חור ברשת

ג'וליאן אסאנג', מייסד ויקיליקס, הוא חידה בעיניי. צריך להיות עם ראש של סלמן רושדי או להבדיל עם מוח של בן לאדן, כדי להקים עליך את שירותי הביון של חצי עולם. מי שמכיר את האמריקאים, ועל כך יעידו מפעיליו הישראלים של פולארד, יודע שהם לא שוכחים גם אחרי 25 שנה.

עד עכשיו נדמה שויקיליקס חשף בעיקר מבוכות של מנהיגים. מאחר שהדיפלומטיה היא תורה סדורה של העמדת פנים, הנזק לפחות כרגע נראה תדמיתי, אפילו משעשע. האמריקאים מתגלים במערומיהם והעולם מחייך מתחת לשפם. אבל מי שחשב לשחרר כאן אנחת רווחה, שימתין.

יש לי תחושה, ולא מידיעה, שבצד הומור פוליטי וחשיפה מבורכת של שחיתויות חברתיות, עלולות לדלוף מויקיליקס רגישויות שעלולות לסכן את שלום העולם. כמו החור באוזון. מולקולות של נזקים לא נראות, ולאו דווקא פצצות מימן איראניות מטרידות אותי.

באופן אישי אני מודאגת יותר ממי שיצר את אסאנג' ודומיו, ואם תהיתם הכוונה היא לא להוריו או לאלוהים. אסאנג' נמנה עם דור ה־N, Z, Y או איך שתבחרו לקרוא לצאצאים שנולדו עם האינטרנט. לפעמים נדמה שמדובר ביצורים שהאינטרנט הרה.

להערכתי לא לנו, דור המדבר, ולא להם, הדורות הווירטואליים, יש כלים לבחון את השפעותיה והשלכותיה על העתיד שלהם. ועוד לא נגעתי בהאקרים מסוכנים או במאגרי מידע מסוגים שונים, המלאים במידע פרטי של כל הצעירים האלה.

אני מותירה את המשתמשים המבוגרים בפייסבוק מחוץ לדיון. רובם עושים בו שימוש מושכל לצורכיהם, ואלה שמעדכנים כמו הצעירים הם סתם פתטיים.

ג'וליאן אסאנג'. האמריקאים לא שוכחים גם אחרי 25 שנה | צילום: רויטרס

מארק צוקרברג גזר קופון נאה על "מגניבות" או על אקסקלוסיביות חברתית - אבחנה סוציולוגית שפיתח בהצלחה גדולה בשיטה הבינארית. מה הקשר בין מארק צוקרברג לג'וליאן אסאנג'? שניהם תוצרים של הרשת ושניהם תרמו את תרומתם להפיכתה לגולם, שבעיניי קם על יוצרו.

לא יודעת מה איתכם, אני עדיין מאמינה בעיתונות חוקרת ולא בעיתונות משלשלת, באלבום תמונות שנשאר בתוך המשפחה, בשיחה עם חבר פנים אל פנים, וסוד צבאי - עד כמה שזה עשוי להישמע לא מעודכן - הוא בעיניי פתק שטומנים בכותל.