אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"אני דוד. הם גוליית ועמלק ופרעה" צילום: אוראל כהן

"אני דוד. הם גוליית ועמלק ופרעה"

לפני עשר שנים חיפש הקבלן האשקלוני הקטן שלומי שוקרון מקלט מס והשקיע כמיליון שקל בשותפות חיפושי הנפט רציו. מאז הוא הלך והגדיל את ההימור, עד שרציו גילתה יום אחד כמויות אדירות של גז בקידוח לווייתן. המאבק האדיר שהוא מנהל מאז מול בעלי החברה, יגאל לנדאו וליגד רוטלוי, מערבב אנשי עולם תחתון עם תחושות קיפוח עדתיות, קנאה יוקדת, יצר נקמה, עלבונות מרים ומאות מיליוני שקלים שייפלו בחיקו של המנצח. בראיון ל"מוסף כלכליסט" שוקרון פורס בפעם הראשונה את גרסתו המלאה

17.03.2011, 10:45 | ענת רואה

תחילת שנות התשעים, ימי גל העלייה הגדולה מרוסיה. לשלומי שוקרון, אז איש שיווק קטן באשקלון, נודע כי הקבלן יצחק תשובה קיבל התחייבות ממשרד השיכון לרכוש ממנו לפחות 1,000 יחידות דיור בשכונת עולים שהקים בעיר. שוקרון, כך הוא מספר היום בראיון ל"מוסף כלכליסט", נסע ללא הזמנה לנתניה כדי לנסות להיפגש עם מנהל המכירות של תשובה, אבל אלת המזל האירה לו פנים במיוחד. "אני עומד שם, ופתאום תשובה נכנס לחדר", הוא משחזר. "איש המכירות סימן לי לשתוק, אבל בשבילי מי זה תשובה? בן אדם רגיל. ניגשתי אליו ואמרתי לו: 'תן לי שבוע־שבועיים ניסיון ואני מוכר לך בניין שלם על הנייר ומשלם לך עשרת אלפים דולר יותר ממה שתקבל ממשרד השיכון'. תשובה הסכים.

שינוי הגרסאות של רציו "תאר לעצמך שימצאו נפט או גז. ערך המניות שלך יעלה" חודש לפני הגילוי בתמר, רציו ניסתה לשכנע את שוקרון שכדאי לו להמתין שיימצא גז ענת רואה, 2 תגובותלכתבה המלאה

"עברתי בית־בית באשקלון, החתמתי אנשים, ארגנתי עלייה לרגל לאתר הבנייה, שילמתי לאוטובוסים שיאספו עולים ישר משדה התעופה, ובתוך שבוע באתי אליו עם חתימות לשני בניינים. מפה העניין כבר התגלגל מהר, וקיבלתי בלעדיות על כל השכונה. אחרי כמה חודשים תשובה ראה שאני עושה שם יותר מדי כסף, והחליט להציב את משרד המכירות שלו בתוך אתר הבנייה. מה עשיתי? שילמתי למשפחות אתיופיות שילכו לשם, ימתינו בתור ויתעניינו לגבי דירות. רוסים ואתיופים לא מסתדרים, אז ברגע שהרוסים ראו את האתיופים, הם הסתובבו והלכו - ותשובה לא הבין למה אנשי המכירות שלו לא מצליחים למכור את הדירות. ככה עשיתי את המיליון הראשון שלי".

את הרווחים שגרף מיהר שוקרון להשקיע בחברת נדל"ן, שהתקשרה עם חברת גל אופיר בנייה ופיתוח לבניית פרויקט דיור נוסף באשקלון. כשגל אופיר נקלעה ב־1998 לפירוק, פעל שוקרון בעצמו להגיע להסדר עם כל הקבלנים והנושים. "כדי להציל את הכסף שלי נאלצתי לבנות בעצמי את הפרויקט, באמצעות קבלני משנה קטנים. נכנסתי לזה כשאני לא מבין כלום בתחום, אבל תוך כדי למדתי על בשרי את נושא הבנייה. לכן אני אומר, בכל פעם שאני כמעט מפסיד - בסוף אני מרוויח".

שוקרון באתר הבנייה שלו באשקלון, צילום: אוראל כהן שוקרון באתר הבנייה שלו באשקלון | צילום: אוראל כהן שוקרון באתר הבנייה שלו באשקלון, צילום: אוראל כהן

כמעט שני עשורים מאוחר יותר, אותו שלומי שוקרון (44), עם אותה חוצפה, מתעקש להרעיד את האדמה מתחת לרגליהם של בעלי שותפות חיפושי הנפט רציו, שמחזיקה ב־15% ממאגר הגז הטבעי האדיר לווייתן. הפעם הוא רוצה לעשות הרבה יותר ממיליון. לגמרי במקרה, אותו תשובה ששוקרון מכר בעבורו דירות בתחילת הדרך, שותף גם הוא בלווייתן, באמצעות חברת דלק.

