דו"ח טכנולוגי: גוגל, אפל ופייסבוק - הגיע הזמן לקלוט שצריך לשלם

היי, מה איתנו?

ספקיות הסלולר באירופה בקריזה: שורת חברות, בהן כמה מפעילות גדולות, אומרות שהן אינן מוכנות יותר לסבסד עוד את גוגל, אפל ופייסבוק. הן דורשות משלוש חברות הענק האלה להשתתף בהוצאות.

מה קרה כאן? ובכן, במשך שנים חברות הסלולר חיו בגן עדן, שבו המשתמשים שתו בצמא דקות שיחה וצרכו די מעט תמונות, סרטונים, ושאר מידע דיגיטלי. עכשיו הגלגל התהפך: כמות דקות השיחה יורדת בעוד שכמות צריכת המידע מזנקת. אחרי הכל, הסמארטפונים החדשים מסוגלים לקלוט ולשדר וידיאו באיכות גבוהה יחסית, שלא לדבר על תמונות. משתמשי אנדרואיד, במיוחד, שותים את הפס הרחב של חברות הסלולר כאילו אין מחר.

ההערכות הן שעד 2014, מספר הסמארטפונים יגיע לכ-270 מיליון במערב אירופה. במקביל, ההכנסה של הספקיות ממשתמשי הקצה צפויה לרדת באחוז אחד מדי שנה, תוך שהן נאלצות להעלות את הוצאות תחזוקת הרשת שלהן ב-28%. מטבע הדברים, הן לא מאושרות. בכיר בטלפוניקה, למשל, אמר ש"גוגל ויאהו משתמשות בתשתית שלנו בחינם, ואלה חדשות טובות להן וטרגדיה לנו". גוגל ואפל, מטבע הדברים, העדיפו שלא להתייחס לטרוניה.

כאן המקום להזכיר שגוגל ניסתה להגיע לאחרונה להסכם עם אחת מספקיות הסלולר, ורייזון, על כך שלא תהיה נייטרליות רשת בתחום הסלולר – כלומר, שלספקית תהיה זכות לתעדף תוכן מסוים על פני תוכן אחר. גוגל (ואפל, ופייסבוק) מרוויחות הרבה מאד כסף מתעבורת הרשת, לעתים קרובות באופן ישיר, אבל מנסות להתנהג על פי כללי העידן הקודם, ולא מתנדבות לשלם את חלקן. הן מניחות, כנראה, שחברות הסלולר לא יכולות לעשות להן יותר מדי.

וגוגל, בינתיים, מסתערת הלאה.

בגוגל, המידע מגיע אליך

מאריסה מאייר מגוגל התראיינה בכנס הייטק בצרפת אתמול. כדאי להקשיב למה שיש לה לומר: היא הובילה במשך כעשור את חטיבת החיפוש של החברה, ועכשיו היא מנהלת את החטיבה החשובה החדשה שלה, זאת שאחראית על שירותי המיקום. על פי ידיעות שלא אוששו, היא גם הפכה לחלק מצוות ההיגוי של גוגל, שפרט אליה חברים בו רק שני המייסדים והמנכ"ל, אריק שמידט.

מאייר דיברה על מה שהיא מכנה Contextual Discovery, "גילוי תלוי הקשר". המשמעות של הביטוי הזה הוא שגוגל לא תסתפק עוד בלתת למשתמש את המידע שהוא רוצה ומחפש אחריו אקטיבית, אלא תחליט איזה מידע הוא צריך. היא תעשה זאת באמצעות הצלבה של מספר נתונים, כמו פרופיל המשתמש, המיקום שבו הוא נמצא, והיסטוריית הגלישה שלו. ואחרי שהיא תגיע למסקנה בנושא, היא תדחוף לגולש את המידע הזה. גם בלי שהוא יבקש אותו.

הרעיון, אומרת מאייר, הוא "לדחוף מידע לאנשים". בסלולר, היא אומרת, זה יהיה קל הרבה יותר: המכשיר מספק מידע תלוי-הקשר על המיקום שבו נמצא המשתמש, ומכאן קל הרבה יותר לרוץ. המטרה הסופית היא לבנות "מראה וירטואלית של העולם", שתהיה זמינה תמיד, בכל מקום.

