיר, שהשתחרר לאחרונה מצה"ל, ומתכנן טיול לווייטנאם עם כמה חברי ילדות, בהם קלוגר. בין הגיחות לחו"ל, מעידים מקורביו, הוא ממשיך לעשות כושר, לפקח על בניית הבניין שהוא מקים בנווה צדק בתל אביב, ושאל הפנטהאוז שבו הוא מתעתד לעבור בקרוב מדירתו בכיכר המדינה - וגם לחפש השקעות חדשות. לדברי מקורביו, הוא אינו מוצא עניין רב בתחום ההייטק או הפיננסים, אלא מעדיף לבצע השקעות בתחום התעשייה. "פוזיס הוא איש של שטח, של ייצור. הוא לא מאמין בישיבה במשרדים אלא בעבודה דרך הרגליים", אומר אחד ממקורביו. ההיסטוריה העסקית שלו עד היום מוכיחה זאת.

העסק של אבא לא הספיק

אודי פוזיס נולד ב־1953 לאם עקרת בית ואב שהיה בעל עסק לשיווק סיטונאי של שמן ואקונומיקה. הוא גדל ברחוב שולמית במרכז תל אביב כבן האמצעי בין שתי אחיות. אחותו הצעירה נפטרה לפני 13 שנה ממחלת הסרטן, ואחותו הבכורה מתגוררת זה שנים בפריז. הוא נשוי לחברתו מימי התיכון, רוז־תמר, אדריכלית ובעלת המשרד "תמי פוזיס", ואב לשני בנים - בן 25 שסיים לימודי מינהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה, ובן 21, חייל משוחרר.

לעסקי ההפצה, שבהם יעשה את הונו, נחשף פוזיס הצעיר בגיל 13, כאשר אביו אליעזר חתם על הסכם שיתוף פעולה עם חברת התרופות השנייה בגודלה בישראל, אביק. במסגרת החוזה הוסכם כי פוזיס האב ישווק תרופות של אביק לבתי מרקחת באזור תל אביב תמורת עמלת מכירה, תחת חברה משותפת שתיקרא פארם אביק. לצד לימודיו התיכוניים, קודם בגימנסיה הרצליה ואחר כך בתיכון חדש, נהג פוזיס לעבוד בשעות אחר הצהריים עם אביו בחברה, בעיקר בחלוקת סחורה. עם חבריו בתיכון אפשר למנות כמה שמות מוכרים, בהם עומר בר לב, לימים מפקד סיירת מטכ"ל, עורך הדין דוד חודק, איש העסקים בני אלג'ם, אודי רוה, מבעלי רשת אספרסו בר, וכמובן רמי קלוגר. חבריו מעידים כי היה תלמיד טוב וספורטאי מצטיין. "הוא היה תלמיד טוב ודי אהוד מבחינה חברתית. כולם היו מסתכלים על שנינו וחושבים שרמי הוא הרציני ואודי הוא השובב, אבל בפועל הוא החזיק אותי חזק בלימודים", סיפר קלוגר ל"מוסף כלכליסט".

אודי פוזיס. "אודי הוא איש של שטח, של ייצור. הוא מאמין בעבודה דרך הרגליים", מעידים מקורביו | צילום: EDWARD KAPROV

ב־1971 סיימו השניים את לימודיהם בתיכון חדש והמשיכו לעתודה האקדמית, ללימודי הנדסת מכונות באוניברסיטת בן־גוריון. "פוזיס וקלוגר היו שני העתודאים היחידים במחזור", מספר פרופ' גבי בן דור, היום דקאן הפקולטה להנדסה באוניברסיטת בן־גוריון, שלמד עם השניים. "אבל התקופה אז היתה אחרת, לא כמו היום שעתודאים קצת חריגים חברתית. הם היו אמנם שקטים ומאוד צמודים זה לזה, אבל גם חברותיים יחסית". השניים נפרדו רק עם גיוסם לצה"ל, כאשר קלוגר שירת כמהנדס, ופוזיס הוצב כקצין מטה בחיל שריון.