מאבקו הממושך של שוקרון נגד מייסדי ובעלי רציו, יגאל לנדאו וליגד רוטלוי, שלטענתו לא עמדו בהתחייבותם לתת לו 15% ממניות השותף הכללי, זכה לחשיפה עצומה בחודשים האחרונים. היא נבעה הן מסכומי הכסף האדירים שמונחים על הכף, ולא פחות מזה מהמעורבות שנחשפה של אנשי העולם התחתון בהליכים שהובילו לבוררות שהתנהלה בין הצדדים.

העובדות העיקריות מוסכמות: באמצעות השקעות עיקשות במשך השנים הצליח שוקרון לרכוש נתח משמעותי מרציו ולצבור כוח שאיפשר לו להשפיע על התנהלותה. מתישהו ב־2005 הגרסאות מתפצלות. אם ננסה לתמצת, רציו ביקשה לגייס הון בבורסה, ואילו שוקרון סירב לאשר את המהלך. הצדדים הגיעו להסכם עקרונות, שאיפשר בסופו של דבר את ההנפקה. שוקרון טוען שהובטחה לו הקצאת 15% ממניות רציו בתמורה לשיתוף הפעולה, כמו גם תשלום 2,000 דולר בחודש כדמי ייעוץ. אלא שאז החלו הצדדים לריב, והסכם מפורט לא נחתם. המניות, ועל זה אין ויכוח, לא הוקצו לשוקרון. עימות ארוך הוביל את הצדדים ב־2007 לניסיון למצוא פתרון במסגרת הליך בוררות. כאשר שוויין של מניות רציו זינק לשמים העסק נהיה טעון פי כמה. שוקרון, שחשש מפסק בורר לרעתו, פעל לנסות לפסול את ההליך.

בחודש שעבר הוא זכה בניצחון חשוב, כאשר בית המשפט ביטל את הליך הבוררות. מדובר אמנם רק בניצחון ביניים - רציו הגישה השבוע ערעור על ההחלטה לבית המשפט העליון - אבל גם כך ביטול הבוררות טרף מחדש את הקלפים בסכסוך. והקלפים האלה, מאז שנודע בסוף 2010 על כמויות הגז הטמונות בלווייתן, עשויים להיות שווים מאות מיליוני שקלים.

קידוח לווייתן קידוח לווייתן קידוח לווייתן

 

"עשיתי חישוב סיכון־סיכוי של ילד שלא מבין כלום"

אבל כדי להבין את סיבות העומק לעימות, את המטענים הרגשיים שנצברו במהלך השנים, צריך לחזור שוב אחורה. שוקרון, בן להורים עולים ממרוקו שגדל בשכונת המצוקה רמת אשכול באשקלון, ידע שכדי לצאת משם הוא חייב למצוא ולנצל הזדמנויות עסקיות. אחרי ששיווק דירות, ותוך כדי המעבר שלו לתחום הבנייה, הוא חלה במחלת כליות קשה ואובחן כסובל מאי־ספיקת כליות סופנית. הוא עבר השתלת כליה, שלא נקלטה היטב בגופו, ובמשך תקופה ארוכה שהה בבידוד כדי לחזק את המערכת החיסונית שלו. הוא מספר שכדי להמשיך לנהל את עסקיו ממיטת חוליו התחבר לרשת האינטרנט, שהיתה אז בחיתוליה. זאת גם היתה תחילת הרומן שלו עם רציו.

"התחברתי לאינטרנט דרך קו נל"ן, שהיה נדיר מאוד באותה תקופה אצל אנשים פרטיים, ויצרתי לעצמי מעין חמ"ל. שכרתי משרד שבו היו מחשב ומצלמות שמחוברות למשרד הרגיל שלי, וכך היתה לי שליטה מרחוק וראיתי מה אנשים עושים. אז גם התחלתי להתעניין באינטרנט בהשקעות בבורסה. בגלל הנכות שלי קיבלתי פטור ממס הכנסה עד להכנסות של כחצי מיליון שקל בשנה, ומעבר לזה אני צריך לשלם מס", הוא מספר. "האמת, זה הרגיז אותי, כי שילמתי מס שלא בצדק, אז גלשתי באינטרנט וחיפשתי אלטרנטיבה, מקלטי מס. קראתי שהשקעה בסרטים ובנפט מזכה בנקודות זיכוי במס, אז אמרתי לעצמי: במקום לשלם את המס נשקיע מיליון שקל בנפט, ואם ירצה הגורל - עוד נרוויח מזה. כך הגעתי לרציו".

מיליון שקל על חברה לחיפושי נפט שאין בה כלום באותו שלב?

