בעל מניות מיעוט בתיא מתנגד לחבילת התגמול של עמי גניגר

הוויתורים שעשה עמי גניגר, בעל השליטה בתיא השקעות, במודל התגמול שלו כיו"ר וכמנכ"ל החברה, לא מספקים את אחד מבעלי מניות המיעוט.

גניגר מנסה לאשר שוב את מודל התגמול, אולם יצחק זאוברמן, המחזיק 4% מהחברה, לא מסכים להצביע בעד האישור. ל"כלכליסט" נודע כי זאוברמן, באמצעות עורך דינו גד מינא, פנה לרשות ני"ע בטענה לאי־סדרים באישור שכרו של גניגר, תוך הבעת התנגדות להצעת התגמול של גניגר.

החודש אמורה אסיפת בעלי המניות להתכנס ולאשר את מודל התגמול, כאשר בעלי מניות מיעוט אחרים בחברה, ובהם מנורה והראל, הגיעו להסכמות עם גניגר ולכן ההצעה צפויה לעבור. זאוברמן טוען כי בשיטת התגמול החדשה של גניגר, האחרון זכאי כבר היום לדמי ניהול של 70 אלף שקל בחודש מכוח אישור האסיפה הכללית מ-17 ביוני 1992. אלא שלטענת זאוברמן, השכר שאושר לגניגר באותה אסיפה עמד על 10 אלף דולר, שהם 35 אלף שקל, ולראיה הוא אף מצרף את פרוטוקול אותה ישיבה להתנגדותו.

זאוברמן תוהה כיצד "בשעה שעננה כבדה מרחפת מעל השכר ששולם לגניגר לאורך כמעט שני עשורים, ובשעה שעל פניו נראה שגניגר חייב כספים לחברה ולא להפך, מבקשת החברה לאשר לו חבילת שכר חדשה מבלי ליתן הסברים לתשלומי היתר לכאורה שקיבל מר גניגר". טיעון נוסף של זאוברמן הוא שחברי ועדת הביקורת של החברה אישרו את הצעת שכרו של גניגר על בסיס חוות דעת חיצונית שלפיה השכר המוצע שווה לשכר המשולם בחברות אחרות. אלא שלטענת זאוברמן חוות הדעת הניחה כי עלות שכרו המלא שבגינה מתבקש האישור היא 1.02 מיליון שקל, בעוד שעלות שכרו האמיתית המבוקשת גבוהה ב־40% ועומדת על 1.42 מיליון שקל.

לגופו של תגמול טוען זאוברמן כי תיא השקעות היא חברת אחזקות המתאפיינת ברווחים ובהפסדים חד־פעמיים ומשכך לא ייתכן שהבונוס של גניגר יתבסס על רווחים של שנה מסוימת בלבד כפי שהוא דורש. על פי הצעת גניגר, הוא יזכה לבונוס בגין 2010 בסכום של 880 אלף שקל, סכום המתעלם מהפסדי העבר שלהם הוא אחראי. לבסוף מסכם זאוברמן, "קשה להימנע מהרושם שבחברה זו מהווים ועדת הביקורת והדירקטוריון חותמת גומי לאישור תנאי העסקתו של גניגר".

מתיא השקעות נמסר כי "טענותיו של זאוברמן נבדקו ונמצאו כלא נכונות. מחצית הבונוס משולמת רק בשנה שלאחר מכן ובתנאי שגם בה הושג רווח מעל המינימום שנקבע. תיא השקעות סיימה את 2010 ברווח של 23 מיליון שקל ובשנים 2007 - 2010 הרוויחה במצטבר 43 מיליון שקל, המהווים תשואה שנתית של מעל 10% על ההון העצמי. "במשך שלוש שנים מנסה זאוברמן לטרפד כל הצעת שכר שהוצעה לעמי גניגר, הגם שהצעות אלה הולכות ויורדות באחוזים ניכרים. בהתחשב בזה שהצעתו של זאוברמן עצמו די דומה, לא ברור מהם מניעיו בהתנגדות".