הבהלה לזהב של המתמחים: "רק 20% נשארים לאחר חמש שנים"

מי שיסתובב בשבועות הקרובים במסדרונות משרדי עורכי הדין המובילים ישים לב לנוכחות גדולה מהרגיל של סטודנטים למשפטים; בימים אלה החלו המתמחים שעתידים להגיע למשרדים ב־2013 את סבב הראיונות.

"כלכליסט" הצטרף בשבוע שעבר לפרויקט שחקים של חברת מחשבות, לסיור של מצטייני שנה ב' מאוניברסיטת תל־אביב בכמה מהמשרדים המובילים. הסטודנטים, שרובם הגיעו עם ציפיות נמוכות מהתועלת שבסיור ("אנחנו יודעים שעובדים עלינו", אמרה אחת מהם), יצאו לאחר יומיים עם מעט יותר תובנות על המציאות, האפורה לעתים.

התוכנית היא חלק מפעילותה של חברת "מחשבות SmartJOB", שבמסגרתה פועלת מחשבות בתחום ההשמה מאז כניסתה אליו לפני כחצי שנה. לדברי נועם מעוז, מנהל השיווק בחברה, הסיור נעשה לאחר ראיונות של יותר מ־150 סטודנטים באוניברסיטת תל־אביב. "אנחנו מחפשים סטודנטים שהצטיינו בחייהם במגוון תחומים", הסביר מעוז. "אף שממוצע הציונים הוא קריטריון חשוב, אי אפשר להסתמך רק עליו, בעיקר מכיוון שהממוצע מתבסס כרגע רק על שנת לימודים אחת".

גולדפרב? לא לפרסום

עם תיקי דולצ'ה וגבאנה ביד והרבה ציניות באוויר הסתערה הקבוצה בת 30 הסטודנטים על המשרדים במשך יומיים עמוסים. את הקבוצה, שחלקה נראתה כמו הגרסה הישראלית לריס וית'רספון בסרט "לא רק בלונדינית", אפשר לחלק לשניים: כמחציתם מכווני מטרה ("תדמור זה היעד") ולמחצית השנייה אין מושג מה עושים בסיור או במקצוע בכלל.

אף שהסטודנטים משתוקקים להשיג התמחות בפירמה מובילה, אחת מעורכות הדין הבכירות, מיה ליקוורניק, מספקת את הסטטיסטיקה שבכותרת ומבהירה כבר במפגש הראשון בסיור: "חלקכם לא רוצים להיות עורכי דין וחלקכם יגלו את זה אחרי הסטאז'. רק 20%–30% יישבו כאן בעוד חמש שנים. זאת הסטטיסטיקה". כוונתה היתה למשרדים הגדולים, שאף שהם מהווים יעד ראשי של הסטודנטים, רוב עורכי הדין אינם שורדים בהם. כל השאר, 70%–80%, יעברו לעבוד במשרדים קטנים יותר, או במשרות שדורשות ידע משפטי וחלקן ניהוליות, ואחרים פשוט יעזבו את התחום לחלוטין. לשכת עורכי הדין, שזועקת על מספר עורכי הדין העצום בשוק (כ־46 אלף כיום), ממעטת להתייחס לנתון הזה.

נתוני הקבלה למשרדים, לפי בדיקת "כלכליסט" ונתוני חברת מחשבות, מספקים את המספרים שמאחורי תנאי הקבלה: מועמד שלומד באוניברסיטת תל־אביב או באוניברסיטה העברית בירושלים, הרי שממוצע ציונים של 85 יספיק לו כדי להתקבל למשרדים המובילים. תלמיד מכללות (פרט לבינתחומי הרצליה והמכללה למינהל) ייאלץ להציג ממוצעים גבוהים בהרבה - 91–93. הוספת לימודי חשבונאות נהפכת לכלי כניסה יעיל מאוד, ועשויה להוריד את הממוצע הנדרש בכארבע נקודות.

לאחר שהמועמדים נכנסו, יש להם סיכוי לא רע להישאר. מנתונים שמסרו המשרדים ל"כלכליסט" עולה כי משרדים דוגמת הרצוג, פוקס, נאמן ושות'; נשיץ, ברנדס ושות'; ועמית, פולק, מטלון ושות', השאירו בממוצע 60%–70% מהמתמחים בשלוש השנים האחרונות.

