"אני מוקסם מהפסיכולוגיה של ההונאה"

ממשרדו בלונדון מנהל עו"ד גארי מילר הבריטי כבר שנים ארוכות מאבקים חובקי עולם נגד נוכלים שעומדים מאחורי מקרי הונאות, ומנסה לפצח את המנגנון שעומד מאחורי התנהגותם. "אחרי טיפול באלפי מקרי הונאה, אני כבר מבין את הפסיכולוגיה מאחורי התרמית, ובלא מעט מקרים כבר יכול לצפות את הצעד הבא", אומר מילר ל"כלכליסט".

לאחרונה הוא ביקר בארץ כמרצה אורח בכנס של איגוד המבקרים הפנימיים הישראלי (IIA) שנערך בירושלים. היה זה ביקורו הרביעי בישראל, שלושה מהם נערכו בחצי השנה האחרונה במסגרת שיתופי פעולה של פירמת עורכי הדין מישכון דה ריה הבריטית בה הוא משמש כשותף, עם משרד עורכי הדין הישראלי שטיינמץ הרינג גורמן. מאחוריו עומדות 33 שנות ניסיון בתחום ההונאות, 12 מהן בהונג קונג ו־21 במישכון דה רויה. בין היתר הוא טיפל גם בתביעות של אנשים שאיבדו את כספם בפרשת מאדוף. "כשהתחלתי לעבוד בתחום, גיליתי שאני מוקסם מהפסיכולוגיה של ההונאה ומהטיפול בתיקים מהסוג הזה", הוא אומר.

לדבריו, "עורך דין שחוקר הונאה חייב כמובן להכיר את החוק, וגם להיות בעל יכולת לוגיסטית. צריך להגיע מהר ובחוכמה לכסף ובמקביל לתפעל עורך דין בבריטניה, חוקר באיי התעלה, רואה חשבון בדרום אמריקה זיהוי פלילי באסיה וגם מומחה למחשבים שיבדוק את דרכו של הכסף. זה מורכב מאוד וחובק עולם". הוא מודה ש"אפשר לרמות כל אחד, גם אותי אחרי עשרות שנים של ניסיון בתחום".

מה גורם לאדם נורמטיבי לקום בבוקר ולהתחיל לגנוב, לרמות, או להונות בהיקפים גדולים?

"ישנם הרבה מניעים, אך אפשר להתמקד בשישה גורמי מוטיבציה עיקריים. המניע הראשון הוא צורך עז להצליח. רוב האנשים האלה לא נולדים רמאים, אלא רעבים להצלחה. כשהמערכת לא מאפשרת להם לפרוץ קדימה מכל מיני סיבות, הם יעשו את מה שלטעמם נחוץ כדי להגיע לאן שהם רוצים. המוח האנושי יצירתי והם מוצאים דרכים מדהימות לעקוף את המערכת, כי בדרכם הם מוכרחים להצליח בכל מחיר. המניע השני הוא תאוות בצע טהורה. כולנו תאבי בצע, אך עד לרמה מסוימת. הם מוכרחים להרוויח יותר כסף וככל שירוויחו יותר, כך יותר טוב. המניע השלישי הוא ניסיון להצדיק את הדימוי העצמי הגבוה שלהם. נכון שכולנו שואפים לדימוי עצמי גבוה, אבל אצל הנוכלים הללו ההערכה העצמית מנופחת ברמות קיצוניות, זו תחושה לא נורמלית".

גארי מילר. "אין נוסחת קסם שיכולה לעלות על עקבותיו של מעשה רמייה" | צילום: עמית שעל

"הם לא יכולים בלי תאוות סיכון"

לדבריו, "ברני מאדוף באמת האמין שהוא גאון, ורצה שכולם יאמינו שיש לו את הנוסחה המנצחת. אנשים מסביבו באמת האמינו שהוא יכול 'לתכנן' את השווקים. רמאים מזכירים לעצמם שאם החברה בה הם עובדים לא מכירה ביכולות המדהימות שלהם, הם ימצאו דרך אחרת לפרוץ קדימה על חשבון התאגיד שזלזל ביכולות שלהם. המניע הרביעי הוא דחף לסיכון. הם אינם מפחדים לקחת סיכונים. רובינו חשופים לסיכונים סבירים כמו בתחביב של צניחה במצנחי רחיפה. אלפי אנשים באופן קבוע חונים במקום אסור, או חוצים צומת באור צהוב. אצל מבצעי הונאות תאוות הסיכון מוגדלת ברמות קיצוניות, הם לא יכולים בלעדיה. אצלם זה שם המשחק".

