דו"ח טכנולוגי: המודעות העצמית ורגשות האשמה של דור ה-N

מחקר חדש! תעשו לייק!

מחקר שעוסק בהתנהלותם של צעירים באתרים חברתיים מספר לנו, כמה מפתיע, שצעירים שמשתמשים ברשתות חברתיות כדי לקדם את עצמם, ולא כדי להעביר מידע או ליצור קשרים, נתפסים כנרקסיסטים על ידי האנשים שאיתם הם באים במגע.

במילים אחרות, עדיין יש עתיד לחוש הביקורתי של המין האנושי. יותר מזה: הנרקסיסטים יודעים שהם נרקסיסטים, מודעים לכך, וכנראה גם חשים אשמה ורואים בעתידם הוצאות כבדות לפסיכולוגים.

המחקר בחן של 279 צעירים ועקב אחר השימוש שלהם בכלי תקשורת אלקטרוניים, בהם סמארטפונים וגרוטאות אחרות. הוא מצא שנשים פעילות יותר ברשתות חברתיות יחסית לגברים, ושהן זוכות להצלחה ניכרת יותר ביצירת קשרים. מצד שני, הגברים היוו רוב בקרב המשתמשים שזוהו כנרקסיסטים.

נתון מדאיג יותר הוא שסטודנטים צעירים השתמשו הרבה יותר במגפות חברתיות ביחס לסטודנטים ותיקים יותר, אבל גם גילו יכולת מוגבלת יותר להבחין בהתנהגות פגומה מוסרית. בקיצור, אנחנו מגדלים דור של נרקסיסטים (שכבר זכה לשם הידידותי-למשתמש "דור ה-N") עם מראה שגם מסוגלת להגיב להם, וכל כך עסוקים בעצמם שההבחנה בין טוב לרע מיטשטשת אצלם. מנפלאות הטכנולוגיה.

כשהמחשב מחליף את המורה

עם עלייתה של הרשת, התחילו לספר עליה כל מיני אגדות. אחת הנפוצות שבהן היתה שכאשר לכל אחד תהיה גישה לכל המידע הנגיש בעולם, כולנו נהיה מלומדים. ההנחה השגויה כאן היתה שאנשים תמיד רוצים לדעת דברים. זה לא נכון. חלק ניכר מהאנשים לא רוצים לדעת, הם מעדיפים בידור. ואם הם כן רוצים גישה למידע, הם לעיתים עושים זאת לא מסקרנות אלא משום שהם נדרשים לכך.

בהתאם, יש עלייה ניכרת בשימוש במה שמכונה "לימודי רשת", שזה שם יפה ל"תקע את התלמיד מול מחשב ואפשר לו ללמוד מה שבא לו באותו רגע". תומכי הרעיון אומרים שכל העסק זול מאוד, ויאפשר לאנשים ללמוד בכוחות עצמם, בהדרכת מורה, גם תחומים שאין מספיק עניין בבית הספר שלהם כדי ליצור לכבודם כיתה. המתנגדים אומרים שאין שום הוכחה שהעסק עובד.

"הניו יורק טיימס", שפרסם כתבה ארוכה בנושא, לא ממש התאמץ להסתיר את עמדתו: הפסקה הפותחת של הכתבה, שחלק ניכר מהקוראים לא טורחים להמשיך לקרוא אחריה, תיארה תלמיד שקיבל שאלה. במקום למצוא את התשובה התלמיד השליך אותה לגוגל, מצא ציטוט מתאים בוויקיפדיה, העתיק אותו, שינה אותו כך שייראה טיפה טוב יותר, ושלח בחזרה למורה. זה לא לימוד, אפילו לא שינון. זה תרגיל בגזירה והדבקה.