"קיבלתי נקודות זיכוי במס והייתי מבסוט מזה שחבל על הזמן. זה הרי כסף שאחרת הייתי משלם למס הכנסה. החברה היתה נראית לי שווה אפס, אז אמרתי לעצמי: לאן כבר היא יכולה לרדת? עשיתי חישוב סיכון־סיכוי של ילד שלא מבין כלום. כל המניות נסחרות בשערים גבוהים, זאת בשער אגורה, נלך עליה. לא הבנתי את המשחק בכלל.

"פתאום מצאתי את עצמי מחזיק כ־5% מהחברה, בעל עניין. לא הבנתי מה זה אומר בכלל. הגעתי לאסיפת בעלי מניות של רציו בשנת 2000. באסיפה נכחו מעט מאוד אנשים. לא הבנתי בכלל על מה צריך להצביע, אבל באינטואיציה שלי התנגדתי. ואז הם נכנסו למעין פאניקה והיסטריה, גם כאן לא הבנתי למה, אבל הבנתי שכנראה להצבעה שלי יש איזשהו כוח. ואז לפתע עורך הדין של החברה קפץ משמחה, אני ממש זוכר את זה. התברר לו שאיזו נקודה בייפוי כוח שהבאתי לא במקומה ואז פסלו אותי, פסלו את קולי, ממש ככה, והעבירו את ההחלטה.

"אני לא הבנתי על מה המהומה בכלל, אבל מאותו יום התחלתי לקנות מניות כדי לחזק את כוחי - כדווקא. הבנתי שהם מתנהגים לא בסדר ומסלקים אותי כאחד לא רצוי. אז גם פניתי למשרד עו"ד שרגא בירן, שהוציא מכתב לרשות ניירות ערך ולבורסה ועשו הפסקת מסחר, והכל בגללי. התלוננתי שסילקו אותי מהאסיפה בגלל חתיכת נקודה. ראיתי שהם רוצים לנטרל אותי אז צברתי עוד ועוד כוח, הגדלתי את האחזקות שלי עד שהגעתי ל־24% במצטבר".

"יגאל וליגד דפדפו אותי, הם תפסו אותי כטיפש"

תוך כדי הראיון הטלפון של שוקרון לא מפסיק לצלצל, ודרך השפופרת הוא מנהל את עסקיו השונים: מחלק הוראות למנהל העבודה באתר הבנייה שלו, לרואה חשבון שמכין לו מסמכי מכרז, ומתווכח עם מוכר של וילה באשקלון שטוען כי שוקרון מציע לו מחיר מגוחך ("מיליון דולר זה מחיר חלומי, אבל אני יכול לתת לך דירות להשלמת התשלום, נסתדר. איתי כיף לעשות עסקים"). בין לבין הוא מבקש מאחיו, אריק שוקרון, לנסוע עמו אחר הצהריים לרב פינטו באשדוד, שעמו הוא מבקש להתייעץ כיצד לפעול כעת מול לנדאו ורוטלוי.

כשהוא מסתובב בדרכים, שוקרון צמוד לסמל הסטטוס העיקרי שלו, מרצדס בנץ שחורה ומפוארת. "האוטו עלה 1.5 מיליון שקל ואשתי נוסעת באוטו של 700 אלף שקל, שניהם ללא שעבודים", הוא מדגיש. "אני נוסע המון, אני לא אדם בריא, ואני רוצה שיהיה לי נוח, בטיחותי, למה לא?". לפני כמה חודשים הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום בטענה שהשמשות הקדמיות ברכב שלו כוסו בציפוי שחור, בניגוד לחוק, מה ששיווה למכונית מראה של "רכב עבריינים". אבל שוקרון לא מתרגש. "אני עם סרטן עור, עם איסור חשיפה לשמש. בחו"ל בארצות שטופות שמש כולם נוסעים עם מכוניות מוגנות מפני קרינת השמש. הגשתי מכתבים למשרד התחבורה, ונתנו לי תשובות מטומטמות. אז מה יותר חשוב, החיים או הדבר הזה? אני צריך לעבור עכשיו שלוש כריתות של נגעים סרטניים".

לנדאו ורוטלוי. "יגאל לא חכם בכלל. ליגד גאון בעיניי", צילום: אוראל כהן לנדאו ורוטלוי. "יגאל לא חכם בכלל. ליגד גאון בעיניי" | צילום: אוראל כהן לנדאו ורוטלוי. "יגאל לא חכם בכלל. ליגד גאון בעיניי", צילום: אוראל כהן

בכלל, נראה ששוקרון לא נבהל בקלות. להפך, עימותים מעוררים אותו לחיים. כשהוא נשאל על שמועות שלפיהן הוא במצוקה כלכלית, הוא מחייג לבנק ומבקש ממי שהוא אומר שהיא פקידת הבנק שלו לאשר באוזנינו מה שווי תיק ההשקעות שלו. תשובתה: 22,760,145 שקל. את תכונת האופי הזאת שותפיו החדשים ברציו לא העריכו נכונה, ועל כך הם מצרים כנראה עד היום.

