העזים של ששינסקי

המלצות הביניים של ועדת ששינסקי מנוסחות באופן פתלתל מאוד. ניכר בהן הניסיון להגדיל את נתח המדינה ברווחי הגז מצד אחד, והניסיון להיטיב עם חברות חיפושי הגז מצד שני. לכך מצטרף לוח הזמנים הדחוק שבמסגרתו ההמלצות הללו צריכות להיהפך לחוק. כל אלו מציבים את שר האוצר יובל שטייניץ בפני שדה מוקשים פוליטי שמחייב פירוק פוליטי מדוקדק.

שטייניץ. טומן העזים | צילום: עמית שעל

בסופו של דבר, אף ששטייניץ הוכיח עד כה כי יש לו תעוזה, את תעודת הכבוד הוא יקבל רק לאחר שההמלצות ייהפכו למציאות. אם זה אכן יקרה. לכן, ממש כשם שמשרד האוצר יודע לשרבב עזים אל תוך חוק ההסדרים - בידיעה ברורה מראש שחברי הכנסת יוציאו אותן החוצה - כך נעשה גם במסגרת המלצות ששינסקי. עכשיו רק נותר לאתר את העזים, המקלות והגזרים שטמן האוצר בהמלצות הוועדה.

כדי להבין כיצד תעבוד הדינמיקה בוועדת הכספים לכשההמלצות יגיעו לשולחנה, צריך למפות את השחקנים שפועלים בכנסת ולעמוד על מאזן הכוחות ביניהם. בפינה אחת ניצבות חברות הגז, על סוללת הלוביסטים והמומחים מטעם שהן מעסיקות. אלה ינסו להשפיע בכל כוחן על חברי הכנסת במטרה לבטל חלק מן ההמלצות לחלוטין, או לכל הפחות לרככן. הגזר שישתמשו בו הלוביסטים כלפי חברי הכנסת: "אתם תעזרו לנו במטרה שלנו, אנחנו נסייע לכם עם הצעות חוק שאתם רוצים להעביר (או עם הצעות חוק שיספקו לכם כותרות נאות בעיתונים), או שלחלופין נעזור לכם לקדם מהלכים פוליטיים לקראת הבחירות הבאות"'.

בפינה השנייה ניצבים אנשי האוצר שישאפו להשאיר את המלצות ששינסקי כלשונן וינהלו קרב בלימה על כל סעיף. הגזר שישתמשו בו אנשי האוצר כלפי חברי הכנסת: "אתם תעזרו לנו, אנחנו לא נעכב לכם הצעות חוק פרטיות שעולות כסף לקופת המדינה". נקודת התורפה של האוצר היא זו: בשונה מחוק ההסדרים, לגבי חקיקת ששינסקי אין כל מגבלה של לוחות זמנים לאישורה בכנסת, ולכן לאוצר אין מנוף לחץ אמיתי על חברי הכנסת. הוא יכול רק להציע להם צ'ופרים וכותרות מפרגנות בעיתונים.

לכל אלה צריך להוסיף את היחסים המעורערים בין מחנה שטייניץ לבין מחנה שר התשתיות עוזי לנדאו שמתנגד להמלצות הוועדה. מאחורי לנדאו, יש לזכור, נמצאת סיעת ישראל ביתנו שעלולה להוות מכשול פוליטי רציני בפני האוצר בוועדת הכספים.

בשורה התחתונה, אם הצ'ופרים שיציעו הלוביסטים יהיו אטרקטיביים יותר, תוך שהם מנצלים את יחסי האיבה בין שטייניץ ללנדאו, לאנשי האוצר צפויה לוחמה בשטח בנוי תחת אש כבדה. ועכשיו לעזים.

עז ראשונה - ביטול הטבת מס ניכוי אזילה

אם יש עזים שמסתתרות במסקנות הביניים הרי שזו העז המרכזית בהן. ביטול הטבת מס ניכוי אזילה יפגע ישירות בחברות חיפושי הגז. לפי מומחי מס, המשמעות של ביטול ההטבה תהיה תוספת של כ־50% במס של חברות אלה לעומת המצב כיום. לפי כל הערכות, זהו הסעיף המרכזי שחברות חיפושי הגז ינסו לבטל.

