לזכות ולא להיות
תחרויות היין הרבות המתקיימות ברחבי העולם לא תמיד מעידות על איכות היין. חלק מהן הן לא יותר מפרסומת זולה להפקה, ומדבקה לשיפור המכירה
זכייתו של יין השיראז מכרם קאיומי ומבציר 2006 של יקבי כרמל בתחרות היין היוקרתית של המגזין הבריטי "Decanter", תחרות שזכתה לכינוי "האוסקר של עולם היין", היא הישג חשוב ומשמעותי ליקבי כרמל ולענף היין הישראלי כולו. היין זכה לא רק בתואר "היין הטוב ביותר" בקטגוריית יינות המזרח התיכון, אלא גם בתואר "היין הטוב ביותר מזני עמק הרון", שבה גבר על יינות אוסטרליים ואמריקאיים. וגם - ואולי זה ההישג האמיתי - יקבי כרמל ייצרו יין מזני עמק הרון שהוכר כטוב יותר מזה שהופק השנה בעמק הרון עצמו.
"Decanter" הוא מגזין חשוב ומקצועי, והפרסים שהוא מעניק זוכים להערכה רבה בעולם היין. אבל הוא לא לבד. "יש בעולם כל כך הרבה תחרויות ופרסים", אומר העיתונאי והחוקר האמריקאי רובין גולדסטין בראיון טלפוני. "למעשה, זהו מודל עסקי מצוין למארגנים, הפונים לכל חברה שפועלת בתחום שבו מחלקים את הפרס, ומציעים לה להשתתף ולזכות תמורת סכום שהוא זניח ביחס להוצאות הכלליות של אותה חברה. כל העניין נראה כאילו הוא יצא מסרט של פליני".
וגולדסטין יודע. ב־2008 הוא חולל סערה כאשר הגיש את מועמדותה של מסעדה באיטליה לתחרות "תפריטי היין הטובים ביותר במסעדות" של כתב העת "Wine Spectator", מהחשובים והנחשבים בעיתוני היין בעולם. גולדסטין שילם את דמי ההשתתפות (כ־300 דולר), והמסעדה זכתה באחד הפרסים בתחרות. אז התברר כי המסעדה איננה קיימת כלל. "המגזין מתיימר להיות מומחה בתחום היין, אבל כאשר מומחה מעניק פרס על מצוינות ביין וכמעט כל מי שמגיש מועמדות זוכה בפרס, אז אנחנו מדברים על פרסומת, ולא על פרס", הוא אומר.
מה צריך לבדוק כדי לגלות אם המדליה מעידה על איכות היין? ראשית האם מדובר בתחרות מוכרת וידועה. אם לא שמעתם על התחרות, או על הגוף שמפיק אותה, כנראה יש לכך סיבה. שנית, לעתים כוללת התחרות דרגות פרס מיוחדות שהן הכפלה של הדרגות הקיימות. קיומה של דרגת "זהב כפול", למשל, מלמדת שיקב שמתהדר במדליית זהב מאותה תחרות קיבל, למעשה, את העיטור השני בחשיבותו. ובחזרה לגולדסטין: "לא מעט תחרויות יין מבוססות על התפיסה שכמעט כל יין יזכה במדליה כלשהי, כך שבעצם היצרן משלם כדי לרכוש מדבקות זכייה לבקבוקים".
בקבוק אחד לשבוע
יקב אלכסנדר, ליזה - שרדונה 2008 › כבר ספטמבר, שעון החורף ושעות הערב שנעשות נסבלות (מעט) יותר מעידים שהסתיו בפתח, וזה בדיוק הזמן לשרדונה איכותי ומורכב. "ליזה" של יקב אלכסנדר הופק מענבי שרדונה מאזור כרם בן זמרה, יושן בחביות עץ צרפתי מבורגון במשך 18 חודשים, והוא מפגין ארומות של הדרים, אגס ומלון. האיזון בין פרי, טאנינים וחומציות יוצר יין מורכב ולא כבד, שילווה מנות מורכבות ועדינות. (109 שקל, כשר)
כמה זמן אפשר לשמור יין?
רוב היינות הלבנים מיועדים לשתייה בתוך שנה־שנתיים משנת הבציר (זו המצוינת על התווית). רוב היינות האדומים מיועדים לשתייה בתוך שלוש־ארבע שנים משנת הבציר. יש המלצה של היינן? הפחיתו ממנה כ־20%.
יש לכם שאלה? כתבו ל־wine@calcalist.co.il
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה