אזרחים, תתעוררו

המחדל בשירותי הכבאות בישראל שהוביל לאסון לאומי כבד בכרמל מראה בשנית את אוזלת ידן של ממשלות ישראל לדורותיה. בישראל, לצערי, אין תכנון ארוך טווח, אף אחד לא מסתכל מעבר לקדנציה אחת קדימה. לצערי מוסד מבקר המדינה הוא לא יותר מכלב אשר נובח על שיירה שממשיכה הלאה.

המחדל בכרמל הוא לא הפתעה לאזרחי המדינה שערים לאופן שבו מתנהלת המדינה. זו היא רק הדוגמא האחרונה לשורת מחדלי עבר ולצערי למחדלי עתיד גם כן.

דוגמא לחוסר היכולת של ממשלות ישראל לאורך השנים בתכנון ארוך טווח יש למכביר. סוגיית המים הינה דוגמא טובה לכך. הרי כבר שנים שידוע כי הארץ לא התברכה בגשמים רבים והכנרת עם השנים הולכת ומצטמקת. יחד עם זאת, מבחינת המדינה יותר יעיל לדחות טיפול בניצני הבעיה ולחכות למצוקה ממשית.

ניתן היה למנוע משבר מים בקלות באמצעות מתקני התפלה - ים לא חסר לנו בישראל. יחד עם זאת, הממשלות השונות ישבו וחיכו עד אשר היה מאוחר מידי. כמובן שמי שמשלם את המחיר זה אנחנו האזרחים. מסתבר שיותר קל להעלות מיסים על מים ולהוציא כסף על פרסומות שישראל מתייבשת ועל חסכמים מאשר להיערך קודם לכן ולהקים את מתקני התפלת המים.

האמת היא, שהאשמה גם עלינו האזרחים. הפכנו לאדישים. יושבים בסלון, מצקצקים בלשון אבל לא יוצאים לרחובות.

ובכן, אזרחי ישראל, יש לי הצעה. ישנה בעיה משמעותית באופק. כזאת שעתיד ילדנו תלוי בה. אני מציע שנקום ונדרוש כבר היום דיון ציבורי אמיתי כדי שלא נתעורר מאוחר יותר מול שוקת שבורה.

תגליות הגז מול חופי ישראל, דלית, תמר וכמובן לווייתן, הציתו דיון ציבורי רחב על גובה התמלוגים שיש לשלם למדינה.

הדיון הזה, חשוב ככל שיהיה, הינו עקר אם לא מתנהל בצידו דיון משמעותי והוא כיצד יש להשתמש בכספי התמלוגים. בישראל, אשר לא הוכיחה יכולת תכנון ארוך טווח, הסכנה כי התמלוגים "יושקעו" במיזמים קצרי רואי במקרה הטוב או לשיקולים פוליטיים של קבוצות לחץ במקרה הרע הינה סכנה ברורה ומיידית.

כאשר ישראל תהפוך ליצואנית גז, העושר שיזלוג לתוך המדינה עלול לשמש לה כחרב פיפיות. הפיכתה של ישראל ליצואנית אנרגיה תחזק משמעותית את השקל ותגביל את יכולת ההשפעה של בנק ישראל על שערי החליפין. משמעות הדבר הינו איום ממשי על ענפי הייצוא בישראל ובראשם ענף ההיי-טק. ישראל של היום קורסת. חברתית, חינוכית, ומעשית. השחיתות הורסת כל חלקה טובה, הפשע משגשג ומערכת המשפט קורסת.

לישראל בעיות רבות, השאלה היא כיצד יופנו כספי התמלוגים לסייע בעדה. ההיסטוריה מלמדת כי תמיד ישנה בעיה חדשה ודחופה שיש לתת עליה את הדין. ממשלות ישראל השונות דגלו עד היום בשיטת הניהול של MBM – Management by Miracles ורק מכבה שריפה אחר שריפה במקום לטפל בשורש הבעיה.

יש לנו, כאזרחי המדינה, הזדמנות ממשית לקבוע ולהשפיע על עתיד ישראל באמצעות כספי התמלוגים.יש לדאוג כי כספי הקרן המיועדת יעוגנו בחקיקה כאשר רק ברוב מיוחס של 80 חברי כנסת ניתן יהיה לשנות את הייעוד הכספי בקרן.

את כספי הקרן יש להוציא בארבע מישורים בלבד, כאשר כל אחד מהם מטרתו הינה דאגה לעתיד ילדנו:

• חינוך - הגדלת ההשקעה בחינוך בישראל. הפיכת מקצוע ההוראה למקצוע מבוקש והחזרת ישראל למקומה הראוי בין המדינות הנאורות בעולם. עתיד המדינה קשור כחבל טבור בטיב האוכלוסייה והאינטרס הראשון במעלה, שלנו כאזרחי המדינה, הוא לחנך דור משכיל, יצרן, אחראי ושחושב מחוץ לקופסא. הגדולה של ישראל מאז ומתמיד הייתה היצירתיות. יש לדאוג לשמר תכונה זו.
• תשתיות - השקעה בפרויקטי תשתית ברמה לאומית על מנת לקרב את הפריפריה למרכז (מה שיוזיל עלויות דירה). לא חסרים פרויקטי תשתית ראויים במדינה: רכבת קלה בת"א, רישות תשתית רכבות לאורך המדינה, חיבור כלל אזרחי המדינה לאינטרנט מהיר וכדומה.
• קרן תמיכה בייצוא - על מנת לשמור על ענף ייצוא ישראלי תחרותי ליום שאחרי שעתודות הגז יאזלו, יש לדאוג כבר היום לחזק את היצואנים בישראל. דרך אחת, הינה הורדת מס חברות לחברות אשר עיקר הכנסתן נובעת מייצוא, על פי קריטריונים שיקבעו במשותף ע"י משרד התמ"ת, האוצר ואיגוד התעשיינים.
• הורדת החוב הלאומי - הורדת החוב הלאומי תשרת את המדינה בהווה אך לא פחות חשוב מכך גם בעתיד. הורדת נטל החוב החיצוני של המדינה תפנה כספים רבים מתקציב המדינה השוטף המיועד להחזר תשלומי ריבית וקרן. את הכסף העודף בתקציב ניתן להשקיע הן בחינוך, הן ברווחה הן בבריאות והן בביטחון (פנים או חוץ) וכל זאת ללא הגדלת התקציב. בנוסף, הקטנת נטל החוב החיצוני תאפשר למדינת ישראל עוד דור או שניים לקחת הלוואות ביתר קלות לאחר שהגז יגמר.
  

אל לנו כאזרחי המדינה לעמוד מנגד בזמן שהפוליטיקאים שלנו מחלקים את העוגה לבדם, לפי צרכי הקדנציה הנוכחית בלבד. תגליות הגז הינה הזדמנות עבורנו לקחת את גורלנו בידנו ועלינו לפעול לשם כך.