דו"ח טכנולוגי: כשחף מפשע מואשם בפייסבוק שהוא רוצח סדרתי

קלשונים, לפידים ועמודי פייסבוק 

זה התחיל ככל הנראה בסין: במה שמכונה שם "מנוע ציד לבשר אדם", כל מיני אזרחים מעורבים עושים שימוש מרשים במנועי חיפוש ומאגרי מידע, ומוצאים במהירות אנשים שיש לדעתם סיבה לא לאהוב. זה יכול להיות פקיד מפלגה בכיר שמנסה לאלץ הורים לאפשר לו לאנוס את בתם, וזו יכולה להיות אתלטית שמותחת ביקורת על הממשלה. תוך זמן קצר הפרטים שלהם מתפרסמים ברשת, והאזרחים הטובים יכולים למרק את נפשם בכך שיתעללו במושאי השנאה.

אבל לפעמים השיטה הזאת מפקששת, ובגדול. זה מה שקרה לאחרונה בפילדלפיה. אתר של שוחרי צדק מטעם עצמם החל לפרסם מידע על רוצח סדרתי, המכונה החונק מקנסינגטון. זה בפני עצמו לא היה יכול להיות רע כל כך, כי אנשים צריכים להיות מודעים לסכנה. אבל האתר לקח על עצמו את תפקיד החוקר, השופט וחבר המושבעים, ופירסם את פרטיו של אדם שבו הוא חשד שהוא הרוצח.

כדי שלאף גולש לא יהיו ספקות בקשר למה שהוא אמור לעשות עם המידע הזה, הכותרת של עמוד הפייסבוק הספציפי הזה היתה "תפוס את החונק מקנסינגטון, לפני שהוא יתפוס מישהו שאתה אוהב". הקבוצה הזאת כבר חצתה את סף 10,000 החברים, רובם תושבי קנסינגטון מבוהלים ועצבניים. וכך קרה שאזרח תמים בפילדלפיה, שזוהה בטעות כרוצח, הבחין לאחרונה בהמון זועם שמתכנס מחוץ לביתו - ומהר מאד התחוור לו גם למה.

האזרח המבועת הזעיק את המשטרה, שחילצה אותו מביתו, לקחה לתחנת המשטרה, ושם – על פי בקשתו – ערכה לו בדיקת DNA כדי שיוכל להפריך כל קשר בינו ובין הרוצח הסדרתי. המשטרה הורתה לבעלי האתר להסיר את התמונות ושאר המידע על האזרח.

המפכ"ל של משטרת פילדלפיה אמר שהמותקף המדובר "הוא לא חשוד, הוא לא אדם שמקושר לזה, ובכל זאת היינו צריכים להגיע לבית שלו משום שהמונים התכנסו בחוץ. אנחנו לא צריכים דברים כאלה. אנחנו יכולים לפתור את זה, אבל תוך הגנה על הזכויות של כולם". הפעם אף אחד לא מת. בפעם הבאה זה בכלל לא בטוח.

מקרה דומה מעט התרחש לפני כמה שבועות, כשאתר חדשות פירסם בטעות תמונה של סטודנט תמים במקום של רוצח מסוכן - מה שהוביל לתוצאות לא נעימות במיוחד כשהוא חיפש את שמו בגוגל.

השתקה און-ליין 

למציאות, אמר סטיבן קולבר במשפט מפורסם, יש הטיה ליברלית ידועה. ההטיה הזו מעצבנת מאוד בריונים מהצד השני של המפה, וכתוצאה מכך ארגוני זכויות אדם הם מטרה קבועה של נבלים שמשתמשים בפטריוטיות דווקא כמפלט הראשון שלהם.

מחקר שנערך על ידי מכון ברקמן לאינטרנט וחברה שבהרווארד בדק את תדירות התקפות ה-DDoS (הצפת שרתים בבקשות מידע) על אתרי אינטרנט: החוקר שלו אית'ן זאקרמן מצא שבין אוגוסט 2009 וספטמבר 2010 היו כ-140 מהן נגד 280 אתרים, בחלקם הגדול אתרי זכויות אדם ואתרים ליברליים אחרים.

