אמנות שימושית

עבור רבים מבוגרי מוסדות האמנות הנחשבים בארץ, עבודות הגמר נשארות פסגת הקריירה שלהם. בתי הספר מכשירים את האמן להצטיינות יצירתית, אבל לא תמיד נותנים לו כלים לקידום עצמי. הבעיה חמורה עוד יותר כשמתרחקים מתל אביב. בירושלים, שם נמצאים כמה מבתי הספר לאמנות המובילים בישראל - בהם בצלאל, ניסן נתיב, בית הספר לתיאטרון חזותי ומוסררה - בעיית הפרנסה חמורה במיוחד, ורוב הבוגרים מעדיפים לחפש תעסוקה בתל אביב.

את עמותת "רוח חדשה" הקימו ב־2003 סטודנטים ואנשי עסקים שהוטרדו מתופעת ההגירה השלילית מירושלים, במטרה להפוך את אוכלוסיית הצעירים לכוח מוביל בעיר. העמותה מנסה לסייע לצעירים בתחום אמנויות הבמה (תיאטרון, מוזיקה, מחול) להמשיך וליצור בירושלים. "חשוב לנו לעזור לאמנים בתחילת הדרך, ובעיקר חשוב שהם ייצאו לדרך של יצירה עצמאית", אומרת עינת אשדות, מנהלת תחום אמנות ותרבות בעמותה. על פי העמותה, יש בירושלים תשעה בתי ספר גבוהים לאמנות, וכ־3,500 סטודנטים מצטרפים אליהם כל שנה — יותר ממחצית הסטודנטים לאמנות בישראל. "הבנו שהדרך העיקרית להשאיר כאן את הבוגרים היא באמצעות פתרונות תעסוקה", אומרת אשדות, "וזה מה שאנחנו מנסים לעשות בפרויקט 'טול בוקס' החדש".

לפרויקט, שנפתח בשבוע שעבר, נבחרו קבוצות שהגישו תיק הכולל חזון ומטרות, הפקה ספציפית, תקציב ומקורות מימון פוטנציאליים. סכום ההשתתפות הוא 500 שקל לקבוצה עבור חמישה חודשים. הפרויקט ממומן על ידי קרן ברכה, שתרמה 10,000 דולר, ותיאטרון החאן, שתרם את החלל ואת המנחים, בהם המנהל האמנותי מיקי גורביץ'. הרעיון הוא להקנות כלים שלא מקבלים בבתי הספר, כמו היכרות עם הסביבה הארגונית, מוסדות התרבות ומשרדי הממשלה, ניהול תקציב, גיוס כספים, שיווק, פרסום ויחסי ציבור. בצד המעשי יתקיימו מפגשים עם יוצרים מסצינת התרבות הירושלמית, סדנת בימוי וכוריאוגרפיה, עיצוב במה ותלבושות ועוד. בתום הקורס ייערך ערב סיום שבו יציגו היוצרים את יצירות הביכורים שלהם בפני קהל מעסיקים מהעיר.

בין המשתתפים נמצאת קבוצת "קווזי אנסמבל", המורכבת מבוגרי ניסן נתיב, שייפגשו עם אנסמבל "ציפורלה" כדי ללמוד על דרך ההפקה העצמאית שעברו מסיום הלימודים. עוד ישתתפו "אנסמבל כעת", חמישה רקדנים־כוריאוגרפים מבית הספר למחול לגברים בלבד; ו"קצ'קעס", תיאטרון בשילוב בובות, שמפעילות ארבע שחקניות ירושלמיות.

על השאלה מה אם בוגרי הפרויקט בכל זאת יעדיפו לעבוד בתל אביב, עונה אשדות: "אנחנו לא נאיבים והתלבטנו בנושא ההישארות בעיר. אם נדע לתת את הכלים וליצור סביבה יותר תומכת לאמנים, אני מקווה שירצו להישאר פה. לא מצאנו לנכון להכניס את זה לסוג של התחייבות".