עם שחרורו, במאי 1979, נכנס פוזיס לפעילות השוטפת של פארם אביק, ועם פרישת אביו כמה חודשים אחר כך נהפך למנהל היחיד בחברה. אבל עד מהרה הבין שפארם אביק לא תיקח אותו לפסגות שאליהן רצה כבר אז להעפיל, והוא החל לחפש יוזמות חדשות. "בעניין הזה אודי מעולם לא השתנה. גם בתחילת הדרך, וגם היום, הוא תמיד הציב לעצמו מטרות מאוד מאוד גבוהות", אומר ירון נוה, חבר ילדות של פוזיס, שיהפוך בהמשך לשותף זוטר בעסקיו.

הפרסום הצליח, המוצר נכשל

את צעדו העצמאי הראשון בעולם העסקים עשה פוזיס כשנתיים אחר כך, ב־1982, כאשר רשם ברשם החברות את רוזתם, על שם אשתו, אז עדיין חברה ריקה מפעילות. זמן קצר אחר כך, בעודו מחפש רעיונות ליצוק בחברה תוכן, הבחין באחד מביקוריו העסקיים בבית מרקחת בחפיסת טמפונים ונדהם לגלות כמה היא יקרה. הוא פנה לקלוגר, שהשתחרר באותה שנה מצה"ל, ושאל אותו אם מבחינה טכנית מסובך לייצר טמפונים. קלוגר הביט בטמפונים שבחפיסה ואמר שהוא יכול לתכנן מוצר דומה. פוזיס החליט שהוא יכול לשבור את השוק.

"אודי תמיד היה היזם, תמיד חשב קדימה, חיפש רעיונות. הוא גם זה שחשב פיננסית, עסקית, ואני תמיד הייתי טוב בצד

הטכני", משחזר קלוגר את צעדיהם הבאים. קלוגר קיבל חצי ממניות רוזתם, והשניים נסעו לשוויץ, לאחר שאספו שמות של כמה מפעלים המייצרים מכונות לייצור טמפונים. מפיסיבך חזרו מצוידים במכונה המשומשת ובהרבה תקווה, אך חלפו עוד שנתיים עד שהמכונה הצליחה לייצר טמפונים בקצב מסחרי. ב־1984 החלה רוזתם לשווק את הטמפונים בישראל תחת השם "פמניקס", ויצאה במסע פרסום אגרסיבי ששכנע ישראליות רבות לרכוש את המוצר ולנסותו. ואולם, רוב הלקוחות נטשו את המוצר לאחר זמן קצר, בשל מה שנתפס כאיכות ירודה יחסית למתחרות הוותיקות בשוק.

מאוכזב מהאי־אמון של הלקוחות במוצר, פוזיס בחר לראות דווקא את חצי הכוס המלאה - מסע הפרסום המוצלח שהרים, וביקש לשחזר את ההצלחה הזו גם בפארם אביק. הוא העלה לרדיו קמפיין פרסומי חדש לתכשירים רפואיים ללא מרשם רופא שפארם אביק שיווקה, ובהם נורופן נגד כאבים, חפיף וזהו זה נגד כינים ופולטן נגד התקרחות. המסע הוכתר בהצלחה גדולה ושינה את הרגלי הצריכה של הישראלים, שהחלו להגיע לבתי המרקחת ולבקש מוצרים ספציפיים בשמם, במקום לבקש מהרוקח שימליץ להם על משהו נגד כינים או כאבים. כתוצאה מכך צמחו רווחי משפחת פוזיס במאות אחוזים בין השנים 1985-1988, והגיעו למאות אלפי דולרים בשנה.

פוזיס. הצלקת מפרשת ההגבלים העסקיים טרם הגלידה | צילום: EDWARD KAPROV

ב־1988 נמכרה אביק לחברת טבע תמורת 25 מיליון דולר, ופוזיס קיבל מאלי הורביץ צ'ק בסכום של 3 מיליון דולר. עתה נותר שוב רק עם העסק שהקים במו ידיו, רוזתם, שבשנים ההן מכרה מיליוני טמפונים בשנה ללקוח אחד בלבד - חברת היגה הגרמנית. אלא שארבע שנים אחר כך, ב־1992, עזבה היגה במפתיע את רוזתם, שנקלעה למשבר קשה ונאלצה לפטר מחצית מעובדיה. פוזיס וקלוגר לא אמרו נואש, עשו מאמצים לשיפור איכות הטמפונים, ולאחר חצי שנה הצליחו לשכנע את היגה לתת להם הזדמנות נוספת. במקביל עשו מאמצים לזכות בלקוחות נוספים באירופה, וב־1993 כבר הגבירה רוזתם את קצב הייצור שלה.