ברנרד מאדוף. "האמים שהוא גאון" | צילום: בלומברג

מניע חמישי שמציין מילר הוא "הצורך לספק". לדבריו, "בגורם האנושי יש את הרצון לספק את האנשים שמסביבך, או לא להעביר עליהם ביקורת. רובינו מעדיפים להתנהג יפה ונחמד, וכשאת רואה אותי את אומרת לי שלום מה שלומך, וכשאני רואה את אשתי אני אומר לה כמה השמלה החדשה הולמת אותך, או איך את נראית טוב הבוקר. אנחנו רוצים לגרום לאנשים מסביבנו להרגיש נוח ולרצות אותם. אנחנו עושים ואומרים דברים בשביל שהאנשים ירגישו טוב עם עצמם, או בשביל שאנחנו לא נרגיש רע עם עצמנו, לא תמיד בהתאם למה שאנחנו באמת חושבים. הם יבצעו הונאה אולי כי מישהו מצפה מהם להרוויח יותר כסף, או בשביל לספק מישהו שקרוב להם. מניע שישי הוא אנשים שמבצעים הונאה כדי להגן על האנשים שיקרים להם, כלומר נתקלתי בסיטואציות קיצוניות כגון מחלה קשה, תשלום גבוה עבור הוצאות בריאות, או אנשים שגונבים כדי לממן לילדים שלהם חינוך גבוה יוקרתי".

מילר מסביר שיש אנשים שהמצפון שלהם מאפשר להם בתקופות מסוימות בחיים לחיות בשלום למשל עם עבירת מהירות. "אבל אדם שמבצע הונאות בהיקפים של מאדוף לוקח את המצפון שלו, שם אותו בקופסה וסוגר אותה לנצח. גם אם בהתחלה היה לו מצפון, בשלב מסוים הוא כבר למד להחביאו".

פגשת את מאדוף?

"לא פגשתי אותו, אבל טיפלנו עבור הנאמן בכמה מקרים, שאני מנוע מלדבר עליהם מסיבות מובנות. הפרופיל האישי של מאדוף הוא הדמות שתיארתי קודם. ברני בנה לעצמו תדמית עצמית מוגזמת, הוא רב אומן. הוא רימה את המשפחה שלו, החברים שלו, הקהילה שלו, את כולם. כדי להצליח בהיקף כזה לאורך כל כך הרבה זמן , הוא חייב למחוק את המצפון המוסרי שלו".

איך הוא הצליח לשמור על קור רוח כל כך הרבה זמן?

"הרמאות של מאדוף הפכה לאשליה. הוא האמין שלעולם לא יתפסו אותו. הוא הפך למכונה לעשיית כסף, אבל שכח דבר אחד קטן. ההיסטוריה מלמדת שכשהכלכלה משגשגת אפשר להמשיך להונות. כל מה שאנשים מבקשים הוא תשואה על כספם. אתה יכול להמשיך להעיף את העפיפון שלך גבוה גבוה, ועוד יותר גבוה, והסיכוי שיתפסו אותך קטן. אבל כשהכלכלה משנה כיוון, ההונאות מתחילות לצוף כי אז אנשים מבקשים בחזרה את הקרן, ולא רק את התשואה. סוג ההונאה שהוא ביצע היא הפשוטה ביותר, כי הוא רכש את האמון של האנשים. לכן, בעוד חמש שנים יהיה עוד מאדוף, ובעוד עשר שנים יהיה מאדוף אחר. ברגע שאנשים מאמינים לך, לא צריך להתאמץ יותר מדי. מספיק להראות להם בהתחלה, פעם או פעמיים, שאפשר לקחת מים ולהפוך אותם לזהב. ואז אפשר להמשיך לרמות אותם בשקט. נורא פשוט".

מי חושף הונאות? אתם מקבלים טיפים אנונימיים?

"ברוב המקרים אני מקבל את מה שאני מכנה 'חור של כדור בקיר', כלומר סיטואציה שכבר קרתה והתפוצצה. כשליש מגילויי ההונאה מקורם בטיפים שמגיעים מכמה גורמים. למשל, נשים שגילו שבעלן בוגד בהן, גברים שהחליטו להתנקם בחבר של האישה שלהם. נתקלנו במכתבים של נשים שחשפו שהבעל שלהן גנב והן שלחו מכתב בו כתבו שהוא חולק את הכסף עם החברה החדשה שלו. אין כמו נקמה, מוגשת חמה או קרה. למזלנו יש גם גילויים אקראיים של הונאות.

מה המקרה הגדול ביותר בו טיפלת?

"הונאה בהיקף של כחצי מיליארד דולר בארצות הברית, בריטניה, סינגפור סקנדינביה והונג קונג. לפני המשבר, בעל חברת ספנות ביקש אשראי מבנק בריטי לפיתוח פעילותו העסקית. הבנק מצידו דרש תעודות המעידות על היקף צי הספינות בשביל לשעבד אותן לצורך מתן האשראי. התעודות הראו שבבעלותו צי גדול מאוד בשווי מאות מיליוני דולרים. הבנק נתן לו את האשראי. עם פרוץ המשבר העולמי תחום הספנות נפגע אנושות, והבנק שביקש להעריך מחדש את שווי הצי ביקש מסמכים נוספים. התברר שהמסמכים הראשוניים היו מזויפים, וגם שהוא שילם שוחד של כ־10% משווי האשראי שקיבל למנהל יחיד בבנק, ש'במקרה' היה חתום לבדו על מסמכי האשראי השונים. אותו מנהל הספיק לפזר את השוחד בחשבונות שהוא פתח על שמו במדינות שונות בעולם. בדיעבד התברר ששווי צי הספנות היה כ־50 מיליון דולר בלבד. פתחנו חקירה חובקת עולם כדי למצוא את הכסף".