בחלק מהמקרים, הסיבה להתקפה היתה אירוע נקודתי. מערכת בחירות, נניח. במקרים אחרים היא היתה בלתי פוסקת, כמו ההתקפה על העיתון הליברלי החשוב ברוסיה, נובאיה גזטה. ארגון הפשע והטרור "נוער פוטין", הידוע בכינויו נאשי, היה גורם בולט בהתקפות האלה, כמו גם בהתקפות הסייבר על אסטוניה וגיאורגיה.

גם בריוני הרשת הישראלים לא טומנים את ידם בצלחת: ארגון בשם Help Israel Win שיכנע חמומי מוח – בהנחה הנדיבה שאכן יש שם מוח – להתקין תוכנת תקיפה, כדי לנסות ולהוריד מהרשת אתרים פלסטיניים. ההתקפות נגד ארגוני זכויות אדם יעילות, משום שלוקח להם לעיתים קרובות זמן רב כדי להתארגן מחדש, ובתקופה הזו האויבים שלהם מצליחים להשתיק אותם. זאקרמן קורא לארגוני זכויות אדם להכיר בסכנה שעומדת בפניהם - ולהתגונן מפניה.

כשוויקיליקס גורמת לספרדים לעשות שריר

ועדה של הקורטז, הפרלמנט הספרדי, הורידה אמש ביגון שאולה הצעת חוק אנטי-פיראטית, שהיתה אמורה לאפשר לממשלה לסגור מיידית אתרים שמספקים קישורים לשיתוף קבצים. 20 מחברי הוועדה הצביעו נגד החוק ו-18 בעדו.

ההחלטה נחשבת למכה לראש ממשלת ספרד, הסוציאליסט חוזה לואיס רודריגז ספאטרו, שקידם את החוק. ויש בכך לא מעט אירוניה: ספטרו נבחר לתפקידו בשל מצע אנטי אמריקאי, שכלל את נסיגתם של הכוחות הספרדים מעיראק, אחרי פיגוע איסלאמיסטי גדול במדריד.

למה זה אירוני? כי אחת הסיבות שחברי הקורטז דחו את הצעת החוק היא, ככל הנראה, השדרים המביכים שחשף וויקיליקס. מסתבר שבמשך חודשים ארוכים הפעילה ארצות הברית לחץ כבד על ממשלת ספאטרו כדי שתפעל נגד אתרים פיראטיים – אבל בספרד יש מס שאמור לפצות אמנים על הנזק הנגרם מפיראטיות, מה שמקשה על העניין. משפטנים ספרדים גם סברו שיש לבצע לפיראטיות הרשת דה-קרימינליזציה, כלומר להפוך אותה למשהו שלא תובעים בגללו.

השגרירות האמריקאית, לפי השדרים שלה, איימה שאם ספרד לא תשנה את החוקים - היא תוכנס לרשימת המדינות שלא נלחמות בפיראטיות. זמן קצר לאחר מכן, מימשה ארה"ב את האיום. הניסיון להעביר את החוק האנטי-פיראטי, מנגד, שימח את הדיפלומטים האמריקאים. אז עכשיו הפרלמנטרים הספרדים מבהירים שהם לא נמצאים בכיס של שגריר ארצות הברית.

המשך יבוא, סביר להניח: ממשלת ספאטרו מתכוונת לשנות את החוק ולהגיש אותו שוב, דרך הבית העליון של הפרלמנט, הסנאט.

עין המחסל

 

דארפה, הסוכנות למדענים מטורפים של הפנטגון, לא קופאת על שמריה לרגע. אחד התחומים שיותר מעניינים אותה הוא העברת מידע במהירות ודייקנות לחיילים. עכשיו היא מפרסמת מכרז למכשיר חדש, ששמו הזמני והלא מעניין הוא SCENICC.