החברה צמחה וגייסה עוד עובדים - ועדיין לא הצליחה להעמיד לפוזיס רווחים משמעותיים. "זו חברה שהרוויחה לאורך השנים, אבל מעט יחסית. זו תעשייה מסורתית. לא מרוויחים בה סכומים אדירים", מסביר גורם שהיה מקורב בעבר להנהלת רוזתם. פוזיס החליט שזה לא מספיק לו, והתחיל לחפש בייבי חדש, אף שכמה מחבריו ניסו להניאו מכך. "אחרי המכירה של אביק לטבע, הרבה לקוחות עזבו את אודי. הוא נשאר לבד. ראיתי אותו בימים ההם ושאלתי אותו למה הוא צריך את זה. למה שלא ייקח את הכסף ויפרוש? אבל זה לא הספיק לו", מספר נוה, שלימים יהיה מנכ"ל ובעל מניות קטן ברוזתם.

הכסף הגדול טמון בתרופות

הרעיון החדש בא לו עד מהרה. ב־1993 רשם פוזיס חברה חדשה בשם פארם אפ, שמטרתה היתה לנצל את תשתית ההפצה שכבר היתה לו, ולתווך בין חברות התרופות הבינלאומיות שפעלו בארץ לבתי המרקחת, שאותם הכיר במסגרת ניהול פארם אביק. פוזיס פנה לחברות התרופות הזרות שפעלו בארץ, והציע להן את שירותיו תמורת עמלה של כמה אחוזים. נציגי החברות שנפגשו עמו השתכנעו. ראשונה חתמה סמית קליין הבריטית על הסכם הפצה עם פארם אפ, ואחריה באו חברות נוספות. עם חברת התרופות כ.צ.ט, שבשליטת איש העסקים מאיר זוסמן, הקים פוזיס את חברת נובולוג כזרוע ההפצה של פארם אפ, והגדיל בהדרגה את מספר התרופות שהפיץ.

ההימור הצליח. נובולוג היא היום חברת הפצת התרופות הגדולה בישראל, שלאחרונה "גנבה" ממתחרתה העיקרית, פרומדיקו, מוצר נוסף - את הוויאגרה, המיוצרת על ידי חברת פייזר. לפי נתוני דן אנד ברדסטריט, היקף הפצת התרופות הנוכחי של נובולוג עומד על 1.9 מיליארד שקל בשנה, שמתוכם חלקה של פארם אפ הוא 1.6 מיליארד שקל. לפי גורמים ששוחחו עם "מוסף כלכליסט", שיעור העמלה הנהוג בחברות ההפצה עומד על 5%-10%, והיקף הרווח הנקי שלהן הוא 1%-2%. מנתונים אלה אפשר להסיק כי ההכנסות השנתיות של פארם אפ מעסקי ההפצה בלבד נעות סביב 100 מיליון שקל בשנה, והרווח השנתי הנקי שלה עומד על כ־20 מיליון שקל. בעוד עסקי הטמפונים מדשדשים מאחור, פוזיס, שהחזיק ב־95% ממניות פארם אפ, נהפך לאיש עשיר. אפילו עשיר מאוד.

יצר היזמות של פוזיס לא נח לרגע, ולצד נובולוג הקים במרוצת השנים דבוקה של חברות־בנות נוספות תחת מטריית פארם אפ - יזמויות קטנות יחסית בתחום הבריאות, שנועדו להשלים את פעילות ההפצה של נובולוג. רובן לא המריאו. רשימה חלקית של החברות הללו כוללת את פארמה טים, שמטרתה היתה להפיץ תרופות של חברות רב־לאומיות קטנות, שאינה פעילה עוד; מ.ד. לוג, שמטרתה להפיץ ציוד רפואי, ולדברי מקורבים "עדיין מחפשת את דרכה"; חברת טריילוג, שהקים פוזיס עם אחד מחבריו, הקרדיולוג ד"ר דוד זכרוביץ', כדי לספק שירותי לוגיסטיקה לניסויים קליניים של חברות התרופות; וחברת קייר פור לייף, שמספקת שירותי סיעוד לחולים כרוניים. הוא גם השקיע בחברת הוויטמינים הדס, אך לאחר שנה החליט למכור את החברה בהפסד - מכירה שהובילה לחילוקי דעות בינו לבין מייסדת החברה, הדסה ביימל.