ייתכן שבאוצר מלכתחילה בחרו ללכת עד הסוף ולהציע לבטל כליל את הטבת המס הזו, בידיעה שבנוסח הסופי של החוק שתאשר ועדת הכספים הם יהיו מוכנים להתפשר על ביטול חלקי או מדורג של ההטבה. אפשרות אחרת היא שבאוצר יהיו מוכנים להשאיר את הטבת המס על כנה, תמורת התעקשות על השארת ההמלצות הפחות נעימות לחברות על כנן.

עז שנייה - מיסוי רווחי היתר רק אחרי תשואה של 50% על ההשקעה

זוהי העז המעניינת ביותר שהוכנסה אל תוך ההמלצות, שתשמש בעיקר כשוט בידי אנשי האוצר בשעת הצורך. אנשי האוצר וחברי הוועדה יודעים היטב, ששינסקי אף הצהיר זאת בעצמו בגלוי, כי בעולם מקובל להתחיל לגבות את מסי היתר על רווחי החברות החל מרמת תשואה של 30%-20% על ההשקעה הראשונית. אף על פי כן, ועדת ששינסקי ממליצה כי מסי היתר ייגבו רק לאחר שהיזמים יחזירו את כל השקעתם וירשמו תשואה נוספת של 50%.

מטבע הדברים, חברות חיפושי הגז ינסו לדחוף את ההמלצה הזו כלפי מעלה, כך שמיסוי היתר יתחיל מרמות גבוהות יותר של תשואה - למשל לאחר תשואה של 100%, או יותר. אנשי משרד האוצר יתעקשו מנגד להשאיר את הסעיף הזה בחוק כלשונו, תוך שהם יאיימו להתאים את תחילת גביית המס לרמה המקובלת בעולם - מתשואה של 30%-20%. המסר של האוצר לחברי הכנסת ולאנשי חברות חיפושי הגז במקרה זה יהיה פשוט: שבו יפה או שניכנס בכם.

עז שלישית - אי־מיסוי מלוא הגז שיהיה מיועד ליצוא

בהמלצות ועדת ששינסקי מסתתרת עוד סוכרייה לחברות חיפושי הגז, ובעיקר לאלה ששותפות בקידוח לווייתן. הוועדה ממליצה להקל עם חברות חיפושי הגז כך שהמיסוי על הגז שיימכר ליצוא יהיה חלקי בלבד.

כך זה אמור לעבוד: המדינה תגבה מחברות חיפושי הגז מס על הגז שיהיה מיועד ליצוא על פי המחיר שלו לשוק הישראלי. מחיר זה נמוך בהגדרה ממחיר הגז המיועד ליצוא, שכן הוא לא כולל את עלויות ההובלה והפיתוח המשמעותיות הכרוכות ביצוא הגז. באופן זה המדינה אמנם לא מאפשרת לחברות חיפושי הגז להכיר לצורכי מס בהוצאות שלהן להקמת תשתית ליצוא, אולם היא לא ממסה את המחיר המלא שבו יימכר הגז לשוק הבינלאומי, וכך יישארו רווחים נאים בידי החברות.

חברות חיפושי הגז ינסו לרכך סעיף זה לטובתן, כך שהמדינה תכיר לצורכי מס גם בהוצאות הקשורות ביצוא הגז. מנגד, אנשי האוצר יאיימו שאם דבר זה יקרה הרי שאז תבטל המדינה את ההטבה ותמסה את כל הגז המיועד ליצוא באופן מלא.

עז רביעית - אי העלאת התמלוגים והשארתם על 12.5%

זוהי העז המסקרנת ביותר המסתתרת בהמלצות הוועדה, אף שבאופן פורמלי בהצעת החוק שתוגש לכנסת כלל לא תוזכר המילה תמלוג.

בהמלצותיה החליטה ועדת ששינסקי להשאיר את שיעור התמלוגים על כנו - 12.5% ברוטו. הוועדה המליצה כך בין היתר משום שהעלאת התמלוגים תהיה כרוכה בהליך חקיקה נפרד, מורכב בפני עצמו, שיחייב דיונים נפרדים בוועדת הכלכלה של הכנסת. הואיל והפוליטיקה הישראלית היא חמקמקה, כל הליך חקיקה נפרד היה מכניס את האוצר לאי־ודאות נוספת, ועל כן מעדיפים באוצר שלא להעלות את התמלוגים.

