הפועל תל אביב הרוויחה הרבה כסף - אבל ממשיכה להתנהל כמו מכולת בשכונה

הפועל תל אביב תקבל 2.6 מיליון יורו מרד בול זלצבורג עבור דאגלס דה סילבה. הקבוצה תקבל 20% גם ממכירה עתידית. מדובר בכ-12.5 מיליון שקל שייכנסו לקופתה - ואפשרות לסכום דומה בעתיד.

המכירה של דה סילבה בסכום זה התאפשרה הרבה בזכות השתתפותה של הפועל בליגת האלופות; הסכום האמור מצטרף לבונוסים בכ-12.5 מיליון יורו שקיבל המועדון מאופ"א ולכ-1.5 מיליון יורו שהתקבלו מזכויות שידור ליגת האלופות. זה כ-79 מיליון שקל. נוסיף הכנסות של כ-8 מיליון שקל ממכירת כרטיסים בליגת האלופות ונגיע ל-87 מיליון שקל. כל משחק שאירחה עלה להפועל כ-1.2 מיליון שקל, אז נוריד 3.6 מיליון שקל ועוד כ-400 אלף שקל עלויות הטסה ולינה - ונקבל הכנסה נאה של 83 מיליון שקל מליגת האלופות. והזרוע עוד נטויה - כי יש ביקוש לאיתי שכטר, וינסט אניימה, גילי ורמוט, ערן זהבי ואחרים.  

אלי טביב ומוני הראל, בימים טובים יותר | צילום: טל שחר

אם נוסיף כ-25 מיליון שקל - הכנסות ללא ליגת האלופות - ונוריד את התקציב בסך 60 מיליון שקל, נקבל שהפועל מסיימת את העונה עם עודף של כ-48 מיליון שקל. הערכה שמרנית יותר מדברת על רווח תפעולי של 40 מיליון שקל. עדיין, ייתכן שמדובר ברווח שיא היסטורי לקבוצה ישראלית.  

בסכום הזה אפשר לעשות הרבה מאוד. מאחר שלפי תקנות ההתאחדות גורם פרטי אינו רשאי להוציא כספים מהמועדון, יש להשקיע אותם במועדון עצמו; זאת, אף שלפי ההסכם להעברת 50% מהבעלות של הפועל לאלי טביב, מגיע לו אחוז נכבד מהסכום שייכנס למועדון ממכירת דה סילבה, סמואל יבואה (שנמכר עבור כ-700 אלף יורו) ואביחי ידין (שעדיין לא נמכר). בכל מקרה, לכאן נכנסת המלה "ניהול", והחשש הוא שאוהדי הפועל לא יכולים להיות אופטימיים.

נתחיל בעובדה שהמועדון מחולק לשני מחנות שלא אוהבים זה את זה, בלשון המעטה. כל עוד אין הכרעה לגבי הצד שיקבל את השליטה על המועדון - לא מתקבלות החלטות חשובות לטווח הארוך. במלים אחרות - אין אף גורם מקצועי שמחליט על הדרך של הקבוצה, מלבד אלי גוטמן, שכבר הנחה את סוכניו לחפש לו עבודה בחו"ל.

נמשיך עם זה שקבוצת הראל לא נמצאת במצב אידיאלי להשתלט על הקבוצה, בין השאר מאחר שמוני הראל עסוק בעניינים הקשורים בחייו האישיים.

אפשר גם להזכיר שטביב אינו אוהד של הפועל תל אביב, ועדיין לא ברור מהן התוכניות שלו לגבי הקבוצה. האם הוא רוצה לעשות ממנה רווח? האם הוא רוצה אותה בשביל האגו בלבד? האם הוא רוצה להיות ה"יעקב שחר" של הפועל? לפי מה שהוא עשה בהפועל כפר סבא - אפשר רק להניח שכשיימאס לו הוא יעזוב. ולא ישאיר הרבה אחריו. 

חשוב גם לומר שהשקעה בנוער זה לא משהו שמרגישים כל כך בוולפסון. מעמדו של מנהל מחלקת הנוער, זאביק זלצר, אינו ברור. הוא הרי "איש של הראל". וגבי קצרה, המנכ"ל של טביב, לא רואה בעיה בלהציע סכומים מגוחכים למועמדים לאימון במחלקות הנוער. "אני יכול להעסיק אנשים כאן ב-2,500 שקל בחודש", הוא אומר מדי פעם. השקעה במאמני נוער משובחים שיפיקו שחקנים משובחים לא נעשית. גם לא בתשתיות אימון ומתקנים טובים יותר.

האם העתיד של הפועל תל אביב כקבוצה יציבה ואיתנה מובטח? ממש לא. למרות הכסף הגדול - אין בעל בית בסגנון שחר שישקיע אותו חזרה בנוער ויבטיח המשכיות. האם הסכום יושקע במערכת סקאוטינג משובחת? גם לא בטוח. הפועל יכולה לקחת את הכסף הזה ולזרוק אותו על שחקנים זרים סוג ד' כפי שנעשה בעבר - בויאן ורוצ'ינה זוכרים? רומאן רוקי - מכירים? ככל הידוע לאוהדי הפועל, הקבוצה עשויה להתפרק בקיץ. וזהו - הלכה השושלת.

האם אוהדי הפועל יכולים להיות בטוחים כי הקבוצה למדה משהו מהבילוי המשותף עם שאלקה, בנפיקה וליון - קבוצות ענק במדינות שלהן - בליגת האלופות? גם לא בטוח. הבעלים, היו"ר והמנכ"ל נעדרו מרוב הארוחות המשותפות לפני המשחק - ארוחות סופר-חשובות מבחינת נטוורקינג ולמידה, כפי שאיתמר צ'יזיק, מנכ"ל מכבי חיפה, יכול לספר. 

וזאת, כנראה, הבעיה הגדולה ביותר במבנה ליגת האלופות החדש, שמאפשר לקבוצות כמו הפועל להגיע אליה. הרבה כסף זורם אליהן, אבל לא הרבה ידע. וכסף בלי ידע יכול להיות מסוכן כמו כוח בלי מוח.