רק אחת מהחברות־הבנות הללו, פארמה גרין, הצליחה להתרומם, אלא שלמרבה האירוניה היא גם זו שהובילה לכתם המשמעותי בחייו העסקיים של פוזיס. לנפילה הזו תרמה, לדברי מקורביו, העובדה שפוזיס הוא בעל מניות מעורב מאוד, שנוהג להגיע לרבות מהפגישות שעורכים המנכ"לים שלו, להשקיף מהצד ולומר למנכ"ל מאוחר יותר את דעתו. כך נהג גם באותו יום גורלי בינואר 2002, שהוביל להרשעתו בעבירה על חוק ההגבלים העסקיים והסב לו נזק תדמיתי.

ענקית הקמעונאות האמריקאית וול־מארט, שמשתמשת בטמפונים מקיסריה למותג הפרטי שלה | צילום: בלומברג

פארמה גרין הוקמה ב־1998 על ידי פוזיס ומוטי כהן, וב־2000 קיבלה את הזיכיון להפיץ בארץ את חטיף האנרגיה אנרג'י. בינואר 2002 הגיע פוזיס עם כהן, שכיהן כמנכ"ל החברה, למלון דן בתל אביב, לפגישה עם מעוז מטרסו, מנכ"ל החברה המתחרה "החברה המאוחדת להפצה". פוזיס טען אחר כך כי לא הכיר כלל את מטרסו, אבל כהן כבר ניהל עמו כמה שיחות, שבהן ניסה לשכנע את מטרסו להעלות את מחירי חטיף הבריאות שהוא שיווק באותה עת, קורני. מה שכהן ופוזיס לא ידעו, כמובן, הוא שמטרסו פנה לאחר השיחות הקודמות לרשות ההגבלים העסקיים, והחל לשתף עמם פעולה כדי להקליט את כהן מציע את ההצעה, שמהווה עבירה על דיני ההגבלים העסקיים. ואמנם, במהלך השיחה בלובי של מלון דן, כאשר כהן שב וביקש ממטרסו לתאם את מחירי חטיפי הבריאות, יצאו חוקרי רשות ההגבלים העסקיים ממחבואם ולקחו את כהן ופוזיס היישר לחדרי החקירות.

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע לבסוף את כהן ופוזיס בעבירות על חוק ההגבלים. בית המשפט אמנם ציין כי כהן היה זה שהוביל את השיחה, אבל הדגיש כי פוזיס היה מעורב בה ולא עצר אותה גם כשהבין שהדברים שנאמרים בה מהווים עבירה פלילית. כתוצאה מכך, נמצא פוזיס אשם בסעיף מעורבות בניסיון לביצוע הסדר כובל, נקנס ב־100 אלף שקל ונשלח לשלושה חודשי עבודות שירות, שאותן ריצה בחוות סוסים לרכיבה טיפולית בקדימה. מקורביו אומרים שהפרשה הותירה בו צלקת עמוקה שטרם הגלידה.

הקאמבק הגדול של הטמפונים

בניסיון למחות את זכר האירוע, מכר פוזיס בדצמבר 2002 את פארמה גרין לחברת עלית תמורת 6 מיליון דולר, והפנה מחדש את מרצו לחברה הראשונה שלו, רוזתם, שנקלעה בינתיים למשבר חמור ואף עמדה בסכנת סגירה.

לאחר רכישה לא מוצלחת של חברה שבדית מתחרה בשם סאן פוינט, חיפשה רוזתם קונה, וב־2004 חתם פוזיס על זיכרון דברים עם חברת און טקס הבלגית. אלא שהמהלך הרגיז את החברה הגרמנית היגה, שהיוותה בשלב זה כמחצית מהשוק של רוזתם ואון טקס היתה אחת ממתחרותיה, ובתגובה היא החליטה להפסיק את התקשרותה עם רוזתם. כאשר כמה חודשים אחר כך נסוגה און טקס מכוונת הרכישה שלה, נותרה רוזתם קירחת מכאן ומכאן - עם חצי מהשוק האירופי שהיה לה קודם לכן, ועם 150 עובדים שבדים יקרים. לרוזתם, שמעולם לא היתה בעלת קופת מזומנים דשנה, לא היה מהיכן לשלם את החשבונות. פוזיס החליט להתערב, ולהשקיע בחברה עוד מהונו האישי.