גוגל, יש לזכור, אינה פועלת משיקולים אלטרואיסטיים. המטרה שלה היא רווח, והמודל העסקי שלה מתבסס על מכירת פרסומות. כשהיא מדברת על דחיפת מידע למשתמש, כזה שהוא לא ביקש, היא אומרת בעצם שהיא תדחוף לו גם פרסומות. היא צריכה לחיות ממשהו, אחרי הכל. ואם המשמעות היא הפצצה של המשתמשים באינפורמציה שהם ממש לא צריכים, אז כנראה שזה מה שיקרה.

ואף על פי כן, נוע תנוע

מחר יוענק באוסלו פרס נובל לשלום למתנגד המשטר הסיני ליו שיאבו. באופן נדיר – כפי שקרה ללך ואלנסה הפולני, ולאונג סאן סו צ'י הבורמזית – ליו לא יופיע לטקס. הוא עצור באיזה גולאג סיני. הלחץ של בייג'ינג על מדינות העולם הביא לכך ש-18 מדינות יחרימו את הטקס. לסין יש הרבה כסף והרבה כוח, והיא לא מהססת להשתמש בו.

כמו בכל מלחמת הסברה, סין משקיעה את מירב מאמציה פנימה. במדינות מפגרות בתחום, מנסה השלטון לשכנע את התושבים שהצדק איתו ושהאויב הוא לא רק מרושע אלא גם שקרן. סין מזמן הלכה הלאה: היא לא מתווכחת. היא יודעת שאין טעם בוויכוח, שעצם הוויכוח מעורר ספקות, שייתכן והוא יגרום לכמה אנשים לשאול שאלות. היא פשוט מחקה את ליו. הוא לא קיים בשום פרסום רשמי, ובטח שלא באינטרנט הסיני המצונזר. אם אתה לא יודע שלוחם חופש עצור, אתה לא שואל למה הוא עצור.

המשטר מנהל מאבק עקבי ובדרך כלל שקט נגד דיסידנטים, שמנסים להפיץ את עצם המידע על קיומו של ליו. בהתחלה הם ניסו לעקוף את הצנזורה על ידי שימוש באותיות האנגליות LXB (המייצגות את שמו של ליו) כדי לעקוף את החסימה בסינית. הצנזורים חסמו את זה תוך זמן מה. אחר כך הם השתמשו בתרגום של שמו של ליו לאנגלית, "ליו גל קטן".

רוב מוחלט של האוכלוסיה, 90% בערך, לא יודע כלום. אבל, ובכך נאלצו אפילו פקידים שעוסקים בצנזורה להודות (בעילום שם, כמובן), יש בסין עשרה אחוזים אקטיביים מאוד, שמחפשים מידע וגם מוצאים אותו. 10%, זה לא נשמע הרבה – אבל מדובר ב-130 מיליון בני אדם. מהפכות גדולות התחילו עם הרבה פחות תומכים.

סרטוני חתולים כן, חיפוש עדים לא

 

מה מותר לשופט לעשות בפייסבוק? האם הוא יכול להיות "חבר" של מישהו? של מי? עד כמה מותר לו לשתף את הקוראים בפרטי העבודה שלו? שאלות סבוכות, ולאחרונה החליטה מדינת אוהיו לנסות ולתת להן תשובות ראשוניות.

שופטים אולי מורמים מעם כאשר הם יושבים על הכס, אבל סקר שנערך לאחרונה בארה"ב מצא ש-40% מהם משתמשים ברשתות חברתיות כמו פייסבוק ולינקדאין, שיעור דומה לזה של האוכלוסיה הכללית. לאסור עליהם ליצור קשרים חברתיים יהפוך אותם למנותקים מהאוכלוסיה שהם אמורים לשרת, וניתוק הוא אחת התלונות הקבועות נגדם גם כך.

על כן, פסק בית המשפט העליון של אוהיו, מותר לשופטים להפוך ל"חברים" של אנשים אחרים. אבל במקרה שאחד מאנשי הקשר שלהם מופיע לפני הכס, והם חוששים שההיכרות איתו עשויה להשפיע על שיקול דעתם, עליהם לפסול את עצמם.

