דו"ח טכנולוגי: המאבק במתחזים ברשת עלול לפגוע בסאטירה

קליפורניה בלוגינג

אחת הרעות החולות ברשת היא הקלות שבה אפשר לטפול אשמה על אנשים אחרים. מדינת קליפורניה ניסתה להילחם בכך, אבל התוצאה נראית כמו שימוש בתותח-על נגד דבור.

הצעת חוק שנשקלת כעת על ידי הסנאט של קליפורניה יהפוך התחזות לאדם אחר באמצעות בלוג או חשבון ברשת חברתית לעבירה פלילית, שעונשה יגיע לעד שנת מאסר וקנס של 1,000 דולר. ספציפית, החוק יאסור על "התחזות מודעת ואמינה ללא הסכמתו של אדם אמיתי אחר באמצעות, או על, אתר רשת... למטרות של פגיעה, הטלת אימה, איום, או הונאתו של אדם אחר". אוי.

כלומר, אני כולי בעד מצב שבו אנשים שמנסים להוליך שולל אחרים, או לפגוע בשמם הטוב, יבקרו במערכת הכנסת האורחים של בתי הכלא הקליפורניים. אבל מה לגבי סאטירה? החוק מדבר על "התחזות אמינה", מושג מעורפל מאוד. האם פייק סטיב ג'ובס, למשל, הפרודיה השנונה בטוויטר על מנהיג הכת מקופרטינו, ימצא את עצמו נתבע לדין בשל התחזות? האם ה"פייק" שבהתחלה יהיה הגנה מספקת?

החוק מיועד להגן על אנשים מפני אחרים המנסים לפגוע בהם, אבל הוא יוכל לשמש בקלות להתקפה מצד אנשים חזקים על אלו המלגלגים עליהם. הסאטירה, כלי נשקם המסורתי של החלשים, תעוקר עוד יותר. לא מעט אנשים יסתמו את הפה מתוך פחד שמישהו שיש לו הרבה יותר כסף משכל, היגיון או טעם, יחליט לחסל אותם כשהוא נעזר בכיסים עמוקים במיוחד. אחרי הכל, אף אחד לא רוצה לבלות את שארית חייו לסירוגין בבתי משפט ובמרפאות בלתי-חוקיות למכירת איברים.

לחטט בסמארטפון? כמו לבדוק קופסת סיגריות

ועוד קצת מקליפורניה, דווקא אחת המדינות הליברליות בארה"ב בימים כתיקונם. בית המשפט העליון שם הגיע לפסיקה בעייתית לאחרונה: הוא מצא שהתיקון הרביעי לחוקה, שאוסר על חיפוש ללא עילה נאותה, לא חל על מכשירי סלולר שנמצאים ברשותם של אנשים שכבר נעצרו.

הפסיקה היתה בעניינו של סוחר סמים שנעצר לאחר שמכר סמים לסוכן משטרתי. השוטרים ערכו חיפוש על גופו, החרימו את הסלולרי שלו, חיפשו בו ומצאו הודעות טקסט מפלילות אחרות. האסיר טען שזה היה חיפוש בלתי חוקי ושעל כן, על פי הגישה המשפטית של "פירות העץ המורעל" (שאיננה קבילה בישראל) - אין להשתמש במידע הזה.

בית המשפט לא הסכים. שופטי הרוב ציטטו פסיקות מעשורים קודמים שבהן נקבע, בין השאר, כי מותר למשטרה לחפש בקופסת סיגריות שנמצאת על גופו של עציר, ושהראיות שיימצאו שם יהיו קבילות. כל דבר שעל גופו של עציר, כל זמן שהמעצר היה חוקי וסביר, יכול לשמש כראיה.

השופטים שהחזיקו בדעת המיעוט, קתרין מיקל וורדגר וקרלוס מורנו, טענו שעם כל הכבוד, מכשיר סלולרי איננו קופסת סיגריות. הם כתבו ש"החדירה הפוטנציאלית לפרטיות מידע שקיימת בחיפוש משטרתי על סלולרי, סמארטפון או מחשב כף יד היא ייחודית", יחסית לשאר הפריטים שיכולים להימצא על גופו של אדם. לדבריהם, הפגיעה בפרטיותו של הנעצר איננה מידתית, וחיפוש כזה מצריך צו. מסתבר שהסלולרי יוצר בעיות לא פשוטות גם למערכת המשפט האמריקאית, ולא רק לסוהרים.

נא למחזר את המסך

 

שורה ארוכה של מדינות בארה"ב קיבלו בשנים האחרונות חוקים הנוגעים לפסולת אלקטרונית (פסולת אמיתית, לא ספאם), והן עומדות להפוך לרוב: החוק של ורמונט בנושא נכנס לתוקפו בתחילת השנה, וחוקים דומים צפויים להתקבל בקרוב בניו יורק, פנסילבניה ודרום קרוליינה. לכשהם יעברו, 27 מדינות ידרשו מאזרחיהן להפריד את הזבל האלקטרוני משאר הזבל.

מוצרים אלקטרוניים, כמעט בלי יוצא מן הכלל, מכילים כמויות חריגות של רעלים. מי שלוקח את הטלוויזיה הישנה שלו אל המזבלה הישנה והרעה, פשוט מביא לכך שהרעלים יחלחלו אל הקרקע. ב-2007, העריכה הסוכנות להגנת הסביבה של ארה"ב, ה-EPA, שהאמריקנים מייצרים מדי שנה שני מיליון טונות של זבל אלקטרוני, שמכיל עופרת, כספית, קדמיום ושאר תועבות רעילות.