בעיה אחרת עם ביטול החינוך המסורתי כפי שהכרנו אותו היא דווקא שמהלך כזה מוזיל עלויות. זה מפתה מחוקקים, במיוחד בתקופה של קיצוצים עמוקים בתקציב, להיפטר מכל הדבר המעיק הזה של השקעה בחינוך, במחנכים ובבתי ספר. תנו להם מחשבים והם כבר יסתדרו לבד. או שלא. או שבעוד דור נשלם מחיר כבד מאד. גם כך הדור הנוכחי נראה כמו מציאה מפוקפקת מאוד, בלשון המעטה.

אנונימוס יורדים לשפל חדש

גוקר כבר חשף את העובדה שאנונימוס, הזרוע הצבאית של פורצ'אן, מתנהל כמו ארגון טרור. האמת היא שהארגון מעולם לא בחל בשיטות שבהן הוא מנסה להשיג את מטרותיו (מה שהן לא יהיו), ולעיתים קרובות פוגע בחסרי ישע שלא יכלו להגן על עצמם. עם זאת, ההתקפה האחרונה של אנונימוס על סוני יורדת לשפל חדש, אפילו מבחינת אנשים שפחדנותם האנונימית היא מרכז זהותם.

סוני מותקפת כי היא מנסה להגן על הקניין הרוחני שלה, ולא רוצה שכל האקר יממש את האידיאלים שלו על חשבונה ועל חשבון מכשיר הפלייסטיישן שלה. אם עד כה ההתקפות היו על אתרי החברה או הגוף המותקף, עכשיו פלג קיצוני יותר של האפסים המשועממים לוקח את זה רחוק משמעותית יותר: הוא תוקף את עובדי סוני עצמם, ואת בני המשפחה שלהם.

ההצקות שמתבקשים חברי אנונימוס לבצע נעות מהטרדות טלפונית, דרך שליחת מוצרים שהעובד לא הזמין, פרסום הפרטים שלו באתרי זנות, ושליחת הודעות שווא על כך שבת זוגו סובלת ממחלות מין. אז עכשיו חופרים באנונימוס כדי למצוא פרטי בני משפחה של עובדי סוני. נהדר: אם מישהו רוצה לחזק את מי שתומכים בהעברת חוקים לפיקוח על הרשת, להדגים שהכלים הנוכחיים אינם מסוגלים להתמודד עם טרור רשת זאת דרך נהדרת לעשות את זה.

הפתרון, כמו במקרה של גנבי תוכן, הוא פשוט: לתפוס את הטרוריסטים הקטנים, יעלה כמה שיעלה, ואז להגיש נגדם תביעות פליליות עם דרישה למקסימום שנות מאסר, וגם תביעות אזרחיות, כך שכאשר הם יצאו מהכלא הם יצטרכו למכור כלייה או שתיים כדי לא לפשוט רגל.

ואם כבר דיברנו על גנבי תוכן...

הורדת - שילמת

כתבנו כאן לעייפה על משפטו של הגנב הקטן ג'ואל טננבאום והקרקס המעופף של הסניגור שלו, צ'ארלס נסון. אחרי שהשניים התרסקו בלהבות בבית המשפט כשטענו שגניבת תוכן היא בגדר "שימוש הוגן", הם החליטו לערער על פסק הדין.

זה היה לפני שנתיים, בינתיים השופטת החליטה שהקנס של 675 אלף דולר על גניבה של כמה שירים הוא מפלצתי והורידה אותו לעשירית, ועכשיו מגיע עוד ערעור מייגע - שני הצדדים מערערים. החדשות הן שממשל אובמה מתייצב לצד תעשיית ההקלטות, וטוען שאם החוק מתיר להן לבזוז כ-150 אלף דולר על כל שיר שנגנב, אז זה מה שצריך להיות.

מילא זה: לטענת הממשל, לשופט פדרלי אין סמכות לנפנף את חבר המושבעים ולהחליט על דעת עצמו שהקנס צריך להיות נמוך יותר. הטענה הזו אמנם לא נטולת בסיסי משפטית, פוגעת קשות במעמדם של שופטים וביכולת השיפוט שלהם. ועל פניו, התפיסה הזו גם מנוגדת לחוק זכויות היוצרים עצמו, שמתייחס במפורש לזכותם של שופטים לשנות קנסות.

