ערעור המדינה התקבל: ד"ר פיגר נשלח לשנת מאסר בפועל

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל הבוקר את ערעור המדינה וגזר 12 חודשי מאסר בפועל על ד"ר אריה פיגר, אונקולוג בכיר בבית החולים איכילוב בתל אביב שהורשע בקבלת שוחד ועושק חולים.

בסוף דצמבר 2009 הרשיע בית משפט השלום בתל אביב את פיגר בעבירות של לקיחת שוחד ועושק חולים. בפברואר גזרה עליו השופטת רחל גרינברג שישה חודשי עבודות שירות, קנס של 75 אלף שקל וכן 25 אלף שקל פיצויים לחולים שעשק. באמצע מרץ קבעה כי במעשיו יש קלון וכי לא יוכל לשוב ולעסוק ברפואה.

לצד עבודתו בבית החולים, שימש פיגר כיועץ בשכר לחברות התרופות "רוש" פרמצבטיקה בע"מ, פייזר, טבע ואבנטיס המשווקות תרופות הניתנות לחולים במחלות סרטן ודרכי העיכול וכן מרצה באוניברסיטה. נוסף על עיסוקים אלה, התנדב פיגר בתפקידי יו"ר ועדת הרופאים המרכזת את תחום הגידולים במערכת העיכול ובוחנת פרוצדורות וכיווני טיפול חדשים; יו"ר קבוצת המעקב של גידולי המעי הגס; חבר ועדת הנסיעות באגודה למלחמת בסרטן, חבר בוועדת סל התרופות; וכן מבקר-יועץ של מספר כתבי-עת רפואיים בינלאומיים.

פיגר הואשם כי בעת שהיה סגן מנהל המחלקה האונקולוגית לקח שוחד ועשק חולים שהגיעו לקבל טיפול. פיגר הואשם בקבלת שוחד בסך 50 אלף שקל, בזמן שניהל את הניסויים הרפואיים בבית החולים במסגרת תפקידו כיועץ לחברות תרופות. על פי כתב האישום, כמה מהחולים שילמו לפיגר כדי להשתתף בניסויים, ואחרים טופלו על ידו במרפאתו הפרטית למרות שהיו זכאים לקבל את הטיפול בבית החולים כמבוטחים של קופות החולים.

פיגר נעצר בשנת 2006 לאחר שאשה שבעלה נפטר מסרטן הגישה נגדו תלונה במשטרה. היא סיפרה אז לחוקרים כי שמעה במסדרונות המחלקה כי כאשר משלמים לרופא כסף, הטיפול מזורז ומתועדף. לטענתה, כאשר נתנה לו מעטפת מזומנים, "הכל הסתדר".

הפרקליטות ערערה על פסק הדין וטענה כי רופא בעמד כה בכירה שחטא וחזר וחטא, כשיטה, בלקיחת כספים, במשך תקופה ממושכת, מחולי סרטן סופניים שהיו נתונים לטיפולו, והשחיר את שמה של הרפואה בישראל בסטייתו מהשורה, ראוי לעונש מחמיר, שייתן ביטוי לסלידה ולשאט הנפש שחברה מתוקנת רוחשת כלפי רופאים שנוהגים בצורה כה מחפירה בחולים, תוך רמיסת החובות והעקרונות הבסיסיים שנטלו על עצמם לפני שהוסמכו. פיגר מצידו ערער גם הוא על פסק הדין.

שופטי הערעור דבורה ברלינר, ג'ורג' קרא ותחיה שפירא החליטו הבוקר לדחות את ערעורו של פיגר ולקבל את ערעור המדינה. בין היתר, כתבו השופטים בעניין עונשו של פיגר: "ההכרעה בנושא הענישה בתיק מסוג זה, היא מסוג ההחלטות המטלטלות והקורעות, שבדרך לקבלתן עובר שופט שבעה מדורי-גיהנום. שופט שעליו מוטלת המלאכה מתפלל לא פעם לכך, שאי-מי, מישהו אחר ולא הוא, יקח על עצמו את נטל ההחלטה, אלא שהתפילה כמובן אינה נענית. לצערנו, הגענו לכלל מסקנה שאין מנוס מקבלת ערעור המדינה. איננו רואים להאריך בדיון בשאלה, האם ערך בית-משפט קמא את תהליך האיזון והשקלול, גם אם הדבר לא בא לידי ביטוי מפורש בגזר הדין. די לנו אם נאמר, כי התוצאה הסופית אינה מידתית ואינה נותנת מענה ראוי לשחיתות שמדובר בה.

עוד הוסיפו השופטים: "מכל זווית ראייה שבה תיבחן הפרשה, היא זועקת חומרה, והחומרה טעונה תרגום הולם לכלל ענישה. בכך אין כדי לומר, שדרך חייו הנורמטיבית, והרבה יותר מכך, של המערער לא תובא בחשבון. הזדמן לנו, כמו לשופטים רבים, לומר בעבר כי אדם קונה את כרטיס הביקור שלו מידי יום, ומן הדין שמעשיו הטובים, ולענייננו המצויינות והישועה שהעניק המערער לאלפי מטופלים, יזקפו לזכותו בבוא יום פקודה. עדיין, נראה לנו שאיזון ראוי דורש ריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח, ולא ניתן להימנע מכך.

עוד המערער לכל הדעות הוא משכמו ומעלה בתחום המקצועי. מקובל עלינו, כי לאורך השנים נהנו מיכולותיו וכשרונו אלפי מטופלים, מקובל עלינו שעוד ישנם חולים רבים שהם אסירי-תודה לו, ויעיד על-כך מצעד עדי האופי שהעידו לזכותו. אלא, שכגודל התרומה והמעמד – גודל הכיעור שבניצולם. לצערנו, שוכנענו כי המערער גילה לאורך הדרך תאוות בצע לא מרוסנת, ושמא הוכח פעם נוספת כי כל הגדול מחברו – יצרו גדול הימנו. הכניעה לאותה תאוות בצע הוליכה להתנהלות אטומה וצינית. ושוב אנו חוזרים לכל הווריאציות השונות והמטרות שלשמן ניתן השוחד".