"יגאל וליגד דפדפו אותי", אומר שוקרון בפשטות, "הם תפסו אותי כטיפש. אבל החתול רחוב שבי, יצר ההישרדות, השאיר אותי במשחק. הם לא השאירו לי אלטרנטיבות, ועד היום כל מה שהם עשו לי פעל נגדם".

"יגאל היה בא לבקר אותי באשקלון ומפליג איתי ביאכטה"

ואמנם, לאחר שפעל ללא לאות להגדלת אחזקותיו, לנדאו ורוטלוי נזקקו לתמיכתו של שוקרון כמעט לכל צעד שביקשו לעשות. מיותר כמעט לציין כי בעיני השניים, בני אצולת ההון מכפר שמריהו וסביון, היתה כל ההתנהלות מול בן שכונת המצוקה מאשקלון לצנינים. אבל קופתה של רציו היתה כבר מדולדלת, נפט או גז לא נראו באופק, ולנדאו ורוטלוי נזקקו להסכמתו של שוקרון לצאת בעוד ועוד הנפקות, שנועדו להזרים הון לחברה.

"לפני כל הנפקה שיגאל וליגד רצו לבצע הם בדרך כלל הזמינו אותי לאיזו ארוחת צהריים ודיברו איתי על למה הם רוצים להנפיק, מה הולך להיות, ותיאמנו, אפילו דיברנו על מבנה הנפקה, אמרתי מה אני רוצה שיהיה, מה אני לא רוצה שיהיה, מה האינטרסים שלי או של כלל ציבור מחזיקי המניות".

שוקרון אומר כי הקשר הקרוב יותר היה עם לנדאו (50), תושב סביון, בנו של ישעיהו לנדאו ומבעלי השליטה בבנק אגוד, בחירם־לנדאו ובשלל עסקים נוספים. "הייתי מיודד עם יגאל, שהיה בא לבקר אותי באשקלון וגם יצא להפליג איתי ביאכטה שלי".

אלא שלמרות החזות החיצונית של מערכת יחסים ידידותית, התמרמרותו של שוקרון הלכה וגברה. "עד 2003 כבר השקעתי כ־3 מיליון שקל בחברה, אבל נוכחתי לדעת שמשנת 2000 אני רק מפסיד מכל ההנפקות, כי או שאחזקתי מדוללת או שאני נאלץ להביא עוד כסף מהבית כדי לשמור על האחוזים שלי. התחלתי להבין שהם קונים אותי בנזיד עדשים, בארוחות צהריים ובקפה ועוגה. פעם אחר פעם הם היו אומרים לי 'שמע, קידוח זה וזה צריך כסף'. ממש כמו תינוק הם שכנעו אותי. אבל אחרי שראיתי שאני מפסיד אמרתי להם: 'יותר אין הנפקות עד שאתם לא משתפים אותי בחגיגה שלכם'".

החגיגה ששוקרון מדבר עליה קשורה למבנה של רציו, המתחלק בין מחזיקי יחידות ההשתתפות - הציבור שקנה אותן בבורסה וזכאי רק לחלק מהרווחים, לבין השותף הכללי - חברת רציו הפרטית, שהיא למעשה בעלת השליטה הנהנית מזכויות מפליגות כמו דמי ניהול ודיבידנדים. שוקרון, שהחזיק באותו שלב רק ביחידות השתתפות, וחלקו דולל בכל הנפקה, ביקש מלנדאו ורוטלוי לצרף אותו כשותף שלהם ולהקצות לו נתח מהחברה הפרטית, שנהנתה באותו שלב, למשל, מ־20 אלף דולר לחודש דמי ניהול.

"כל הזמן אמרתי להם 'למה אתם לא נכנסים לקידוחים באחוזים גבוהים יותר, קידוחים בים? איך יכול להיות שהוצאות הניהול גבוהות יותר מהוצאות הקידוחים?', ואז נפל לי האסימון שלמעשה החברה היא עלה תאנה וכסות למשיכת דמי ניהול. זה ממש ככה, כל השותפויות האלה זה נוכלות. כולם עלו על הפטנט: אם מוצאים (גז) ירוויחו, לא מוצאים – גם ירוויחו. לכן מאותה נקודה התניתי את ההסכמה שלי בגיוסים בכך שיפצו אותי". חייהם של לנדאו ורוטלוי הלכו והסתבכו.

