מה אפל עושים נכון?

"חוק ברוקס" קובע שבמשימת תכנות, כל תוספת בכוח האדם תעכב את העבודה. הסיבה היא הזמן שנדרש להפוך מצטרף חדש לגורם פרודוקטיבי, וקשיי התקשורת שצומחים במהירות מעריכית עם העלייה במספר האנשים. כפי שתשע נשים לא יקצרו את משכו של היריון, כך הכפלת מספר המתכנתים לא תקצר את משך הפיתוח.

חוק ברוקס נקרא על שמו של ד"ר פרד ברוקס (79), מי שהיה אחד מבכירי יבמ ונחשב לאחד ממעצבי חקר מדעי המחשב והוראתם. בתהילתו זכה ברוקס כאשר הוביל בשנות השישים את פיתוח מערכת המחשב הענקית לזמנה, IBM 360, במבצע חסר תקדים בגודלו ומורכבותו. הספר שפרסם על כך ב־1975, “The Mythical Man Month”, נחשב עד היום לקלאסיקה בספרות הניהול. ברוקס אחראי, בין היתר, לפיתוחי החומרה והתוכנה שאפשרו להשתמש בשפות במערכות הפעלה, וכן לנבואה שכאשר מצליחים לייצר מערכת קטנה, אלגנטית ומפתיעה לטובה, סביר שבעקבותיה תבוא מערכת מנופחת, מגושמת ומפתיעה לרעה.

באחרונה הוציא לאור את "The Design of Design", ספר חדש בתחום התמחותו, שהוא הפיכת רעיונות ראשוניים להמצאות הנדסיות ולמערכות ממוחשבות. הוא מרענן בספר את תפיסותיו הקלאסיות לגבי הליכי התיכון (design) והתכנון (planning) שבבסיס תהליך הבנייה, ומרחיב אותם מעיסוק במערכות מחשב לעיסוק בבנייה, לרבות ניתוח ביתו שלו, ללוגיסטיקה ולכל אתגרי הניהול בכלל.

סטיב ג'ובס | צילום: Asa Mathat | All Things Digital

לרבים מאיתנו, שלמדנו בשעתו את כתביו של ברוקס כחלק מההכשרה בניהול, יהיה מעניין לגלות שהאיש הוא נוצרי אדוק הפעיל בכנסייה שלו, ושהעניין שלו בתיכון ותכנון נובע מסקרנותו לגבי התכנון האלוהי. ובכל זאת, השלכות חשיבתו וכתיבתו חוצות גבולות ותקפות גם בעולם חילוני לכל דבר.

התובנה העיקרית בספרו החדש היא הצורך לזהות, בכל פרויקט ומשימה, מהו "המשאב הנדיר", ולתכנן את היתר סביבו. מהו "המשאב הנדיר"? הדבר משתנה בין סוגי פרויקטים, אבל כמעט לעולם אינו תקציב. ספרו הראשון הוקדש לסימון הזמן כמשאב הנדיר. לעתים קרובות הזמן הוא משאב מוגבל ששום תוספת בכוח אדם או במשאבים פיזיים לא תסיר את איומו. בתוכניות לשיגור חללית המשאב הנדיר הוא משקל, או נפח. בתכנון של בתים לחוף אגם, המשאב הנדיר והיקר הוא אורך רצועת החוף, וכל התוכניות צריכות להתייחס לניצולו המרבי. ומהו המשאב הנדיר בתהליך שעליו אתה אחראי במקום עבודתך?

ברוקס מגדיר את עצמו מעריץ של סטיב ג'ובס ושל התנהלותה של חברת אפל. בעיניו, אפל מצטיינים באבחון מוקדם ומדויק של החזון, בתכנון מקיף ובהסרה מדוקדקת וחרוצה של המכשולים בדרך למימושו. ה"הברקות" של סטיב ג'ובס הן תוצר של דבקות במטרה שהוגדרה מזמן. תכנות הוא עבודה סדורה וסיזיפית, שמתבססת על ניהול, תיכון ותכנון, עם חשיבות מיוחדת לחזרה בלתי מתפשרת ובדיקה ובנייה מחדש של החזון והתוכנית. אמת שהיא שונה מאוד מהדימוי של השראה טכנולוגית עילאית.

לעתים תכופות מציגים את גישתו של ברוקס בהנגדה לגישת "המפל" (the Waterfall Approach) המסורתית, שנהוגה כבר עשרות שנים. גישת המפל דוגלת בהגדרה מוקדמת של כל הצרכים, ולאחר מכן בפיתוח המענה להם, שלב אחרי שלב, כאשר לאחר ששלב אחד עובר בהצלחה את הבדיקות ממשיכים לבא ולעולם לא חוזרים לאחור. ברוקס מבקר את הגישה הזאת, ומבכר על פניה את הגישה האיטרטיבית, "גישת החיזרור" שדוגלת בבחינה לאחור, בשיפור מה שכבר נעשה במקביל להתקדמות, ובהרבה יותר ניסוי וטעייה.

האם גישתו של ברוקס בת יישום והחלה על הניהול העכשווי? והאם גישת "המשאב הנדיר" שלו תקפה בעולם הקוד הפתוח, שמאפשר היווצרות של פרויקטים חסרי תקדים בהיקפם? מעניין לבחון את המציאות העכשווית מעיניו הוותיקות של אחד מהאנשים שאפשרו אותה.