בדרך לחוק האח הגדול בבריטניה

מילר מסביר ששיתוף הפעולה הבינלאומי היום רק הולך ומתחזק. "יש אמנות ופרוטוקולים בין לאומיים בין מדינות. קל מאוד לשופט בריטי להוציא צו הקפאה על חשבון בנק בשוויץ תוך 24 שעות. ככל שמערכת המשפט במדינה מסוימת מתוחכמת יותר ובעלת יכולת טובה יותר להקפיא נכסים, להשיג עדויות ולשים את היד על הכסף שנעלם, כך קל יותר להשיג שיתוף פעולה בין לאומי. מדינות בהן קשה לקבל שיתוף פעולה הן אלו בהן מערכות המשפט, הכלכלה והפוליטיקה נמצאות בשלבי צמיחה, כדוגמת ניגריה, אינדונזיה, רוסיה, סין, חלק ממדינות הגוש המזרחי באירופה, ומדינות מסוימות במרכז ודרום אמריקה. כלל האצבע אומר שבמדינות שקשה לאדם לממש את עצמו בצורה חוקית ולהגשים את הפוטנציאל, הוא יעקוף את החוק, תוך לקיחת סיכון אישי".

באפריל 2011 צפוי להיכנס לתוקף בבריטניה "חוק האח הגדול", כלומר חקיקה נגד שוחד ושחיתות (anti corruption and bribery legislation). חקיקה זו נוגעת כמעט לכל חברה או תאגיד שעושים עסקים עם בריטניה. "היא תהיה יותר קשוחה מאשר החוק המקביל foreign corrupt practice שקיים בארצות הברית כבר מעל 30 שנה", הוא אומר. לדבריו, "רוב האנשים מעדיפים לא לשלם שוחד, לא לבצע הונאה, ולא לרמות, כלומר לחיות בסביבה נטולת שחיתות. ההתנהגות המושחתת מצטמצמת ככל שמדינה מאפשרת לאנשים להגשים את עצמם, אך מתמקדת בשכבות העליונות של האוכלוסייה, שהן מתוחכמות יותר".

יש קשר בין שחיתות להונאות?

"שחיתות מתרחשת בסקטור ממשלתי, כשמשלמים למישהו בעמדת כוח כדי להשיג חוזה, לדוגמה. להונאה יש השלכה כלכלית. במדינות בהן יש שחיתות יש רמאות והונאה, אולם במדינות בהן יש רמאות והונאה לא תמיד מוצאים שחיתות. הנגעים האלה רחבים מאוד. ברוב המקומות בעולם נותנים כיום למשטרה, או לרשויות אכיפת החוק חכות קטנות ואומרים להם - לכו תדוגו את הדגים, במקום לתת להם רשת ענקית בה הסיכויים לתפוס דגים גדולים פי כמה וכמה. ברור שאם הם היו יכולים, הם היו מעדיפים להשתמש ברשת, אבל לא בכל מקום יש אותה".

יש לו גם דימוי לחלחול נגע השחיתות וההונאות - אפקט משחת השיניים. "הגוש הגדול של הסיאוב, כמו במשחת שיניים סתומה, מתרכז למעלה כמו פקק, מתחתיו חומר נקי, והוא רק גדל וגדל ככל שלוחצים. אך כשהוא משתחרר, המשחה זולגת לכל כיוון - ובהקבלה שלנו השחיתות וההונאה זולגת במהירות למדינות, אנשים, עסקים או ממשלות. היא כבר לא מקומית. אנחנו כפר גלובלי".

מילר מונה סוגים שונים של הונאות נפוצות, ביניהן זיוף צ'קים וחשבונות בנק, שוחד, מתן טובות הנאה, הקמת חברות קש וסחיטת כספים, גניבת זכויות, ניפוח הערכות שווי של עסק, ועוד. לדבריו, "גם חברות ישראליות חשופות למקרי הונאה ושחיתות בין לאומיים. השפה במדינות שבהן פועלים אנשי עסקים ישראליים היא שונה, מערכת המשפט לא תמיד מוכרת, התרבות אחרת והמרחק הפיזי לא מאפשר שליטה ישירה על העסקים. הצד החיובי הוא שיותר ויותר חברות היום מבינות שהן צריכות להגן על עצמן בפני הונאה והחלו למנות מנהלי סיכונים. ארגונים מבצעים הערכת סיכונים במיוחד כאשר הן רוכשות חברות זרות. הרבה תאגידים יוצרים לעצמם מנגנוני הגנה שונים כדי להגן על עצמן".

יש לך טיפים לאנשי עסקים?

"המציאות העצובה היא שאין נוסחת קסם שיכולה לעלות על עקבותיו של מעשה רמייה. אני מזכיר לאנשי עסקים, אל תמעיטו בערכן של בדיקות נאותות. תבדקו מיהם האנשים איתם אתם עושים עסקים. זה חוק מספר אחת".