מ־2003 ועד לחתימת הסכם העקרונות ב־2005 פעל שוקרון לנסות לשכנע את לנדאו ורוטלוי לצרף אותו כשותף מלא שלהם. "שנתיים ייבשתי את החברה", הוא מספר. "לא הסכמתי להנפקות. אבל כל עוד היה להם כסף בקופה למשיכת דמי הניהול הם היו אדישים, הם חשבו שאתייאש. הם הכניסו לחברה את הלמן אלדובי כדי לנסות לחסום אותי, אז קניתי עוד יחידות. הפסדתי כסף, אבל תוך כדי כך קיבלתי יותר כוח באסיפות. בהתחלה אתה חושב שאלה אנשי עסקים מכובדים, אבל מתברר שהם נוכלים גדולים, נוכלים עם צווארון לבן. אמרתי להם: 'זהו, מעכשיו לכו תחפשו אותי, וניפגש בסיבוב'".

מה הניע אותך להישאר בכל מחיר ברציו?

"יגאל וליגד שאלו אותי את זה הרבה פעמים. הם לא הבינו למה אני משקיע עוד ועוד כספים בצורה מטורפת. עניתי להם: 'האסטרטגיה שלי היא המזל שלכם. אתם מבחינתי שני אפסים שנולדו במקום הנכון ובזמן הנכון, ואני נדבק למזל שלכם'. ככה אמרתי להם כשכבר רבנו והתווכחנו. הם כאלה מתחסדים, אבל על ראש הגנב בוער הכובע. יגאל לא חכם בכלל, לדעתי. ליגד גאון בעיניי. עם כמה שאני לא סובל את שניהם, אי אפשר לקחת את זה ממנו. הוא כל כך מתוחכם, פרופסור לכלכלה היה מצדיע ליכולת התחמנות שלו. אבל בעיקר יש להם מזל. אני השקעתי יותר בהם מאשר ברציו. קראתי עליהם, על כל העסקים שלהם. רציתי שהמזל הזה ידבוק גם בי".

ההזדמנות ששוקרון המתין לה הגיעה בפתח 2005. "רציו הגיעה למצב אבסורדי, שאפשר לראות בדו"חות, שעוד רבעון אחד נגמר הכסף. ואז המשחק מתהפך, להיות או לחדול, מצב שהם צריכים להכניס יד לכיס, ואמרת לקמצן להכניס יד לכיס - הרגת אותו. הם שניהם אשכנזים קמצנים. אז אמרתי להם: 'חבר'ה, סטופ. או שאתם משתפים אותי בחגיגה, או שתסגרו את החברה והיא תלך ביחד איתכם'. אמרתי להם: 'אני מוכן אפילו שתפרקו את החברה. גם ככה אין לי מה להפסיד ונלך לבית המשפט ובסוף אני אקבל את החברה, כי אני הניזוק העיקרי מאופן הניהול הכושל שלכם'. השקעתי עד אז כ־6 מיליון שקל. זה הסיפור שלי, דוד נגד גוליית ועמלק. סיפור שאני עוד לא יודע מה סופו".

עדויותיו של שוקרון במהלך הבוררות שהתקיימה כמה שנים לאחר מכן מלמדות עד כמה אכן היה שוקרון נחוש באותו שלב. לעו"ד אלי זהר, המייצג את רציו, אמר בחקירתו: "בן אדם מוציא לך עין, אז אתה רוצה להוציא לו שתיים. אם היו להם שלוש עיניים, אז הייתי מוציא להם גם את השלישית... ברגע שהגיעו מים עד נפש אז כבר לא היה אכפת לי לפגוע בעצמי כדי לפגוע בהם. זה המצב שהיה לקראת 2005".

שלומי שוקרון, צילום: אוראל כהן שלומי שוקרון | צילום: אוראל כהן שלומי שוקרון, צילום: אוראל כהן

 

"הם חשבו שאפשר למחוק אותי מהר ולהתעלל בי"

את המצב הזה הבין גם לנדאו. "שוקרון החזיק אותי בצוואר, בוא נקרא לילד בשמו", העיד במהלך הליך הבוררות. "רציו היתה בלי כסף בקופה... על הפנים, ולא היה מאיפה לעשות קידוחים או לעשות חיפושי נפט... היינו חייבים לעשות גיוס, שאלמלא כן רציו היתה פשוט נסגרת.

"שלומי נורא כעס עלינו. הוא כעס מפני שהוא הפסיד כסף... הוא התבטא בפניי 'שתמות נפשי עם פלשתים, שתלך רציו, שתיפול, שתאכלו אותה, שהשם שלכם יהיה קשור בחברה שהתפרקה ונפלה ולא אכפת לי להפסיד את כל מה שעשיתי ושהכל יישרף'... היה לו המפתח לכל הסיפור הזה. היתה לו החזקה נדמה לי אפילו יותר גדולה מההחזקה שהיתה לנו, דהיינו שום אסיפה כללית לא היתה מצליחה להעביר החלטה על גיוס הון בלי הסכמתו. שוקרון היה יכול להחליט שאין רציו... ודי עשה סחטנות נגדי".