עם זאת, אם חברות חיפושי הגז יוכיחו לאוצר כי הן מצליחות להטות את חברי הכנסת לטובתן יתר על המידה, יאיימו באוצר - גם אם מדובר יהיה באיום שהוא בעיקרו איום סרק - להביא בפני הכנסת חקיקה נוספת ונפרדת שתעלה את התמלוגים.

עז חמישית - מועד תחילת החוק

זהו סעיף טכני לכאורה ולא מרכזי בהמלצות, אך גם עליו יתנהל קרב לא פשוט בכנסת, קרוב לוודאי שלקראת תום הדיונים. באופן תיאורטי, המלצות ועדת ששינסקי אמורות להיכנס לתוקף ב־1 בינואר 2011. עם זאת, הליכי השלמת החקיקה יכולים להתארך בכנסת שבועות וחודשים ארוכים.

יצחק תשובה. הזמן פועל לטובתו | צילום: בלומברג

לקראת תום תהליך החקיקה, כשהדיונים יעברו לרזולוציה גבוהה, אנשי האוצר יתעקשו כי בלי שום קשר לתאריך סיום החקיקה, היא תחול באופן רטרואקטיבי מתחילת 2011. חברות חיפושי הגז יטענו לעומתם כי בישראל לא נהוגה חקיקה רטרואקטיבית (אף שהמלצות הוועדה פורסמו מראש), וידרשו לכל הפחות לדחות את תחילת מועד החוק. ההערכות הן כי בקרב זה צפויות חברות הגז לנצח וכי הוא ייכנס לתוקף רק לאחר תום החקיקה.

ולבסוף... או שהפריץ ימות, או שהכלב ימות

ועוד משהו קטן לסיום. אמנם קשה להאמין, אבל שטייניץ לא יישאר שר האוצר לנצח. הדשדוש המדיני, הפערים הגדלים מול ישראל ביתנו, הטלת הקלון על צחי הנגבי - כל אלה מבשרים למעשה כי הספירה לאחור של ימי הממשלה הנוכחית כבר החלה. לא תהיה זו הפתעה גדולה אם כהונת הממשלה הנוכחית, וכהונתו של שטייניץ בתוכה, יסתיימו לקראת סוף 2011. אי לכך, מטרת העל של חברות הגז תהיה לעכב את החקיקה בכנסת ככל שאפשר.

למעשה, הקרב הזה כבר בעיצומו. עד שהמלצות הוועדה יגיעו לכנסת הן עוד צריכות לעבור שימוע ציבורי ולהיהפך להמלצות סופיות. משם הן צריכות לעבור את אישור הממשלה, לאחר מכן להיות מנוסחות כהצעת חוק ממשלתית

ולהגיע לוועדת שרים בראשות שר המשפטים יעקב נאמן. לאחר מכן הצעת החוק תצטרך לעבור בקריאה ראשונה ורק אז היא תגיע לוועדת הכספים, שם תתחיל ב"ויה דולורוזה" בטרם תגיע בחזרה למליאת הכנסת לקריאה שנייה ושלישית.

עד שייגמרו כל אלה, כהונתו של שטייניץ במשרד האוצר עשויה להסתיים או להיות ממש לקראת סופה. שר אוצר צולע, כפי שיודע לספר לדוגמה חבר הכנסת רוני בר־און, הוא שר אוצר ללא קואליציה, שעסוק כל היום בבלימת הצעות חוק פרטיות שעלולות לעלות לקופת המדינה יותר מדי. באקלים פוליטי כזה, יתקשה שטייניץ לגייס רוב אפקטיבי בוועדת הכספים ולאשר את הצעת החוק. זהו אמנם תרחיש פסימי למדי שלא מוכרח להתרחש במציאות, אך אין ספק כי בחברות הגז יעשו הכל כדי שייצא לפועל. הן ינסו לעכב, למסמס, למזמז ולדחות את הדיון בהצעת החוק בוועדת הכספים ככל הניתן. וגם לאחר שהצעת החוק תגיע לוועדה, הן ינסו להציף - באמצעות חברי הכנסת - כמה שיותר התנגדויות והסתייגויות, כדי שהדיונים יתמשכו לנצח נצחים.