אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
דיל או לא דיל

דיל או לא דיל

האופטימיים מנסים לשכנע אותנו שהשוק האמריקאי זול, האם זה נכון?

25.03.2011, 08:45 | אמיר ארגמן

האופטימיים מנסים לשכנע אותנו שהשוק האמריקאי זול ובעיקר מתבססים על מכפילים נקודתיים כדוגמת מכפיל רווח לשנה הקרובה. דווקא משום כך מעניין לראות את תמחור המניות מכיוון הנתח שמהווה שווי השוק של שוק האקוויטי בארה"ב ביחס לתוצר של ארה"ב.

כאשר בוחנים את הנתונים של היחס בין הפרמטר של שווי שוק המניות בארה"ב ביחס לתוצר, ניתן לשים לב כי עד סוף שנות ה-80 של המאה שעברה, נע יחס זה בין 20% בתקופות של שפל לרמה של 80% בתקופות של רווחה. החל מתחילת שנות ה-90 ראינו את יחס זה עולה לרמות של עד 180% (בתקופת בועת הטכנולוגיה), נוגע שוב ב-140% בשיא של שנת 2007, יורד ל"שפל" של 72% במרץ 2009 ומתאושש שוב אל מעל 120% בימים אלו.

אגב, הממוצע של 90 השנים האחרונות עומד על 62%!!!

אחת השאלות המרכזיות הן מה בעצם קרה מתחילת שנות ה-90 ששוק המניות הפך להיות משמעותי כל כך ביחס לתוצר של ארה"ב. אני כבר מתאר לעצמי כי ההסבר המרכזי יהיה שמדובר בזמנים שונים וכי לא ניתן להסיק מסקנות. החברות בארה"ב הרי הפכו לגלובליות יותר ולפיכך ייתכן ואנו אמורים לראות שוויים של חברות שגדלים ביחס לכלכלת ארה"ב.

ייתכן ויש בהסבר זה משהו, אך אין מדובר בהסבר העיקרי. לכאורה אם אכן החברות היו גלובליות יותר וזה היה העניין היינו רואים את התוצר בארה"ב מושפע אף הוא לחיוב דרך מאזן הסחר. בפועל אנו יודעים כי היבוא לארה"ב עולה על היצוא ולכן לא נראה לי כי זהו ההסבר העיקרי.

אם הייתי צריך לנחש מהו ההסבר העיקרי הייתי פונה לאשראי בארה"ב. מתחילת שנות ה-90 ראינו מגמה ברורה של גידול באשראי שאפשרה צמיחה משמעותית בצריכה תוך הגדלת חלקו של הצרכן בכלכלה כולה, יצירת בועות נכסים (במניות בשנות ה-2000 ובנדל"ן באמצע שנות ה-2000). החשש כי בועת האשראי תתפוצץ יצרה את נקודת השפל של תחילת שנת 2009, אך ברגע שהשוק הבין כי הממשלה והבנק המרכזי נחושים לשמר את היקפי האשראי (גם אם בדרך שונה) ברמות גבוהות הוא התאושש והגיע לרמות שראינו לאחרונה.

זו גם הסיבה שההרחבה הכמותית, שבמהותה יוצרת תמחור שגוי של סיכון ונזילות גבוהה בשווקים יחד עם תמיכה ממשלתית ששומרת על רמת פעילות גבוהה, מהווה גורם כה חשוב להערכתי למגמה החיובית בשווקים בשנתיים האחרונות.

כל זה משאיר אותנו עם השאלות הגדולות:

1. האם ההתאוששות הכלכלית היא אכן ההסבר לשיפור בשווקים?

2. האם ההתאוששות הזו ברת קיימא לאחר נסיגה של הממשלה והבנק המרכזי?

3. כמה זמן יוכלו הממשלה והבנק המרכזי להמשיך במדיניות הנוכחית?

המענה לשאלות אלו טומן בחובו את התשובה לשאלה כיצד יראו השווקים בשנים הקרובות. ועתה נותר החלק ה"פשוט" שבו כל אחד מאיתנו צריך לנסות ולענות בכנות על השאלות הללו...

הכותב הוא אנליסט המאקרו הבכיר של בנק ההשקעות אופנהיימר ישראל

תגיות

2 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

1.
מכפילי רווח אמתיים הרבה יותר גבוהים
אין כמעט שום משמעות למכפילי רווח של שנה אחרונה וכל שכן של שנה קדימה. שנה אחת אחורה היא תקופה מאוד לא מייצגת ויכולה להטעות בגלל עניין של מחזוריות (שזו מהותה של הכלכלה). שנה קדימה זהו אומדן עוד יותר בעייתי בגלל שהוא מבוסס על הערכות בלבד (ולרוב אנחנו יודעים מה הערכות האילו שוות). האומדן שהוא יכול לתת איזושהי אינדיקציה סבירה הוא מכפיל הרווח של כמה שנים אחורה (ולפי אבי השקעות ערך, בנג'מון גראהם, שהוא גם ומורהו של וורן באפט, צריך נתונים של לפחות 5-7 שנים אחרה ורצוי יותר). ראו נתונים של רוברט שילר (שהוא כלכלן מאוד מוערך ומפרסם אחד ממדדי הנדל"ן החשובים ביותר בארה"ב - מדד קייס שילר) על מכפילי רווח היסטוריים של S&P500 בקישור הבא http://www.multpl.com. הנתונים מותאמי אינפלציה וכרגע מראים שאנחנו במכפיל של בערך 24 שזה גבוה מאוד (ממוצע רב שנתי הוא 16), כלומר אנחנו במכפיל שהוא 40% יותר ממוצע. קשה מאוד לטעון ששוק אמריקאי זול, הייתי אומר שהוא די יקר.
25.03.11