בסופו של דבר החליט לנדאו להציע לשוקרון 15% בחברה הפרטית. "אמרתי לו: 'אתה יודע מה? אני אתן לך חלק מהשותף הכללי'. הוא אומר לי 'מדללים לי כל גיוס', מדללים, מדללים, אמרתי 'בשותף הכללי יש דבר שקוראים לו overriding royalty וזה לא משנה כמה הנפקות יהיו, זה מחוץ לדילול'.

"היה לא פעם מסובך להסביר לו. הוא לא תמיד הבין", המשיך לנדאו, בנימה שאפיינה את כל מערכת היחסים בין הצדדים, ותרמה בוודאי לתחושת המרמור הנמשכת של שוקרון. "לקח לו המון זמן להבין את הניואנסים שקשורים ביחידות השתתפות... הוא בחיים לא קרא את התשקיף... אבל אתה יודע, אשקלון, ה-time zone שונה".

בסופו של דבר, ב־14 באפריל 2005 נחתם הסכם העקרונות שהעניק לשוקרון 15% ממניות השותף הכללי, ובאותו יום אישר שוקרון גיוס הון נוסף לרציו ואפשר לחברה להמשיך להתקיים. במקביל מיהר להשקיע עוד 1.5 מיליון שקל מכספו, כדי לחזק את כוחו. "ראיתי את זה ככרטיס הגרלה במפעל הפיס, זה שימש לי מעין הישארות במשחק אחרי שכל הזמן רק דוללתי. ידעתי שקניתי כרטיס הגרלה קבוע לכל חיי החברה", אומר שוקרון.

ההסכם קבע עוד כי שוקרון יקבל 2,000 דולר לחודש, פלוס מע"מ, בעבור "ייעוץ קשרי משקיעים". לנדאו סיפר בבוררות כי הסכים לכך "בלית ברירה", וכי "אני גוף ציבורי, אני לא יכול לתת סתם ככה, מה זה? לעיניים היפות שלו? סוכם וגם נרשם שיינתנו שירותי ייעוץ בנושאי קשרי משקיעים, כי שלומי אמר בפניי לא פעם שהוא מכיר הרבה מאוד משקיעים בתחום הנפט".

הסכם העקרונות שנחתם בחופזה שעות אחדות לפני ההצבעה הגורלית ברציו אמור היה להוביל לחתימה על הסכם מפורט, אך הסכם כזה מעולם לא נחתם נוכח חילוקי הדעות שהתגלעו בתוך זמן קצר מאוד בין שוקרון לבין לנדאו ורוטלוי. שוקרון טען כי נוסף על הסכם העקרונות הבטיח לו רוטלוי בשיחה בעל פה ביניהם כי ידאג לכך ש"המניה תטוס לשמים", וכי אם הדבר לא יקרה הוא ישלם לו 4.5 מיליון שקל כפיצוי על השקעותיו בעבר. רוטלוי הכחיש.

באמצע 2007 הופסקו התשלומים החודשיים, אחרי שלגרסת לנדאו "הוא ירק לי בפנים וכתב שזו פיקציה, אז לא יכולתי להמשיך לשלם לו מפני שהדירקטוריון ישאל אותי: 'שלומי כתב לך שזו פיקציה, אז מה פתאום אתה משלם לו?'".

"ועד שהוא כתב לך שזה פיקציה אתה לא ידעת שזו פיקציה?", נשאל לנדאו בבוררות והשיב: "שחית פעם בבריכת שחייה ציבורית והשתנת במים?... בטח שכן, ואל תשקר, גם אנשים לידך. אבל אף אחד לא עמד על המקפצה ועשה את זה".

"הם אנשים לא הגונים בכלל", שוקרון אומר היום. "הם התנהגו כמו חזירי בר, כמו חיות טרף. שום הסכם הם לא מכבדים. הטקטיקה של האנשים האלה זה פשוט להוליך שולל. זה אופי התנהגותי שחוזר על עצמו. הם התנהגו כמו פרעה בסיפור יציאת בני ישראל ממצרים. אני מבחינתי נתתי להם הרבה סולמות והושטתי יד לשלום הרבה פעמים, אבל בכל פעם הם הקשיחו את עמדתם. למה הם עשו את זה? כי הם חשבו שאפשר למחוק אותי מהר, זה מה שעבר להם בראש, שאפשר למחוק אותי ולהתעלל בי".