יתר על כן, השופטים יכולים לחלוק עם העולם את דעותיהם על ספורט, על המשקאות החביבים עליהם ועל מועמדי ריאליטי, והם מוזמנים לשלוח סרטוני חתלתולים לכל דורש, אבל אסור להם לכתוב ולו מילה אחת, בשום רשת חברתית, על תיקים שבהם הם מטפלים. כמו כן, אסור להם בתכלית האיסור לחפש ברשתות חברתיות את הפרופילים של עדים המופיעים לפניהם, כדי שלא יתרשמו מהם מחוץ לבית המשפט. את הג'וב הזה הם צריכים להשאיר לתביעה או להגנה, בהתאם לעד.

קצרצרים

LOL! מחלקת המדינה, שכנראה עדיין חושבת שהיא חיה בשנות החמישים, דורשת מוויקיליקס להחזיר לה את כל העותקים של המסמכים שלה שהודלפו ופורסמו. אפשר היה לצפות מפקידי ממשל אובמה, שניהל את קמפיין הרשת המתוחכם ביותר עד כה, שיידעו שקובץ משוחרר לא יוחזר ושאפילו אם ג'וליאן אסאנג' היה רוצה (והוא יתקשה קצת לטפל בזה כרגע), הוא לא יכול היה למחוק אותם מכל מחשב שאליו הורדו.

צמד התאומים המיותרים, קאמרון וטיילר ווינקלווס, הגישו מחדש את התביעה שלהם נגד פייסבוק. זה קורה כשנתיים לאחר שהם הגיעו לפשרה עם הרשת החברתית, שבמסגרתה מארק צוקרברג הסכים לשלם להם 65 מיליון דולר כדי שיסתמו את הפה ולא יזכירו לכולם על בסיס יומי שהוא נוכל קטן ודוחה. עכשיו, ככל הנראה על רקע השמועות שפייסבוק שווה הרבה מאוד כסף, הם טוענים שהונו אותם ושהפיצוי צריך היה להיות גבוה יותר. פייסבוק, מצידה, טוענת שהעובדה שהם הסכימו לפשרה צריכה לסיים את כל הפרשה. יש לקוות שהפעם האחים יהיו זהירים יותר בבחירת עוכרי הדין שלהם: בפעם שעברה הם הסתלקו עם רוב הכסף. 

אחד הנושאים החמים בשבועות האחרונים הוא מניעת מעקב אחרי משתמשים ברשת. ה-FTC הכריזה שיש לאפשר לגולשים לקבוע שהם לא רוצים שיעקבו אחריהם, ומיקרוסופט מתעתדת להוציא דפדפן שמסוגל לחסום מעקב (במגבלות מסוימות). אם אין לכם זמן להמתין לכך או שאין לכם עניין לחזור לאקספלורר, יש פתרון. אתר סינט הכין מדריך להיפטרות מקוקיז מכל סוג שהוא, ומצביע על מספר פתרונות נוספים לפיירפוקס ולכרום.

מחפשים מתנה לידיד שעוסק בספורט, במיוחד בריצה? קבלו את הבקבוק החכם, שמודד את כמות המים ששותה האצן, את משך הזמן בין לגימה ללגימה, ומודיע לו מתי הוא צפוי להתמוטט מהתייבשות באמצעות אור כחול מהבהב. שימושי במיוחד באזור המזרח התיכון, שהוציא לגמלאות לא רק את הסתיו אלא גם את החורף. עכשיו כל מה שצריך זה שהבקבוק יבחין בכך שהמשתמש לא מגיב לאורות הכחולים ויזעיק בעצמו את שירותי ההצלה.

ונסיים את השבוע במבוכה טיפשית במיוחד עבור יאהו: בידיעה שכותרתה "משפחתו וחבריו של ג'ון לנון כיום", הופיעה דווקא תמונה של מפלצת מהמשחק World of Warcraft במקום תמונתה של יוקו אונו. לא ברור אם מדובר בטעות עריכה של מחשב, או שמא ברשלנות או עייפות של עורך אנושי. יכול גם להיות שמדובר במעריץ של הביטלס שהחליט להפגין את סלידתו מיוקו, אבל בהתחשב בגילם הממוצע של העורכים - קשה להאמין.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"