הבוקר יתחדש משפטו של ג'קי מצא בפרשת רשות המסים

"אוסף של קשקשנים סיבכו את שולה. זרקו את השם שלה כמו שמפזרים צ'קים ללא כיסוי", כך סיפרו אתמול מקורבים של שולה זקן, רגע לפני עדותה היום, בבית המשפט המחוזי של מחוז מרכז, במסגרת פרשת רשות המסים שחוזרת לחיינו לאחר פגרה ארוכה.

עדותה של זקן - במסגרת משפטו של ראש הרשות לשעבר גק'י מצא - צפויה להיות מרתקת בגלל העימות הצפוי בינה לבינו. מצא וזקן כבר עומתו במשטרה במסגרת הפרשה ונגד שניהם הוגשו כתבי אישום: בעוד שמצא הואשם בשוחד, הואשמה זקן בהפרת אמונים. המשפטים של שני הנאשמים הופרדו בגלל היותם עדי תביעה זה במשפטו של זה.

הר שהוליד עכבר?

כאשר פרשת רשות המסים התפוצצה, היא תוארה כפרשת השחיתות החמורה בתולדות המדינה. בינתיים, היא איבדה את הבכורה לפרשת הולילנד. בכל מקרה, כתב האישום שהוגש בפרשה אינו מעורר בהלה מיוחדת. הרושם הוא של הר שהוליד עכבר. אין זכר להקלות מס מושחתות או מינויי מפתח שחולקו בעסקת השוחד.

הנראטיב של התביעה תיאר השתלטות של גורמים חיצוניים על המינויים ברשות. מדובר ברו"ח קובי בן־גור ובאיש העסקים יורם קארשי, אחיה של זקן, ששימשה בתקופה הרלבנטית כמנהלת לשכתו של שר האוצר דאז, אהוד אולמרט. את הנכס המשפחתי הזה מינפו השניים, לכאורה, מול מצא כדי למנותו ולשאוב ממנו בתמורה את המינויים הרצויים להם. אלא שבמציאות זה לא ממש קרה. כך, למשל, רצו השניים למנות את יגאל סער לסמנכ"ל. מצא שלא סבל את סער וביקש להרחיקו מינה אותו לנציג הרשות בניו יורק. באחת מהאזנות הסתר הוקלטו קארשי ובן־גור מקטרים: "מה אנחנו צריכים אותו בניו יורק?".

אז מה בכל זאת מסריח בסיפור הזה? חוסר היכולת של מצא לנער את שני האינטרסנטים, המאמץ שלו לרצותם וההיענות שלו לכמה מינויים שוליים שחפצו בהם. למשל גלית שמחון המקורבת לבן-גור והומלצה על ידיו לתפקיד העוזרת של מצא. או המינוי של יוסי כהן לגובה ראשי במע"מ רמלה. קארשי ובן־גור בחשו, לחצו, הרימו טלפונים. כפי שקורה, אגב, בכל מערכות השלטון.

מצא, מתברר, מונה על דעת כל הגורמים המקצועיים, כולל היועמ"ש מני מזוז. קבלת השוחד, לפי התביעה, נשענת על תחושתו שחב את המינוי לשניים שקישרו אותו לזקן. היום צפויה ההתנגשות הגדולה עם זקן. לפי מצא, זקן מנעה ממנו להיפגש עם השר, או לפחות התנתה את הפגישה בכך שימלא את רצונותיו של קארשי. זקן טוענת שמעולם לא אמרה זאת או התכוונה לכך.

מצא נחשב לאיש מקצוע מבריק. הבעיה שלו היתה רצונו לרצות את כולם, לתת לקארשי ולבן־גור הרגשה טובה. לספר להם על מינויים עתידיים, כדי שיתקשרו ויבשרו למועמד על מינויו עוד לפני שישמעו על כך רשמית ממנו.

פרט מעניין: התיק מבוסס רובו ככולו על האזנות סתר והנה דווקא למצא לא היו האזנות. ההאזנות היו לקארשי ובן־גור במסגרת פרשה אחרת, המינויים ברשות הדואר. בסביבתו של מצא אומר מישהו בציניות מרירה: "חבל שלא האזינו למצא, היו מגלים שהוא מדבר עם הרבה אנשים ואז היו צריכים להגיש תיק כפול או להבין שאין קשר בין הדיבורים למינויים". אין ספק - על כל אלה מצא חייב היה לעמוד לדין משמעתי וללכת הביתה. ספק רב אם יש כאן שוחד, וספק רב יותר אם מדובר באותה פרשה דרמטית שהצדיקה את הכותרות המרעישות.

מבחינות רבות, מתכתב המשפט הזה עם משפטם של שוקי ויטה ועו"ד יעקב וינרוט שמתנהל במקביל. בשניהם סימן השאלה הגדול הוא סביב הוכחת השוחד - מהו המתת המושחת שקיבלו המשוחדים? בשני התיקים, טוענת התביעה, שגם אם לא יוכח שוויטה ומצא קיבלו טובת הנאה בפועל, הם פעלו בתחושה שקיבלו אותה וביקשו להיטיב עם המשחדים לכאורה.

וינרוט בעדותו תיאר את ביצת התככים ברשות המסים. "כל המחנה של ויטה נחקר או הועמד לדין פלילי ומשמעתי", אמר בעדותו השבוע. ובמי מדובר? ויטה צמח במחנה דורון לוי, נציב מס הכנסה שנחקר באזהרה ביאחב"ל ב־1997 (פרשת הולילנד קורפוריישן); כתב אישום הוגש נגד אודי ברזילי; מיקי מיכאילוביץ', שהיה פקיד שומה גוש דן, הועמד לדין משמעתי, שממנו זוכה לבסוף ואף קיבל פיצוי כספי.

ויטה עצמו היה יריבו הגדול של מצא ומתחרהו על תפקיד ראש הרשות. בפרשת רשות המסים התאזנה התמונה - גם מצא ומחנהו עומדים לדין. התמונה המצטברת היא של רשות מושחתת עד לשורשיה. התוצאה היא שכל הצמרת - ויטה, מצא, גידי בר־זכאי - סולקה בבושת פנים. את הפרס - המינוי למנהל הרשות - קטף יהודה נסרדישי האפור שמעולם לא נחשב למועמד בעל סיכויים.

למעשה, העימות הגדול בין המחנות הוליד את תיק ויטה. יומיים לאחר מינויו לממונה על הכנסות המדינה בסוף דצמבר 2006 הוגשה תלונה נגד ויטה, שנחקר על שומות שערך לרוזנשטיין וללבייב ובהמשך על שומות שערך לצ'רנוי ולגאידמק, שם סובך גם וינרוט.

טיהור שעלה כסף

הטיהור המסיבי של צמרת הרשות בשנים האחרונות עלה למדינת ישראל הרבה כסף. לא רק בכל הכרוך במשפטים פליליים שלעתים אין מנוס מלקיימם. במקרה הזה, הנזק נוגע לתפקוד הרשות.

"הפעלת שיקול הדעת היא חלק מהותי מהליך השומה", מסביר בכיר לשעבר ברשות. "מאז שתי הפרשות, הפקידים מפחדים להחליט ונוטים להחמיר. איש לא יעמיד לדין את מי ששגה בהחמרת יתר. ועכשיו, גם במקום שהפקיד חושב שצריך להתפשר הוא לא יעז לעשות זאת בלי חוות דעת מתאימה. התוצאה היא שאין פשרות, אין החלטות, וכל השומות נערמות לפתחו של בית המשפט. במקרה כזה גם אם רשות המסים תנצח, ספק רב אם יישאר ממי לגבות את סכומי המס".