מטבע הדברים, בהיותה של ארה"ב פדרציה של מדינות עצמאיות למחצה, החוקים שונים ממדינה למדינה. בחלק ניכר מהן, יצרני הגרוטאות-לעתיד צריכים להשתתף בהוצאה על המחזור, באחרות לא. בחלק מהמדינות עכבר מחשב, למשל, נחשב למוצר שצריך טיפול מיוחד. המודעות לנושא גוברת בהדרגה: ה-EPA העריכה שבשנת 2008, 13.6% מהזבל האלקטרוני טופל כיאות. ארגונים העוסקים בנושא מעריכים שמאז האחוז גדל.

סיבה עיקרית לעלייה בכמויות הפסולת האלקטרונית היא הדרישה הבלתי פוסקת של השוק מן הצרכן לשדרג שוב ושוב את המוצרים שלו. כמה וכמה חברות משתמשות במה שמכונה "שבקון מתוכנן", כלומר בניית מוצרים ותמחורם כך שכעבור כשנה לא יהיה עוד טעם להמשיך להשתמש בהם ועדיף יהיה לשדרג. כשהחברות מאלצות את הצרכנים להיפטר מן המכשירים הלא-כל-כך-ישנים כדי להיראות יותר מחוברים - הן יוצרות חלק לא קטן מהבעיה.

לידיעת מגישי החדשות 

בפינה הימנית: הטלוויזיה, מדיום ותיק ורקוב משהו, עמוס שנים ונסיון. בפינה השמאלית מתמודד צעיר יחסית, הרשת. ולאט אבל בטוח, הרשת מנצחת, לפחות במירוץ על תואר "מקור החדשות העיקרי".

41% מהאמריקאים אומרים היום כי הם ניזונים מהרשת כמקור חדשות מרכזי. 66% אמרו זאת על הטלוויזיה, 31% על העיתונות הכתובה ו-16% על הרדיו (כמובן, ניתן היה לבחור יותר מתשובה אחת). זאת מגמה מעניינת: בסקר דומה ב-2007, פחות מרבע מהנשאלים החשיבו את הרשת למקור חדשות עיקרי. היקף הבוחרים בטלוויזיה עמד על 74% ב-2008, ועל 82% בשנת 2002. כלומר, תוך קצת פחות מתשע שנים, 18% מהאנשים שראו בטלוויזיה מקור חדשות ראשי כבר אינם עושים זאת.

הרשת כבר מנצחת בגדול בקרב הצעירים: ב-2010 היא הפכה לראשונה למקור החדשות המועדף על בני 30 ומטה. מאז 2007 שיעור הצעירים שאמרו זאת על הטלוויזיה ירד מ-68% ל-52%. הפער מצטמצם גם בקרב גילאי 30-49. כמו כן התברר, כרגיל, שהטלוויזיה היא כלי החדשות המועדף על חסרי ההשכלה. הרשת, אחרי הכל, מאלצת אותך גם לקרוא.

קצרצרים

 

פייסבוק הגיעה בימים האחרונים לעסקה שנויה במחלוקת עם בית ההשקעות גולדמן סאקס (מוטו: "נכשלים בחיזוי העתיד ודופקים את הציבור מאז 1929"), שתאפשר לעשירים מבין משקיעי גולדמן לרכוש גם מניות פייסבוק בשק. האנליסט דף מקדונלד מסביר למה זה רעיון לא חכם, ומציין עובדה מעניינת: עד יולי האחרון, הרשת החברתית הקפידה לעדכן את מספר המשתמשים שלה עם כל עליה של 50 מיליון. מאז היא לא עשתה זאת. יכול להיות שהיא הגיעה לשיאה, או שמספר המשתמשים אפילו יורד?

כחלק מנסיונותיה של המפלגה הקומוניסטית הסינית להעמיד פנים שאכפת לה מהציבור שלה, פתחו כמה מאות תחנות משטרה בסין חשבונות מיקרו-בלוגינג. לא מדובר על טוויטר, שאסור שם, אלא על פיתוח מקומי שהצנזורים יכולים לשלוט בו. המטרה: "לשמור על קשר עם הציבור". נמסר כי כמה מהשיחות היו "לוהטות". אנחנו בטוחים.

ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים היוצאת, מצאה דרך להודיע על סיום כהונתה בטוויטר: היא שינתה את שם המשתמש שלה מ-SpeakerPelosi ל-NancyPelosi וציינה בעליצות שהדבר ישמח את מקדמי הציוצים שלה, שכן הוא קצר יותר בשתי אותיות. ככה עושים את זה.

ראש מפלגת הפיראטים השבדית, ריקרד פלקווינגה, הודיע על התפטרותו מהנהגת המפלגה, לדבריו, זה הפסיק להיות כיף, והוא משועמם עד מוות. יצוין שלמרבה השמחה, הבוחרים בארצו חזרו לשפיות ובעטו את המפלגה מהגוֹטֵרדַמֵרוּנג, הפרלמנט השבדי, בספטמבר האחרון.

דיווחנו אתמול על פיטר יאלוביצ'ור, עובד בחברת הגז ביורקשייר, שזיהה ארבעה פלנטות חדשות. ובכן, יש לו מתחרה: קתרין אורורה גריי, ילדה קנדית בת עשר, שזיהתה סופר נובה שלא היתה מוכרת קודם לכן. היא פעלה, בעזרת אביה, בהתאם לצעדים הנדרשים לזיהוי רשמי, וזכתה גם היא במעט תהילת עולם. כמו במקרה של יאלוביצ'ור, גם כאן התגלית התבצעה באמצעים דיגיטליים לחלוטין, ללא שימוש בגרסת החול המותך - הטלסקופ.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"