המרצדס שחורת הזגוגיות שקנה שוקרון במיליון וחצי שקל, צילום: אוראל כהן המרצדס שחורת הזגוגיות שקנה שוקרון במיליון וחצי שקל | צילום: אוראל כהן המרצדס שחורת הזגוגיות שקנה שוקרון במיליון וחצי שקל, צילום: אוראל כהן

 

"מההתחלה לא רציתי את הבוררות. היא התחילה באילוץ"

הסכסוך הלך והחריף, עד שבאמצע 2007 נכנס העולם התחתון לתמונה. גם כאן גרסאות שני הצדדים סותרות: לנדאו ורוטלוי טוענים כי לאחר ששוקרון נעזר בשירותיו של איש גדול ממדים המכונה "יחזקאל הגרוזיני" הם נאלצו להגן על עצמם ופנו לחברת אבטחה בבעלות אהרון אביטן, אחיו של הרצל אביטן, שיצר קשר עם מאיר אברג'יל, וזה זימן את לנדאו ושוקרון לפגישה בחצר ביתו בכפר טרומן. שוקרון, לעומתם, טוען כי יחזקאל נכנס לתמונה רק לאחר שהוא קיבל זימון להגיע לביתו של אברג'יל, שנשכר על ידי רציו, והוא פחד להגיע לשם בגפו.

כך או כך, אברג'יל ויחזקאל החליטו כי עו"ד אסף ברם ישמש כבורר בין הצדדים, וב־1 בינואר 2008 נחתם הסכם הבוררות שקבע כי עו"ד ברם ימנה מעריך שווי שיפסוק מה שוויים של ה־15% שאמורים להיות מוקצים לשוקרון, רציו תשלם לו את הסכום ובכך ייפרדו הצדדים לדרכם.

אבל כשנה לאחר מכן, בינואר 2009, החל שווייה של רציו לזנק במהירות מסחררת בעקבות גילוי גז בכמויות ענק במאגר תמר. כשמסתכלים היום על האופן שבו נוסח הסכם הבוררות, ברור שאף אחד מהשלושה לא צפה בכלל את האפשרות הזו (ראו מסגרת). ההסכם קבע אמנם כי ימונה מעריך שווי, אך לא קבע לפי איזה תאריך תיערך קביעת השווי - האם לפי שווי רציו במועד תחילת הבוררות, שהיה כמעט אפסי, או במועד שבו ימונה המעריך. בהתחשב בכך שכיום שווה רציו כ־4 מיליארד שקל, לא מדובר בעניין פעוט.

לנדאו ורוטלוי טוענים כי תביעתו של שוקרון במסגרת הבוררות הוגבלה מראש ל־6 מיליון שקל, כך שבכל מקרה הוא אינו יכול לקבל סכום גבוה מכך. שוקרון, לעומתם, טען כי ההסכם קובע שהמעריך ימונה "בנוסף" לתביעתו הכספית ולכן מגיעים לו מאות מיליוני שקלים. אבל בשלב זה הבין כנראה שוקרון כי הניסוח הלוקה בחסר של הסכם הבוררות עלול לגרום לכך שהוא יאבד את ה־15% האחוים שלו, והחל לבחון את האפשרות לפעול לביטול הבוררות דרך חשיפת העובדה שהבורר מונה בידי אנשי העולם התחתון.

כדי להסביר את השיהוי הממושך, שכן שוקרון פנה לבית המשפט יותר משנתיים אחרי שהחלה הבוררות, טען עו"ד בעז בן צור המייצג אותו כי שוקרון אזר אומץ לעשות זאת רק לאחר שנודע כי אברג'יל, שנעצר בסוף 2008, מוסגר בוודאות לארצות הברית ולא עשוי להשתחרר בקרוב.

"מההתחלה לא רציתי להיות בבוררות הזאת", אמר השבוע שוקרון ל"מוסף כלכליסט". "לכל אורך הדרך אמרתי שהבוררות הזאת התחילה באילוץ. בכל פעם שהזכרתי את שמו של מאיר אברג'יל הבורר קפץ בצורה בלתי טבעית, חטף את המיקרופון והחל מתגונן באופן שרימז לי שעל ראש הגנב בוער הכובע. אני ראיתי בשפת הגוף שלו שהוא משקר".

בחודש שעבר קיבל כאמור השופט זפט את הטענה כי מעורבות העולם התחתון בהליך מינוי הבורר נוגדת את תקנת הציבור, וביטל את הבוררות. לכן, לפחות לשיטת שוקרון, ההסכם הרלבנטי כיום הוא הסכם העקרונות מ־2005 שקובע כי מגיעים לו 15% מהשותף הכללי. הכעס של שוקרון מתחדד על רקע דברים שאמר לנדאו במרץ 2009, במהלך אחת מישיבות הבוררות, אז על רקע העלייה בשווי מניית רציו בבורסה הכריז במצב רוח מרומם כי "בזכותו של שלומי, רציו היום חיה וקיימת.