לטובת מי שלא זכה להצטרף לסיור, הרי סיכום קצרצר של אירועי היומיים: ישראל פישר הפתיע עם הקראת סאטירה על עורכי דין וליפא מאיר הודה: "גם כשיש קליינטים פחות נחמדים, המקצוע נותן את הסיפוק". משרד גולדפרב הקדיש לא מעט תשומת לב לסיור, במיוחד לטיפול התקשורתי. תחילה החלו טלפונים שבדקו מה ייכתב בכתבה, ולבסוף, זמן קצר לפני הביקור, הגיעה ההודעה: המשרד אוסר על כניסת העיתונאי מ"כלכליסט". בכך נכנס המשרד לרשימה לא מפוארת של גופים שמעדיפים לשבח את עסקיהם בפומבי, כל עוד אין מישהו שמתבונן מהצד ועלול לשאול שאלות.

עו"ד ישראל פישר עם המתמחים. הקריא קטע סטירי | צילום: עמית שעל

מפגש עם התותחים

המפגש הראשון היה באחד מחמשת המשרדים הגדולים: מיתר ליקוורניק גבע & לשם ברנדויין. המשרד החליט להביא את "התותחים הכבדים", השותפה הבכירה ליקוורניק והאחראית על הגבלים עסקיים מיכל הלפרין. בעתיד הם גם יידעו כמה עולה שעת עבודה של כל אחת, כדי להבין את המשמעות של חצי שעה מזמנן.

"אני לא מקנאה בכם שאתם צריכים לבחור משרד", אמרה ליקוורניק והידרדרה מהר לנוסטלגיה של הברנז'ה: "השתתפתי בפאנל עם אודי סול (שותף בכיר במשרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות' - מ"ש) שאיתו עשיתי סטאז', ודיברנו על המצב היום. בזמנו, מי בכלל ידע משהו? היום עושים על זה דוקטורט, פאנלים וסיורים". וזהו, ליקוורניק הלכה. הלפרין המשיכה את הפגישה ונשאלה על ידי הסטודנטים אם יש דרישה של המשרד שייקחו קורסים מיוחדים. במילים אחרות: אל תשאל מה המשרד יכול לעשות בשבילך, תשאל מה אתה יכול לעשות בשביל המשרד. "לא. אם תתחברו יותר לעולם המסחרי באופן כללי מאוד, היכולת להשתלב גדלה", השיבה הלפרין. "גם סטודנט שיתמקד במשפט עברי והוא טוב - יצליח". הלפרין מיהרה להוסיף אזהרה סמויה: "אנחנו יודעים מהר אם הוא טוב או לא". בקיצור, אל תתקשרו אלינו.

הביקור הבא היה במשרד ליפא מאיר ושות'. הסטודנטים נכנסו לחדר הישיבות ששימש בחורף 2009 לישיבה המכריעה בהסדר של אפריקה ישראל. לא נראה שהסטודנטים מתרגשים במיוחד. עו"ד מאיר התייצב לחמש הדקות הראשונות כדי להמליץ לסטודנטים להתענג על הלימודים. "הלימודים הם קודם כל חוויה. הסטאז' נותן הלם מציאותי". משיחה עם הסטודנטים לאחר המפגש נראה כי חדר הישיבות האפלולי לא ממש עשה להם את זה.

גוליבר בארץ המתמחים

ביום השני לסיור, התחנה הראשונה היא משרד גילת ברקת ושות' מקבוצת ריינהולד כהן, המתמחה בקניין רוחני. מדובר במשרד שונה מהאחרים, הממוקם ברמת החי"ל ולא ממש דומה לאף משרד תל אביבי אחר. השותפה הבכירה דפנה גילת הרגיעה את המודאגים: אפשר להתמחות בקניין רוחני ולעסוק במגוון תחומים לאחר מכן.

לאחר כמה משרדים שהדוברים בהם חזרו על טקסט דומה, ישראל פישר הצליח להפתיע, כאמור, כאשר נכנס עם אחד מספרי "גוליבר" והחל להקריא קטע סאטירי על עורכי דין. "יש בתוכנו עדת אנשים אשר גודלו מנעוריהם להוכיח כי הלבן הוא שחור והשחור - לבן", הקריא פישר. "הכל לפי השכר אשר ייתנו להם השוכרים אותם". (מתוך החלק הרביעי של "מסעי גוליבר", מאת ג'ונתן סוויפט). הפואנטה של פישר: אנחנו לא רוצים עורכי דין כאלה במשרד.

בסופו של דבר היה מעט קשה להבין מה הסטודנטים משיגים בסיור, אבל כמו בכל מחזור, הם באים עם מטען של דעות קדומות: "בגורניצקי יוצאים אנשי עסקים ולא עורכי דין"; "בנשיץ צולבים בראיון", סיפרה אחת שחברתה יצאה בוכייה מהראיון; "בהרצוג, אם אין לך ממוצע 94 אל תשלח קורות חיים". וכולם שמעו על תדמור. לאחר מכן, במשובים שמילאו, כתבה אחת הסטודנטיות: "הסיור ניפץ מיתוסים שנפוצים בין הסטודנטים בפקולטה". לא ברור אילו.