מנכ"ל פארמה גרין, מוטי כהן. הורשעו יחד | צילום: צביקה טישלר

את הונו הגדול לא עשה פוזיס במשך השנים רק ממשיכת הרווחים מפארם אפ ומהאקזיטים הקטנים שלו, אלא גם משורה של השקעות נבונות. "הוא השקיע בנדל"ן. קנה את האדמות של מפעל סאן פוינט בשבדיה, רכש את הבניין של פארם אפ בפתח תקווה, ועשה כמה עסקאות נדל"ן מוצלחות בתל אביב. בנוסף, כבר ב־1990 הוא אמר לי שטבע תהיה הדבר הבא והשקיע בה הרבה מאוד כסף", אומר גורם המקורב לפוזיס. עתה אפשרו לו כל ההשקעות המצליחות האלה לסייע לרוזתם. הוא הזרים לקופת החברה עשרות מיליוני שקלים, והעמיד ערבויות אישיות להלוואות בנקאיות. בתמורה הגדיל את אחזקותיו בחברה ל־66%. חבריו מספרים היום כי האופטימיות שלו נראתה להם מוגזמת.

אבל פוזיס החליט לזעזע את החברה, והחליף באחת את כל הדירקטוריון וההנהלה הבכירה. בדפוס חוזר על עצמו בהתנהלותו העסקית, הסתיימו מערכות היחסים עם כמה מהמנהלים הבכירים ברוזתם בהרבה דם רע. "קשה לסיים מערכות יחסים עם אודי", אומר גורם בכיר שעבד בעבר תחת פוזיס. "הוא לא מתנהג כמו שאני הייתי מתנהג. אבל אולי בגלל זה הוא טייקון ואני שכיר". ואמנם, לפחות במקרה הזה, שיטתו של פוזיס הוכיחה את עצמה.

מצוידת בהנהלה חדשה וברוח קרב, יצאה רוזתם לקרב על חייה. היא נקטה כמה צעדי התייעלות, בהם צמצום מצבת כוח האדם שלה ב־10%, הגדילה את כושר הייצור שלה, והצליחה להוריד את כמות הבד המשמשת לייצור כל טמפון. במקביל היא תגברה את פעילותה מול השוק האמריקאי וחתמה על כמה חוזים בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים עם קמעונאיות מובילות, בהן וול־מארט, קרוגר וטארגט, שמשתמשות בטמפונים מקיסריה למותגים הפרטיים שלהן. היקף הייצור של החברה הגיע למיליארד טמפונים בשנה, ש־850 מיליון מהם נמכרים לרשתות שיווק אמריקאיות. ב־2008 החברה אמנם הפסידה 11 מיליון שקל על מחזור הכנסות של 168 מיליון שקל, אבל ב־2009 כבר עברה לרווח של 16 מיליון שקל, על בסיס הכנסות של 204 מיליון. לדברי גורמים המקורבים לחברה, התוצאות במחצית הראשונה של 2010 היו טובות עוד יותר מאלה של 2009, והן ששכנעו באופן סופי את על בד לבצע את הרכישה תמורת 65 מיליון דולר - 33 מיליון לבעלי המניות בחברה, והיתרה לכיסוי חובותיה של רוזתם לפוזיס (11 מיליון דולר) ולבנקים (21 מיליון דולר).

* * *

האם פוזיס יישאר גם עתה הדמות האנונימית שהיה עד כה? האם יבחר להישאר רק בעסקי התרופות? רק ימים יגידו. בינתיים, בין הטיולים המשפחתיים לחו"ל, הוא מגיע כמה פעמים בשבוע למשרדי פארם אפ בפתח תקווה, אבל מגוון את יומו בפעילויות אחרות. בעת האחרונה הוא נפגש עם יזמים צעירים שמחפשים מימון לסטארט־אפים שלהם, מפקח על עבודת הבנייה של הבניין שהוא בונה בנווה צדק, ומקווה שיהיה לו יותר זמן ללכת עם בניו למשחקי מכבי תל אביב בכדורגל, הקבוצה שהוא אוהד עוד מימי הילדות ברחוב שולמית.