מי ייצא לעבוד בשביל תוספת של פחות מ־400 שקל לחודש?

דבר האברך "זו טעות להגיד שהמדינה מממנת אותנו" יצחק פרלמן ממודיעין עילית: "אשתי עובדת, לי יש מלגה של 800 שקל מהמדינה והכולל נותן עוד כ־900 שקל מתרומות. זה מספיק ללחם וחלב. אין מותרות" הדס שפר, 379 תגובותלכתבה המלאה

מאחורי הדילמה העומדת בפני אברכים - להישאר ללמוד בכולל או לצאת לעבודה - עומד מספר אחד: 365 שקל לחודש. זהו הפער בין הכנסות משפחה חרדית שבה רק האשה עובדת והגבר לומד, לבין משפחה שבה שני בני הזוג עובדים במשרה מלאה. כך עולה מעיבוד מחודש שנעשה על ידי "כלכליסט" למחקר שנערך לפני כשנתיים על ידי חגי לוין מהמועצה הלאומית לכלכלה שבמשרד ראש הממשלה.

המסקנה שעולה מחישוב ההכנסות של משפחה חרדית נתונה היא שבמצב הקצבאות וההטבות הקיים כיום, לאברך החרדי אין כמעט תמריץ כלכלי לעזוב את הלימודים בכולל ולצאת לעבודה במשרה מלאה, אם אשתו עובדת ומשתכרת שכר מינימום.

המחקר של המועצה הלאומית לכלכלה, שעליו התבסס עיבוד "כלכליסט", בדק שלושה תסריטים הנוגעים למשפחה חרדית בת שישה ילדים: שני בני הזוג עובדים, שניהם לא עובדים או שרק האשה עובדת והגבר לומד. לפי התסריט השני, שבו הבעל לומד בכולל והאשה אינה עובדת, ההכנסה המשפחתית מגיעה ל־5,000 שקל בחודש. הכנסה זו מגיעה מהמלגות ומהקצבאות השונות שמקבל הבעל מהמדינה ומתורמים, ובהן קצבת ילדים של כ־1,200 שקל בחודש וקצבת הבטחת הכנסה (המשולמת לאברכים עם שלושה ילדים לפחות ושהאשה שלהם אינה עובדת) של 1,040 שקל בחודש.

נוסף על כך, אותו אברך זכאי למלגת כולל של משרד החינוך (כ־700 שקל בחודש) ולמלגות נוספות, שתלויות בהיקף התרומות שהכולל מצליח להשיג, הנעות בין אלף לאלפיים שקל בחודש לאברך.

במקרה של יציאת האשה לעבודה, יורדת זכות האברך להבטחת הכנסה ונוספות למשפחה הוצאות הנגזרות מיציאת האשה לעבודה, כגון שכר לימוד במעון יום, מטפלת לילדים בזמן חופשות בתי הספר, ביגוד ועוד. לפי המחקר, הוצאות אלה מגיעות לכ־800 שקל בחודש.

אם הבעל ייצא גם הוא לעבוד, המשפחה תשלם על כך מחיר בדמות אובדן חלק מהזכאות להנחות בארנונה, ותשלום גבוה יותר של דמי ביטוח לאומי ומס בריאות מעבודה. בעוד שפער ההכנסות בין משפחה שבה שני ההורים עובדים לבין משפחה שבה רק האשה עובדת עומד על פחות מ־400 שקל, הפער בין משפחה שבה שני ההורים עובדים לבין משפחה שבה שניהם לא עובדים עומד על פחות מאלפיים שקל.

הלחץ הסביבתי עובד

"האברך מקבל סכומים גדולים מהממשלה וממקורות אחרים, ולכן יציאה לעבודה בשכר נמוך אינה משתלמת לו", אומר שחר אילן, סמנכ"ל עמותת חדו"ש (חופש דת ושוויון). "מערכת הקצבאות של המדינה בעצם מחבלת באפשרות שהאברך ייצא לשוק העבודה. זה מופיע בדו"ח המועצה הלאומית לכלכלה ובדו"ח גבאי (מנכ"ל משרד ראש הממשלה אייל גבאי - מ"פ) והממשלה עדיין ממשיכה לעשות את ההפך", טוען אילן.

היעדר התמריץ הכלכלי ליציאה לעבודה מצטרף לחסמים אחרים שמונעים מחרדים להשתלב במעגל התעסוקה: היעדר השכלה מתאימה, הצורך באוכל כשר למהדרין ובהפרדה מגדרית במקום העבודה, והעדפה הנהוגה בסביבה החברתית להקדשת החיים ללימודים.

בלונדון עובדים יותר

הפער הכלכלי הזעום בין משפחה שבה האב לומד לבין משפחה שבה האב עובד מבדל את המגזר החרדי בישראל מהאוכלוסייה החרדית במקומות אחרים ברחבי העולם.

הקהילות החרדיות בבריסל, בניו יורק ובלונדון אינן נופלות באדיקותן מזו שבישראל, אך שיעורי התעסוקה בהן דומים לממוצע הכללי באותן ערים. בלונדון, לדוגמה, מתקיימת קהילה חרדית שמסתמכת מבחינה רוחנית על הרבנים החרדים בישראל, אך שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בה עומד על 67% - גדול כמעט ב־50% מזה של הקהילות החרדיות בישראל (שבהן עומד שיעור התעסוקה על כ־48%).

במחקר שערך לפני כשש שנים עמירם גונן ממכון פלורסהיימר שבאוניברסיטה העברית, נמצא כי חברי הקהילה החרדית בלונדון מצאו דרך לשילוב עבודה עם לימוד תורה. מערכת החינוך שלהם אמנם עצמאית, אך רק 36% מבני 20–24 לומדים בכולל, לעומת 85% בישראל. לדעת חגי לוין מהמועצה הלאומית לכלכלה, הבדל זה נובע בעיקר מהצורך הכלכלי לצאת לעבודה, מפני שהממשלה אינה מאפשרת הסתמכות על קצבאות לאורך זמן ואינה מממנת את העלות הגבוהה של מערכת החינוך העצמאית של הילדים.