אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ב־2015 תהיה לי קריירה צילום: אוראל כהן

ב־2015 תהיה לי קריירה

מדינת ישראל אוהבת לעודד ילודה, אך לא לעודד את האמהות

14.12.2010, 11:51 | סופי שולמן

חוק יום לימודים ארוך נדחה שוב. מה זה חוק יום לימודים ארוך? תזכירו לנו, משום שגם אנחנו וכנראה גם חלק גדול מהמחוקקים כבר לא זוכרים את דבר קיומו, או אי־קיומו. קרוב לוודאי שרק האמהות זוכרות אותו, אותן אמהות שאמרו לעצמן אי שם ב־1997, כאשר נחקק החוק המקורי: הנה, עכשיו אוכל לקדם את הקריירה שלי. זה כמובן לא קרה.

החוק ואי־יישומו מתחילים להזכיר את הקלישאה המפורסמת השנייה של האמהות הישראליות: "עד שהבן שלי יהיה בן 18, כבר לא יהיה צורך ללכת לצבא". ואכן, הילדים שהיו בני 3–5 ב־1997 כבר קרובים לסיום לימודיהם. ויום הלימודים הארוך? עדיין רחוק מאיתנו וממשיך להתרחק.

והתירוצים? הם תמיד שם ותמיד מוכנים, אבל הם ממש לא מעניינים. הם רק מחדדים עוד קלישאה: מדינת ישראל אוהבת לעודד ילודה, אך לא לעודד את האמהות. לקצבאות ילדים בעלות של מיליארדי שקלים לעולם יימצא תקציב, אבל המצב יהיה לעולם שונה בתכלית בעלויות שהן בגדר "קצבאות לאמהות", גם אם עלותן היא רק מיליארד שקל.

נכון, מיליארד שקל אינם עלות קטנה, כפי שימהרו לומר באוצר, אבל התרומה של אלפי אמהות שיוכלו לצאת לעבודה תהיה גדולה יותר. האם שר האוצר שלנו לא הסכים רק לאחרונה לשלם תוספת לאמהות שעובדות במגזר הציבורי כתמריץ? מדוע לא לעודד פלח נוסף של אמהות?

התשובה פשוטה - לאמהות העובדות אין לובי. הן פשוט עסוקות מדי. הן צריכות לארגן את הילדים בבוקר, להתאפר באוטו תוך כדי נסיעה למשרד בפקק, לעבוד בקצב מסחרר כדי לספק את הבוס וגם להספיק לגן, ולהגיע עם הלשון בחוץ לרגע המיוחל שבו הגננת והסייעת עומדות ליד דלת הגן בהמתנה דרוכה לאם העובדת (או שמא אובדת?).

סביר להניח שרוב האמהות העובדות אפילו לא יידעו על הדחייה הנוספת ביישום חוק יום לימודים ארוך. כשידווחו על הנושא מעלה העובש הזה משנות התשעים, רבות מהאמהות העובדות כבר ינמנמו על הספה אחרי עוד יום מתיש.

ואיפה חברות הכנסת שזכו בכיסא נחשק בזכות אותו "שריון נשים" מפורסם? ברגע זה הן מזעיקות את העוזר הפרלמנטרי ומכתיבות לו הודעה זועמת ודחופה על כך ששוב נרמסו זכויותיהן של נשים בישראל.

אז מה הוחלט? החוק ייושם במלואו בעוד חמש שנים? נהדר, יש למה לצפות, ב־2015 סוף סוף תהיה לי קריירה. אוכל להיענות להצעות המפתות הכרוכות בשעות עבודה ארוכות. ב־2015 ילדיי יהיו מסודרים, ואני אזכה להגשמה עצמית. אבל אבוי, ב־2015 כבר אהיה בת 40, ומי רוצה עובדת חדשה בגיל כזה? בעצם, לא התחילו לקדם איזה חוק נגד אפליית גיל בתעסוקה? עד 2030 שני החוקים כבר בטוח יהיו בתוקף.

תגיות

28 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

28.
בשוק העבודה כאן מחפשים עבדים ולא עובדים
אני עכשיו מחפשת עבודה והשעות שדורשים הן הזויות. רוב העבודות זה מינימום 9 שעות עבודה (לא כולל נסיעה לשני הכיוונים) יש כאלה שדורשים בנוסף שעות נוספות, ימי שישי, ימי שבת, כאילו שלבן אדם אין חיים... גם בתור רווק אני לא חושבת שצריך לעבוד שעות כאלה, אבל עם ילדים זה פשוט בלתי אפשרי! הגן שבתי לומדת בו נפתח (גן עירייה) ברבע לשמונה ולא דקה לפני בעלי צריך להיות בשמונה בעבודה ככה שהוא לא יכול להספיק לקחת שני ילדים! ובמקומות עבודה דורשים שאני אגיע בשבע וחצי - שמונה איך אמורים להסתדר ככה?לדעתי, קודם כל צריך שהגנים ובתי הספר ייפתחו בשבע וחצי ולא ברבע לשמונה, מה שהתאים אולי לדור הקודם שהאמהות לא מיהרו לעבודה, ודבר שני לחוקק חוק ששעות עבודה צריכות להיות נורמאליות ושפויות! אם אני יכולה לעבוד רק 8 שעות זה לא אומר שאני פחות טובה, שיחזור להיות כמו פעם שהיו כאן עובדים ולא עבדים!!
מיכל , פתח תקווה  |  14.12.10
27.
לי יש קריירה אבל אני אישה אז...
חלמאות יש והרבה ואותן שרות בממשלה - תתביישו!!עשרות מיילים כתבתי בנושא והיחידה שהגיבה ( העוזרת יותר נכון) ממשרדה של שלי יחימוביץ , שאפו. אז אני עובדת עם בעלימזה 15 שנה , 7 שנים לפני שהתחתנו עבדנו ביחד. כיום אחרי לידת בני השלישי ביקשתי לחתום אבטלה היות ולא היתה מסגרת להכניסו למספר חודשים. ולמרות היותי שכירה בעסק ומוציאה תלוש כדת וכדין ( כולל תשלום ביטוח לאומי) אמרו לי בזו הלשון "אינך זכאית לדמי אבטלה היות ואת אישתו של בעל השליטה בחברה" - יפה למדינתינו "הנאורה ".שלא לדבר כן על 3 ילדים , עבודה במשרה מלאה ו..יום לימודים ארוך? ח....למה שאוכל לעבוד כמו שצריך? עדיף לשבת בבית ולהיות נתמך סעד , בטח יותר מעצמאית , תאמינו לי מנסיון חברותיי המובטלות מרוויחות יותר ממני! וכאן נולדתי , כאן נולדו לי ילדי ,כאן שרתתי בצבא את מיטב שנותיי...אז מה ? אז ככה!!!
עינת , צפון  |  14.12.10
25.
אם מוסיפים פעיליות של התעמלות, יצירה ודיונים חברתיים ולא רק שעות "פרונטליות"
-עידוד גמלאים לתגבור הצוותים בבתי הספר. יש הרבה שיש להם מה לתרום וישמחו לעשות זאת תמורת תוספת צנועה לפנסיה. - עידוד שנת שירות במערכת החינוך לפני צבא. - תלמידי תיכון במסגרת מחוייבות אישית. כך יהיה מספיק כח אדם לתמיכה במורים.
נעמה  |  14.12.10
לכל התגובות