"זו טעות להגיד שהמדינה מממנת אותנו"

מרחיבים את מעגל העבודה מי ייצא לעבוד בשביל תוספת של פחות מ־400 שקל לחודש? משפחה חרדית שבה רק האם עובדת מרוויחה 6,620 שקל בחודש. אם גם האב ייצא לעבוד היא תרוויח 6,985 שקל בחודש. כך העלימו הקצבאות וההנחות השונות את התמריץ הכלכלי מיציאה לעבודה מיקי פלד, 9 תגובותלכתבה המלאה

מי אתה:

פרנסה: "אני מאלה שהחליטו ללמוד בכולל ולא לצאת לעבוד, אף שהיו לי האפשרות והכישורים למגוון של עבודות".

עם לימודים כן הולכים למכולת: "לימודי הגמרא זה משהו שאם הוא תופס אותך, אין לו אח ורע בשום לימוד אחר בעולם. זה שונה ממתמטיקה ומחשבים. אתה חושב על מה שלמדת גם כשאתה עושה קניות. כל דבר אחר מתגמד".

איך מתקיימים ככה: "יש כאלה שההורים תומכים בהם, אחרים מסתדרים. יש אברכי כולל שלומדים גם בלילה ואז הם מקבלים עוד כמה מאות שקלים. ואם אברך נותן פה ושם שיעורים, הוא מקבל עוד כמה מאות שקלים".

הטענות נגד האברכים: "זו טעות להגיד שהמדינה מממנת אותנו. המדינה נותנת לכל אברך 800 שקל. במקרה הכי גרוע - אם גם אשתו לא עובדת - הוא יקבל עוד 1,500 שקל. אם הם יקבלו עוד כמה מאות מביטוח לאומי, המקסימום שיוכלו לקבל בסוף מהמדינה ייצא 3,000 שקל. ואין הרבה שמקבלים את זה". ואיך אתה מתקיים? >> "אשתי עובדת, אחר כך מגיעה מלגה של 800 שקל מהמדינה, נוסף לזה כל ראש כולל נותן עוד כ־900 שקל מתרומות. ככה שיוצא לנו 1,700 שקל בחודש ועוד המשכורת של אשתי".

חיים בלי לפנטז: "הכל בשיקול תמידי ויומיומי. זה מספיק ללחם וחלב, כל הדברים הבסיסיים שאדם צריך. אין מותרות. לא קונים רהיטים יקרים, לא אוכלים במסעדות, אם יוצאים לטיול זה יהיה בארץ. אני לא מנותק מהעולם. כשאני הולך ברחוב ורואה רהיט יפה, או דיל טיסה טוב, גם אותי זה יכול למשוך. אבל זה רגעי. ואז אני חושב על מה שאני עושה. החיים שלי הם בלי לפנטז או לרדוף כל הזמן אחרי משהו".

ומה עם אלה שעובדים: "אין שום הבדל ביני לבין אלה שיוצאים ועובדים. כל אחד עשה את השיקולים שלו".

הייאוש שלי: "הציבור החילוני לא מכיר את האברכים. החרדים שמכירים מהתקשורת הם לא החרדים שלומדים. ראשי הישיבות לא הולכים להתראיין בערוץ 2. אצלנו המוצלחים נשארים ללמוד".