סוני תבעה עד כה אלפי גנבי תוכן ("משתפי קבצים"). כולם פרט לשניים - טננבאום וג'יימי תומאס-ראסט - שילמו קנסות כמו ילדים טובים, מבלי לקחת את הנושא למשפט. בהתחשב במשך הזמן ובבלאגן הנדרש, קשה מאוד להאשים אותם.

קצרצרים

מוטורולה ניסתה להתניע מחדש את קו הגרוטאות שלה, באמצעות הוצאה לשוק של טאבלט יקר בשם Xoom עם סמארטפון נלווה בשם Atrix. אז הנפילה אולי לא דומה לזו של הפלייבוק של RIM, שיגיע לשוק ללא תכונות בסיסיות כמו שליחת הודעות SMS ומיילים, אבל אנליסט מיהר להגדיר את שני המוצרים כ"נפלים", ונראה שיש לו נימוקים לא רעים.

ואם כבר טאבלטים, אז סטיב ווזניאק - האיש שבאמת תיכנן את המחשבים המצליחים של אפל, לא איש המכירות סטיב ג'ובס - טוען עכשיו שהטאבלט הוא מה שג'ובס רצה לייצר כל השנים. בכנס מפתחים אמר ווזניאק שמדובר במחשב "לאנשים רגילים", ולא "לסוג האנשים שנמצא כאן בחדר". הוא כנראה חושב שאנשים רגילים לא צריכים לכתוב מסמכים, לא צריכים לערוך תוכן, לא צריכים כלי עבודה, אלא רק כלי צריכה. באותו מעמד, הביע ווזניאק חשש מהעובדה שכמו בתחום הסמארטפונים, טאבלטי אנדרואיד ישאירו בקרוב את האייפד באבק, ואמר שהוא מקווה שזה לא יקרה. נו, זה לא ממש מפתיע: לאיש יש המון מניות של אפל.

ועוד בחדשות הקרמלין מקופרטינו: טויוטה פרסמה תמונות של המכוניות שלה בחנות האפליקציות המתחרה לזו של אפל, סידיה. על פי דברי מנהל החנות, הוא התבקש לאחרונה על ידי טויוטה להסיר אותן, לדבריו לאחר שטויוטה קיבלה את שיחת האיום המקובלת מאפל. בלשון האורווליאנית של טויוטה, התוכן שלה הוסר מסידיה "כדי לשמור על היחסים הטובים עם אפל". תזכורת: כשמשווק מוצרי מזון, למשל, מאיים על יצרן שאם הוא ימכור את המוצר שלו בחנות המתחרה הוא יסיר אותו מהחנות שלו, הוא עובר על חוקי ההגבלים העסקיים. המממ.

מי אמר שלגיימרים לא אכפת ממה שקורה סביבם? שחקני פלייסטיישן העלו תרומות בסך 1.3 מיליון דולר למען שיקומה של יפן. הם קיבלו בתמורה מסוני תמות (Themes) מיוחדות לפלייסטיישן 3 לרגל האירוע. סוני מתכוונת להמשיך את המבצע לתקופה בלתי מוגבלת.

ולידיעה ההזויה של היום: מנהל הקרן של לינוקס, ג'ים זמלין, חושב שהגיע הזמן להכריז ניצחון במלחמה על מיקרוסופט. "אני חושב שכבר לא כל כך אכפת לנו מהם. פעם הם היו היריב הגדול ביותר שלנו, אבל עכשיו זה כמו לבעוט בכלבלב". זמלין מודה, עם זאת, שיש קטגוריה אחת שבה מיקרוסופט מנצחת: משתמשי מחשבים אישיים. מעבר לקטגוריה הזניחה הזו, הכל דבש.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"