נשים לא מוותרות על העבודה, זו העבודה שמוותרת עליהן

המעסיקים טועים. הם חושבים שאשה נשואה עם ילדים תהיה מחויבת פחות לעבודה ובעלת מוטיבציה נמוכה יותר להשקיע בקריירה מאשר אשה רווקה. וזה פשוט לא נכון. כך טוענת פרופ' דליה מור, ויש לה מחקר מדעי כדי להוכיח את זה. "מעסיקים צריכים להבין שנשים נשואות עם ילדים לא מחוברות לעבודה פחות מנשים רווקות, שלא צריכות להתמודד עם חובות ודרישות המשפחה", היא אומרת בשיחה עם "כלכליסט".

את המחקר ערכה מור, דקאן בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה למינהל, עם פרופ' נינה תורן מהאוניברסיטה העברית, לפני כמעט עשור, אך נראה שממצאיו טרם חלחלו למעסיקים. כפי שמרמז שמו - "משפחה ועבודה מתחברים טוב" - המחקר מוכיח שבישראל יש יותר נשים שמייחסות לעבודה ולמשפחה חשיבות זהה, מאשר נשים המעדיפות לשים את המשפחה בראש סדר העדיפויות שלהן לפני העבודה.

מור ותורן ראיינו כ־3,000 נשים בנות 20–45 ומצאו כי חלקן הגדול (51%) מייחסות חשיבות זהה לעבודה ולמשפחה, בלי להעדיף אחת על פני האחרת. 34.2% מהמרואיינות דיווחו על העדפת המשפחה על פני העבודה, ורק 4.5% מהמרואיינות העדיפו את העבודה על פני המשפחה. קבוצה רביעית של נשים שאובחנה במחקר, התופסת 10.7% מהמדגם, הוגדרה כ"פרסונליות" - שהמשתייכות אליה לא מייחסות חשיבות לא לעבודה ולא למשפחה.

תרומתה של מור לשינוי השיח על אמהות עובדות בישראל נובעת לא רק ממיפוי ההעדפות שלהן, אלא גם מבחינת שביעות רצונן מהעבודה. המסקנה העולה מהמחקר מנפצת עוד סטריאוטיפ רווח: "התפיסה שמשפחה ועבודה בהכרח מתנגשות, לא מייצגת את החוויה של האמהות העובדות בישראל", קובעות מור ותורן.

מחקרים מוכיחים: אמהות עובדות נהנות יותר

ברמה התיאורטית, ממצאי המחקר מחזקים את הסברה, שלפיה מחויבויות לכמה תפקידים מתגלות כיעילות יותר. כלומר, נשים שמשלבות עבודה ומשפחה הן שקטות יותר ובעלות ערך שמוצא את השילוב כחוויה מעשירה. זה מגדיל את ערכן העצמי, מרחיב את הרשת החברתית שלהן ומעצים את תפקידן במשפחה.

"מצאנו כי בקרב נשים שייחסו חשיבות זהה לעבודה ולמשפחה, שילוב של השתיים נמצא כמועיל ומעשיר, יותר מאשר מייצר קונפליקטים", נכתב במחקר, "נשים אלו דיווחו על שביעות רצון רבה יותר מעבודתן מאשר נשים שבחרו באורח חיים עם העדפה אחת. האנליזה מראה שהנשים ה'מסורתיות' וה'פרסונליות' דיווחו על רמת שביעות רצון נמוכה ביותר מהעבודה".

המסקנה היא שהמעסיקים לא צריכים לדאוג מהיעדר המוטיבציה של הנשים כלפי מקום העבודה. מה ששתי החוקרות מציעות הוא לכוון את המאמצים לעבר הממשלה, במטרה להשיג סידור מוסדי שיאפשר את הקומבינציה בין עבודה למשפחה.

אותן אמהות "משלבות" גילו גם יותר נכונות לבצע ויתורים בעבודה לטובת המשפחה. "הממצא הזה מצביע על כך שהן גמישות יותר, ולכן מצליחות להשיג איזון בין תפקידים שונים", נכתב במחקר.

פרופ' דליה מור. "נשים ששילבו עבודה ומשפחה דיווחו על שביעות רצון רבה יותר מעבודתן" | צילום: עמית שעל

לוותר על קריירה לטובת משפחה מתוך פמיניזם

מור ותורן שברו עוד מיתוס ומצאו כי ילדים, גם בגיל צעיר, מעלים את רמת שביעות הרצון של האשה מהעבודה. זאת, בניגוד לתפיסה שילד הופך לנטל המחזק את הקונפליקט של האשה בין תפקידי המשפחה־עבודה. עוד נמצא כי גם במאה ה־21 נשים ישראליות נמשכות לתפקידים "נשיים", כמו הוראה ומזכירות.

מור מספרת כי מהראיונות שערכה עלתה תמונה של נשים שפיתחו קריירה, שימשו בתפקידים ניהוליים עד גיל 30, ואז החליטו לוותר על הכל ו"לחזור" הביתה. לדבריה, "הן חוזרות עם האידיאולוגיה הפמיניסטית של הגשמת הנשיות בצורה של ויתור על קריירה והשקעה בגידול הילדים. הן מסבירות זאת בכך שהן שלא רוצות להפסיד את החוויה. אין על זה סטטיסטיקות, אבל הרגשתי את זה תוך כדי המחקר. זה בא מתוך משהו אידיאולוגי".