איך ישרוד הפרופסור בביצה

1. זה שמבפנים וזה שמבחוץ

הקרב על כהונת הממונה הוא עימות קלאסי בין המשכיות לשינוי

הממונה על הגבלים עסקיים ייבחר מבין שניים: פרופסור דיוויד גילה, והיועץ המשפטי המכהן של הרשות עו"ד בועז גולן. עימות קלאסי בין האחד שמבפנים לאחד שמבחוץ, בין המשכיות לבין שינוי.

גילה מוצג כמי שהגדיר בעבר את הקמפיין נגד הריכוזיות במשק כ"פופוליזם". הדימוי מתבסס על תמיכתו כביכול בריכוזיות משקית. אבל, וזה העיקר, גילה מבחין בין ריכוזיות משקית לענפית. ריכוזיות משקית עוסקת בפירמות רב־ענפיות, לעומת ריכוזיות בענף מסוים כמו סלולר, ביטוח, בנקים. גילה סבור שתחרות ענפית יכולה לצאת נשכרת כשפירמה מבזרת את ההון שלה בין כמה ענפים, במקום לרכז אותו בענף אחד. מצד שני, הוא גם מצביע על כך שלעתים גם קונגלומרטים (רב־ענפיים) יכולים לגרום לפגיעה בתחרות בענף מסוים.

מורכבות כזו עלולה להניב מניפולציות, מה שלא ניתן לעשות למעמדו של גילה. פרופ' עמרי ידלין מעיד על הקולגה שלו: "הוא מספר אחת, מביס בקלות את כולם. נעים הליכות אבל דעתן. דעתו מורכבת, עמוקה, אבל חד־משמעית. הוא ממש לא פופוליסט".

שאלה אחרת היא האם פרופסור יכול לקפוץ היישר ממגדל השן לביצת מאבקי הכוח שנדרשים לקידום חקיקה ואכיפה. את דימוי החנון האקדמי מנפצות כמה דוגמאות שחצו בהצלחה את הקווים. אהרן ברק שמונה ליועץ משפטי לממשלה וזוהר גושן לראש רשות ני"ע, שחוללו מהפכות בתחומם. ניתן להתווכח על הכיוון אבל לא על היכולת או המנהיגות שנגזרו ממעמדם, מהיותם ברי־הסמכא המובילים. מבחינה זו, גילה הוא הברק והגושן של ההגבלים העסקיים.

הניסוי לא תמיד מצליח. ברק, שלא תמיד ראה ברכה בהמרת פרופסורים לשופטים, הגדיר את ההבדל: "שופט הוא מי שמחפש פתרון לכל בעיה. פרופסור, בדיוק ההפך, מחפש בעיה בכל פתרון".

2. כתב אישום בשנה

נרפות רשות ההגבלים העסקיים נעלמת באורח פלא בשנה האחרונה לכהונת הממונה

החל מ־1993 הגישה רשות ההגבלים העסקיים 28 כתבי אישום, מספר זעום ביחס להערכות נזקי הקרטלים למשק. מנחם פרלמן, לשעבר הכלכלן הראשי של הרשות, כתב בביטאון "תאגידים" בנובמבר 2009 (עם עו"ד מתן מרידור): "לפי הערכות שמרניות, בהתבסס על הניסיון הבינלאומי, נזקי הקרטלים למשק הישראלי מגיעים למיליארדי שקל בשנה".

המספר הקטן של כתבי האישום מגלה ממוצע של אחד לשנה בערך. והוא מגלה עוד נתון מפתיע: בשלוש שנים התרכזו כמחצית מכל כתבי האישום: 1996 שבה סיים ד"ר יורם טורבוביץ' את כהונתו, 2000 שבה סיים ד"ר דוד תדמור ו־2005 שבה סיים עו"ד דרור שטורם. גם בתקופת רונית קן הוגשו מעט מאוד כתבי אישום, וקרטל הלחם הוגש בשנת סיום הכהונה. הנרפות הזו, שנעלמת משום מה בשנת הכהונה האחרונה, היא מן הסתם אחת המשימות של הממונה הנכנס.

בתגובה לדו"ח מבקר המדינה, שביקר את מדיניות האכיפה שלה, האשימה הרשות את "גזרי הדין המקלים של בתי המשפט שאינם עומדים ברמת הענישה שקבע ביהמ"ש העליון כדי ליצור הרתעה - עונש מאסר בפועל".

3. הקרב נגד הבנקים

העליון דן בערעור הבנקים לאשר כייצוגית את התביעה על העמלות

מי שמשלים את הממונה על הגבלים עסקיים הוא התובע הייצוגי. בתחילת השבוע דן ביהמ"ש העליון בערעור הבנקים על החלטת המחוזי לאשר כתביעה ייצוגית את תביעת חברת שרנוע, להכריז על שיעורי ריבית החובה והעמלות הנלוות כהסדר כובל. השופט נסים ישעיה אישר את הבקשה שסכומה 7 מיליארד שקל, הגדולה בהיקפה אי פעם שאושרה בישראל. אם העליון ידחה את ערעור הבנקים, תידון התביעה כתביעה ייצוגית.

את התביעה הייצוגית הגיש עו"ד יצחק אבירם שנתקל ביריבים קשים. גם התותחים שמייצגים את שלושת הבנקים (עוה"ד צבי אגמון, ירון אלחנני וטל אייל־בוגר), גם היועץ המשפטי לממשלה שהצטרף לעמדתם וגם השופטים שהקשו עליו. למשל, כשאבירם סיפר על רווחי העתק של הבנקים, הטיחה בו הנשיאה ביניש: "יכול להיות שמרוויחים יותר מדי, אבל אנו בתיק משפטי ואדוני מספר סיפורים, איפה הראיות?". טענת הבנקים והיועץ היא שזהות התעריפים לא מעידה על הסדר כובל, וצריך להוכיח תיאום מוקדם. אבירם: "הממונה על הגבלים עסקיים הגיעה למסקנות שיש העברת מידע בין הגורמים, יש אפשרות לתיאום מסוים... משום מה האחוז וחצי האלה, כולם רואים אותם כמשהו קדוש, אבל זה לא משהו שנקבע משמים".