בלעדי ל"כלכליסט": צה"ל טוען שתקציבו נשחק ב-2.5 מיליארד שקל עקב ההתייקרויות במשק

בלי הפגנות או מחאות פומביות, בשקט מתחת לרדאר - במשרד הביטחון ובצה"ל מנסים לגזור קופון תקציבי שמן עבור ההתייקרויות במשק. ל"כלכליסט" נודע כי הכלכלנים של צה"ל ומשרד הביטחון ערכו ניתוח בעקבות ההתייקרויות האחרונות - בעיקר סביב האמרת מחירי הדלק והמזון. לפי התחשיב של צה"ל, עקב ההתייקרויות האחרונות יש להזרים להם 2.5 מיליארד שקל נוספים השנה - ובכל שנה- כדי לממן את החור בתקציב. בין השאר, מצאו בצה"ל כי עקב גודלו של הצבא ההתייקרויות מובילות להשלכות כלכליות דרמטיות. לדוגמא, על רכישת חלב מוציא צה"ל כ-60 מיליון שקל בשנה, על לחם כ-30 מיליון שקל בשנה ועל ביצים כ-25 מיליון שקל בשנה. כתוצאה, במערכת הביטחון מבקשים ממשרד האוצר לשפות אותם בהתאם.

יצוין כי כבר בדיונים סביב אישור התקציב הדו שנתי בכנסת ביקש משרד הביטחון פיצוי עבור עליית המחירים. אולם שר האוצר יובל שטייניץ סרב לבקשה. במשרד הביטחון לא ויתרו, וכעת בעקבות עליית המחירים האחרונה מזכירים במשרד הביטחון כי במתווה ברודט מצויין בפירוש כי במקרה של התייקרויות במחיר מוצרי הגלם יש לשפות את תקציב הביטחון. לדבריהם, בעקבות ההתייקרות תקציב הקניות של צה"ל נוסק, ושאר הסעיפים נשחקים. מהחישוב שערכו יחד עם צה"ל נמצא כי הם עומדים היטב במתווה ברודט ובשלוש שנים התייעלו וצמצו 3.5 מיליארד שקל עלויות - 200 מיליון יותר ממה שנקבע במתווה. בצה"ל מזכירים כי לפי קביעת ברודט מ-2007 התקציב אמור להיות ריאלי ולהיות מעודכן בהתאם לשינוי במחירים. למרות זאת, האוצר לא העניק להם שום תוספת עבור ההתייקרויות שחלו במשק, בניגוד לשאר תקציבי הממשל. באגף התקציבים של האוצר חולקים על דרישות משרד הביטחון. אנשי האוצר טוענים שעל מערכת הביטחון להתייעל ובכוונתם לפצות את משרד הביטחון בעשרות מיליוני שקלים בלבד בנושא ההתייקרות. במשרד הביטחון יסכימו כנראה להתפשר אך תובעים כי הסכום יעמוד על 800 מיליון שקל לכל הפחות.

תקציב משרד הביטחון לשנת 2011 הוא הגדול ביותר אי פעם ועומד על כ-55 מיליארד שקל לשנת 2011. רק השבוע הזרים האוצר 700 מיליון שקל מתקציב הרזרבות לשנת 2010 לתוך תקציב משרד הביטחון עבור סיבות בטחוניות עלומות אותן סרבה הממשלה לפרט.

כזכור, הערב יציג ראש הממשלה חבילת הטבות לציבור שתכלול הוזלה של הדלק ומוצרי היסוד. באוצר טענו בתוקף בימים האחרונים כי הם מתקשים לאתר תקציבים לנושא מבלי לפגוע בשירותים חברתיים נוספים.