"בזכותו של שלומי ושל לנגוצקי (הגיאולוג יוסי לנגוצקי, שתובע גם הוא כיום את רציו בטענה שהתנערה ממנו. ע"ר). ואני פעם אשלח לו על זה מדליה, רציו קיימת ושווה היום 31 מיליון דולר, ואתמול עלתה 12% אחרי שהיא עלתה 600%", אמר לנדאו לנוכחים. "רק בזכותו של שלומי, אתה יודע למה? מפני שאם שלומי לא היה מסכים להנפקה, רציו לא היתה קיימת היום ולא היה רציו ים ולא היה לווייתן".

נכון לעכשיו, אם כן, שוקרון כועס מאוד ואינו מתכוון לוותר - אם כי לדבריו הוא חושד שלנדאו ורוטלוי ימשכו זמן "כי אולי הם פשוט מחכים שאני אמות.

"אדם כמוני יכול היה לשבת בבית שלו וכל היום לנוח. אני רוצה להעביר מסר: גם אדם נכה עם כל המגבלות והקשיים - יכול להצליח, רק צריך למצוא את הדרך. אני מונע מהאופטימיות שלי, ובכל יום שאני קם, אני יוצר ועושה משמע אני קיים. גנבתי את זה מדקארט".

יש לך מסר להעביר ללנדאו ורוטלוי?

"הם מפרי הסכמים סדרתיים, גם הסכמים בעל פה וגם הסכמים בכתב. כל ההתנהלות שלהם היא התנהלות אופיינית של מריחת זמן, בתקווה שהזמן ירפא הכל. אבל בסוף מה שקרה הוא הפוך - וזה הגורל פה. הם רצו לעשות רע ויצא טוב. הזמן רק הקפיץ את המחיר.

"הם לא מבינים שהם יכולים להפיק ממני תועלת. אני יכול להיות להם לעזר, אחד כמוני שמנהל כמה חברות וכמה עסקים ומצליח. במקום להילחם בי הם צריכים ללכת איתי. ניצחתי לכל אורך הדרך - והם היו גדולים ממני וחזקים ממני. רציתי ללכת יחד, אבל הם דחו אותי בכל מיני אמתלות. ההפסד כולו שלהם".

תגובות

מחברת רציו נמסר בתגובה: "עמדת רציו פורטה במסמך שהוגש ביום ראשון השבוע לבית המשפט העליון. יש להתפלא על ש"כלכליסט" נותן פעם נוספת במה לפנטזיות של שלומי שוקרון, שכל מטרתן להכפיש כדי לנסות לסחוט כספים שאינם מגיעים לו.

"'הציטוטים מהפרוטוקולים' שהוזכרו הם חלקי דברים שהוצאו מהקשרם ומהווים הטעיה חמורה. הבאת משפטים שנאמרו בחקירה נגדית בטון ציני, כמקובל, כאילו נאמרו ברצינות - מהווה אחיזת עיניים.

"בית המשפט הוא המקום לדון בטענותיו המופרכות של שוקרון ולדון בשאלה אם משקיע המגלה בדיעבד ששגה בהחלטותיו העסקיות, זכאי לחזור לנקודת ההתחלה. חזקה על פרקליטיו של מר שוקרון שיתמודדו עם תלונותיו של לקוחם בדרך המקובלת, במקום להציע שיפוט על ידי העיתונות בסכסוך אזרחי".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

70 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

70.
תאוות בצע
אשכנזים וגם ספרדים וגם מי שהוא לא זה ולא זה , בין כ ו ל ם יש שהכסף מעביר אותם על יושרם. המצאת שותפויות החיפושים נועדו לעשירים כדי לנצל משקיעים קטנים.לא לקחו בחשבון שוקרון אחד וזה יוצר בעיה קשה ,אבל יש סכנה שהשופט ,או המחוקק ימצאו פתרון לבעיה,ראה מקרה ששינסקי.
נפטאי , מרכז  |  18.04.11
68.
לצערי זה נבלה וזה טרפה, הלך הזרזיר אצל העורב
מר שוקרון הנכבד מגלה לנו איך עשה את המליון הראשון שלו ע"י תכמנות ורמייה, נכון שהוא "דפק" מליונר אחר אבל אם התרבות היא של שקר הוא שיקר לכולם, גם לקונים המסכנים כנראה, בנוסף הוא גזר קופון על חשבון הבנייה לעולים שיכלו לקנות מהממשלה בזול. לעומתו ה"צדיקים" מחיפושי הנפט מדללים את אחזקת הציבור, ולהם יש מניות "overriding royalty" , דמי הניהול עולים על דמי החיפוש והציבור "מטומטם" ולכן משלם והם צוחקים כל הדרך לבנק. כנראה שנדיר למצוא נקיון כפיים בין העשירים.
גרופי  |  23.03.11
לכל התגובות