חקר ביצועים: גיליון הערכה שבועי

המבקר יבדוק את ששינסקי

מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס קיבל השבוע עוד משימה: לבדוק את התנהלותה של ועדת ששינסקי, שהחליטה להעלות את חלקה של המדינה בהכנסות ממאגרי הגז. פרופ' איתן ששינסקי ופרופ' יוג'ין קנדל שהובילו את הוועדה הם ללא ספק היעד המרכזי שבו צריך להתמקד משרד המבקר. מינויים פוליטיים, ניגודי אינטרסים מובהקים, חופשות של חצי שנה ללא דיווח, קרנות לאומיות שמתרוקנות פלאים והעסקת מקורבים - כמו אלה שנחשפו השבוע בדו"ח המבקר על בית הנשיא - הם עניינים פחות בוערים. כי הרי מה זה משנה, המושחתים ימשיכו להשחית, וכל שנותר למבקר הוא להתעסק עם מי שמפריע להם בדרך. ששינסקי, למשל.

גולן פרידנפלד

עופר עיני | צילום: אוראל כהן

עופר עיני ושרגא ברוש יצרו השבוע מציאות אלטרנטיבית, כזו שאין בה שר אוצר, לפחות לא שר אוצר מתפקד. זה תמרור אזהרה לכל מה שלא עובד במשרדי הממשלה, וזו בעיקר קריאת השכמה לסקטור העסקי, הוכחה שאפשר אחרת. מעסיקים ועובדים יכולים לשבת יחד לשולחן המשא ומתן, לדבר ביניהם ולהתקשר בחוזים, ממש כך, בלי חקיקה ובלי ממשלה. זו אולי תמימות לחשוב כך, אבל הלקח מהשבוע האחרון הוא לא ההשפלה של שטייניץ, אלא הפוטנציאל של שני צדדים יריבים כביכול להניע תהליכים גדולים במשק. עכשיו אפשר לקוות שהמגמה הזו תדלג על עוד כמה משרדי ממשלה, ותגלוש גם לענפים נוספים בכלכלה, בחברה ובחינוך.

נעמה סיקולר

התקשורת התרגשה השבוע למראה תרגיל ההתעלמות שעשו עופר עיני ושרגא ברוש לשר האוצר יובל שטייניץ, כשסיכמו מאחורי גבו על העלאת שכר המינימום במשק. זה היה אמנם בוטה ואפילו קצת מביך, אבל לא ממש מפתיע. על כל דרישה ובקשה שטייניץ מגיב אוטומטית בלאו מוחלט, ואחר כך מתפלא שלא סופרים אותו. הוא סירב לנהל משא ומתן עם הפרקליטים השובתים, וביניש כופפה אותו. הוא דחה את דרישות הרשויות המקומיות, ונתניהו עקף אותו. הוא לא הסכים לנהל משא ומתן על העלאת שכר המינימום, אז עיני וברוש החליטו בלעדיו. אלוהים יעזור לנו מה יקרה למסקנות ועדת ששינסקי אם שטייניץ מבטיח לא לסטות מהן.

גבי קסלר

משבר הנדל"ן הפוקד את ארצות הברית לא פסח גם על הכתובת היוקרתית ביותר: שדרות פנסילבניה 1600 בוושינגטון הבירה. השבוע התברר כי שווי הנכס נחתך ב־23.4% מאז 2007 והוא מוערך עתה ב־253 מיליון דולר. הדייר ברק אובמה לא היה בבית כשהנתונים התפרסמו - רק שלשום שב מחופשה בת שבועיים בהוואי, שם אין ספור צלמים תיעדו אותו מתמסר לגביעי הברד הירוק החביב עליו. עכשיו, משחזר לשוטט בין 132 חדרי המעון הרשמי (שבאופן כה אמריקאי תוכנן על ידי אירי ונבנה על ידי עבדים שחורים), הוא ודאי שמע על הזינוק של 9% שנרשם בהיקף פשיטות הרגל האישיות בארצות הברית ב־2010, על רקע הצניחה במחירי הבתים והאבטלה הנוסקת. האמריקאים יכולים רק לקוות שעכשיו, אחרי תקופת הצינון וכשמפולת הנדל"ן הגיעה גם אליו הביתה, הוא יצליח סוף סוף לעצור אותה.