מה ש-SCENICC אמור לעשות הוא לספק לחייל האמריקאי יכולות שמזכירות את המחסל מהסרטים הידועים עם שוורצנגר. בשלב ראשון המערכת, שמתלבשת על הפנים ומשאירה את ידיו של החייל פנויות, אמורה להפעיל שלל מצלמות שיתעדו את כל מה שקורה סביב החייל. היא צריכה לעשות זאת ברדיוס של קילומטר, לאפשר למי שמרכיב אותה הגדלה של עד פי 10, וגם לפעול ב-360 מעלות, כדי שהחייל יהיה מודע למה שקורה מאחוריו.

וזה לא נגמר כאן: דרישות נוספות הן שהמערכת תהיה מסוגלת לזהות במהירות איומים (הדבר הזה שם - זה מקל או קלצ'ניקוב?) ולדווח עליהם לחייל. SCENICC אמורה לשקול 700 גרם, עם סוללה שתחזיק יותר מ-24 שעות פעולה, וגם לשלוח ולקבל במהירות מידע אל מרכזי פיקוד או מל"טים.

בהתחשב בכך שדארפה כבר פיתחה רובה שמסוגל לתקן את המסלול של הקליע תוך כדי תנועה, אנחנו נכנסים כאן במהירות לשטח של רובוקופ. ועדיין לא 2011.

קצרצרים

מצטברות ראיות לכך שטלוויזיה בתלת ממד לא תהיה הבשורה הצרכנית הגדולה של דורנו: סקר שערכה חברת נילסן ברחבי העולם מעלה שרוב הצרכנים לא רוצים את הגרוטאות. בחישוב גלובלי, רק תשעה אחוזים אמרו שהם ישקיעו את הכסף הנדרש לרכישת טלוויזיה כזו, בעוד ששליש מהנשאלים אמרו שהם "בוודאות לא יקנו" ו-19% אמרו ש"כנראה לא יקנו", כלומר - רוב של 52%. תלת ממד מגיע בגלים, ותמיד נהדף: היה גל מסיבי בשנות החמישים, גל נוסטלגי קצר בשנות ה-80, ועכשיו הגל הנוכחי. וגם הוא יעבור.

טכנולוגיה נוספת שנמצאת בקשיים – הנוהג המתלהב הוא לומר "מתה", אז לא נעשה את זה – היא הטלפון הקווי. 51% מהצעירים האמריקאים בגילאים 29-25 לא משתמשים בו כלל, אלא רק בטלפון הסלולרי שלהם, לשמחת ספקית הסלולר. בקרב בני 24-18 ובני 34-30 שיעור נטולי הטלפון הקווי עומד על 40%. הטלפון המסורתי שומר על כוחו בקרב המבוגרים, בני 65 ומעלה: שיעור בעלי הסלולר בלבד בקבוצת גיל זו עומד על חמישה אחוזים. אבל זה לא משהו שאפשר לבנות עליו עתיד.

אתר קרייגסליסט, שנמאס לו להירדף על ידי תובעים מחוזיים תאבי כותרות, הודיע כי הוא סוגר את ה"שירותים האירוטיים" שלו – שם מנומס לזנות – לא רק בארה"ב אלא גם בשאר העולם. נשמע משמח במבט ראשון, עד שנזכרים במה שהיה לדנה בויד לומר על זה: שסגירת האתרים הללו דווקא תקדם סחר בבני אדם. שווה לקרוא. בנוסף, מה שקורה בפועל הוא שחלק מהמודעות שקודם היו מסווגות תחת "שירותים אירוטיים" נודדות עכשיו לכיוון ה"שירותים התיראפוטיים".

ולסיום מחמם לב לשבוע: מגזין מדעי פרסם לאחרונה מאמר ראשון שעסק בהתנהגותן של דבורים ובשאלה האם אפשר לגרום להן להגיב לצבעים – כלומר, להאמין שהופעת צבע מסוים מבטיחה צוף. התשובה היתה חיובית, אבל מה שחשוב במחקר הזה הוא דווקא החוקרים: קבוצה של ילדים בני שמונה עד עשר מבית ספר בריטי. שימו לב לשורה הבאה במסקנות שלהם: "כמו כן, גילינו שמדע הוא קולי וכיפי, משום שיוצא לך לעשות דברים שאף אחד לא עשה קודם לכן".

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
  
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
  
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"