קבוצת "קצ'קעס", מתוך הפרויקט של "הרוח החדשה"

אלטרנטיבה לתל אביב

בבית הספר לאמנות מוסררה מקיימים בחמש השנים האחרונות תוכנית ללימודי המשך שכותרתה "חממת מחקר אמנותית רב־תחומית". דפנה איכילוב, מרכזת ומנחה, מסבירה: "התוכנית אמורה להבדיל בין סטודנט לאמן עצמאי ופעיל בשטח. היא פותחת אופציות, מציגה את המערכות והכוחות הפועלים ומציעה אלטרנטיבות". בנוגע לבעיית ההגירה השלילית של אמנים מירושלים היא מבהירה: "חשוב לנו לבסס אלטרנטיבה לתל אביב. להשאיר אמנים צעירים בירושלים ולהגיד שיש כאן מקום לאמנות".

מטרת התוכנית, שעלותה 3,200 שקל לשנה, היא טיפוח אמנים צעירים והענקת מסגרת שבתוכה יוכלו לפתח ולשכלל את סגנונם. הבוגרים מקבלים ליווי והדרכה בעבודתם, ונפגשים עם אמנים פעילים כדי ללמוד מניסיונם.

"כשמונה מתוך עשרה בוגרים מתוסכלים כי הם לא מצליחים להתברג לגלריית נגה", אומרת איכילוב, "ונדמה להם שאם הם לא שם אז הם לא קיימים. אני מאמינה בלהציע אופציות נוספות של חללים ושל קשרים בין אמנים. זוהי תוכנית העונה על צורך פסיכולוגי של הרבה אמנים, שלא יודעים מה לעשות עם עצמם כשהם מסיימים ללמוד".

סיגלית גלפנד, עמותת הכוריאוגרפים: "חסרים אנשי שיווק והפקה למחול. התקציבים לא מאפשרים לנו לשכור שירותי משרד, ונוצר צורך להכשיר אנשים" | צילום: אביגיל גרין

עמותת הכוריאוגרפים מציעה זו השנה השלישית קורס שיווק והפקה של מחול אמנותי, הכולל 14 מפגשים בעלות של 1,500 שקל, ובהם הרצאות, טיפים מקצועיים והתנסות בהדרכת אנשי מקצוע בתחום. מנהלת העמותה סיגלית גלפנד: "הקורס נוצר בעקבות חוסר. אין למי לפנות כשרוצים אנשי שיווק והפקה מקצועיים למחול. התקציבים של הכוריאוגרפים העצמאיים זעומים, ולא מאפשרים לשכור שירותי משרד. מתוך זה נוצר הצורך להכשיר אנשים בתחום, גם את היוצרים עצמם. יש רקדנים שמגיעים כי הם רוצים מקצוע נוסף כדי להתפרנס, וכוריאוגרפים מתחילים שיצטרכו ללמוד על שיווק והפקה. הדגש הוא על יותר מעשיות ופחות אקדמיה, כדי שהבוגרים יוכלו לעשות בזה שימוש אחרי הסיום".

"רקדנים כל כך רוצים לרקוד שלפעמים הם לא מסתכלים על חוזה שמראים להם", מספר אופיר דגן, המנהל מסלול הכשרה לרקדנים במרכז ביכורי העתים בתל אביב עם נעמי פרלוב, "ואנחנו רוצים להקנות להם את הידע הזה. רקדנים שמתקבלים ללהקות נותנים לנו לבדוק את החוזה שלהם כדי לקדם אותם ולוודא שהוא הוגן". עלות המסלול כ־15 אלף שקל להכשרה של שנתיים, והוא "יוצר סימולציה של סביבת עבודה מקצועית. אחרי שנתיים של לימודים הרקדן פונה ללהקה או ללימודי המשך בחו"ל, שם הוא יכול לקבל תואר אקדמי". דגן, רקדן בעברו, מסביר: "לי היה חסר הפן המקצועי בלימודים. כלומר, איך לנהל את עצמך מעבר ללימוד הריקוד".