תמר טוניק

אבי נמני | צילום: טל שחר

מנג'ר מכבי ת"א מפוטר

אני אוהד את מכבי תל אביב מאז כיתה ג', מהסיבה הטיפשית שכשהייתי בן 9 היתה ליענק'לה גרונדמן, אז מאמן הקבוצה, חנות ספורט בשכונה שבה גרתי בגבעתיים. הייתי בא למלא אצלו אוויר בכדור (חצי לירה או חינם, תלוי במצב רוח שלו), מרוויח שתי דקות להריח את נעלי הפקקים שלעולם לא יהיו שלי, וזהו. אין בבחירה הזו כל ייחוד. מעטים האוהדים שיש בסיס רציונלי להחלטתם לדבוק בקבוצה מסוימת. מעטים עוד יותר אלה שמצליחים עם השנים להיפרד מהאהדה לקבוצתם. גם בעליבותה, גם ברגעים שהיא כוחנית באופן שקשה לשאת, משהו בקשר בלתי ניתן לניתוק. עד שבא אבי נמני. באדנות האדישה שהפגין, בהתנשאות שלא היתה מגובה בהישגים, בהתהדרות באיזה מכביזם מיושן שממילא לא היה שם, הוא כמעט גרם לי לוותר. לכן כל כך שמחתי כשפוטר השבוע. סוף סוף כמה שנים של אהדה נטולת שנאה עצמית.

אמיר זיו

אחד הגילויים היותר מרעישים העולים מהמלצות ועדת ששינסקי הוא הזינוק המרשים במחיר הגז. נכון לסוף נובמבר, מועד פרסום המלצות הביניים, הניחו חברי הוועדה, לצורך המחשת השפעת היטל המס על השותפויות, כי המחיר הוא 4.5 דולר ליחידה. פחות מחודשיים חלפו, ובמצגת שלהם השבוע נקבו אנשי הוועדה בהנחת מחיר של 7 דולר ליחידה, בהחלט זינוק מרשים. עיון מדוקדק בדו"ח מגלה שבטבלאות המלאות השתמשו חברי ועדת ששינסקי בטווח רחב יותר של מספרים, אבל במצגת הם פשוט הלכו עם מה שירעיש יותר את התקשורת. אלה בדיוק עיגולי הפינות ומשחקי המספרים שאסור לוועדת ששינסקי להרשות לעצמה. אחרי שהציגו את עבודתם כמלאכת קודש שנעשית תחת לחצים אדירים, מן הראוי שלא יהיו בה פאולים מביכים.

גלית חמי

הקהילה העסקית בישראל מתלוננת תמיד, ובצדק, על כך שהיעדר המשילות בישראל מקשה על עשיית עסקים. ממשלות קמות ונופלות, חברי הכנסת באים והולכים, המלצות של ועדות מקצועיות לא מספיקות להיהפך לחוקים מוגמרים, אין תוכניות עבודה לטווח ארוך, הכל כיבוי שריפות. השבוע, זרם הכותרות המתגבר על כך שמפלגת העבודה עושה את דרכה אל מחוץ לממשלה והקואליציה של נתניהו מתחילה להתנדנד שימח בכל זאת איש עסקים בכיר אחד - יצחק תשובה. כי בלי ביבי, מה יישאר מששינסקי?

שאול אמסטרדמסקי

אנסטסיה מיכאלי | צילום: אביגיל עוזי

ברגע של גילוי לב סיפרה פעם אנסטסיה מיכאלי כי ימיה הראשונים בכנסת היו לא פשוטים כלל. היא עברה שוב ושוב על ספר החוקים והנהלים של הכנסת כדי להבין איך עובדים נבחרי ציבור, ומצאה בו מילים שלא הכירה, כגון "שאילתה". אבל מיכאלי לומדת מהר, ייאמר לזכותה. והשבוע התקבל הרושם שהיא הספיקה כבר ללמוד לא רק את הלקסיקון המלא, אלא גם את כל המילים, התרגילים, היצרים והאינטרסים שאין בלקסיקון אבל מתגלגלות בקלות על לשונותיהם, או בקריצותיהם, של יצחק תשובה ושלוחיו. כך קרה שהיא הצביעה השבוע בוועדת הכלכלה נגד מסקנות ששינסקי. ואולי אני סתם מחמירה. אולי כמה שעות אחרי פרסום המסקנות היא כבר ירדה לעומקם של כל המושגים השזורים בו, כגון "פחת מואץ", "R פקטור" ו"ניכוי אזילה", הפכה ובחנה אותם מכל הכיוונים, והחליטה נגד. בכל זאת, לומדת מהר. ממש טורבו.

סופי שולמן