השבוע: דמעות חינם

בניגוד לנתניהו וברק שלא הצליחו אפילו במילה רפה למחול לגולדסטון, יפה עשה אלי ישי שהזמין את השופט לבקר בארץ. דו"ח גולדסטון גרם למדינת ישראל נזק רב, אבל אי אפשר להפיל את כל צרותיה ותחלואיה של ההסברה הישראלית על האיש שאהבנו לשנוא. מעט מאוד אנשים יודעים להביע חרטה בפומבי. גולדסטון הוכיח לפני הכל שהוא אנושי, ומחילה בין בני אדם היא לא מילה גסה.

בעתירת משפחות הסוהרים שנספו באסון הכרמל ביקשה הנשיאה בייניש מנציגי המשפחות לפעול מתוך מחילה במובן של ויתור. התסכול מהמוות הכל כך מיותר הביא את בני משפחות הסוהרים לעתור לסמכות הצדק העליונה האפשרית. לכאורה ביקשו מבית המשפט לפסוק בענייני נוהל. הבקשה היתה להשהות את הצל"שים לשוטרים עד שהחקירה תסתיים.

העובדות ידועות למשפחות. בלתי אפשרי היה לצפות את התנהגותה של האש שהשתוללה, והשוטרים לא יכלו לעשות דבר מלבד למות עם הסוהרים מות גיבורים. משפחות הסוהרים ביקשו מבית המשפט להפעיל שיקול דעת בים של אמוציות, אולם בית המשפט העליון, קשוב ככל שיהיה, לא מסוגל לתת מענה למשפחות שזקוקות למעשה למזור מבית דין אחר.

וכידוע בית דין של מעלה לא מספק הסברים. לא הליך משפטי זה או אחר ישיב את המתים או ירפה את הכאב של המשפחות כולן.

להבדיל, ביום חמישי האחרון אשת ראש הממשלה דמעה כשסיפרה בראיון לערוץ 2 איך מתאכזרים לה כדי לפגוע בבעלה. זאת אחרי שיום לפני נתניהו טען שפוגעים ברעייתו כדי לפגוע בו. מזל שהוא לא בכה.

ואני התבוננתי בדמעותיה של הגברת נתניהו וחשבתי על נאוה בוקר, רעייתו של קצין המשטרה ליאור בוקר שנספה באסון הכרמל, ועל חופית חייט, רעייתו של הכבאי שנספה דני חייט, שילדה תינוקת אחרי שקמה מהשבעה על מותו, ועל נטלי לנגמן, רעייתו של הסוהר איליה לנגמן, שילדה בן בכור חודשיים אחרי שנספה, ועל עשרות האלמנות שהתבוננו בגברת נתניהו בוכה על עצמה ולא האמינו ממה בוכה אשת ראש הממשלה.

גברתי אשת ראש הממשלה, ישראל היא לא ארה"ב ואת לא מישל אובמה או קרלה ברוני. במדינת ישראל לאשת ראש הממשלה יש תפקיד אחד והוא להיות אשת ראש הממשלה. עם ישראל לא בחר בך, את ההסברים צריך לספק בעלך. ואם לא מודים לך על תרומתך כפסיכולוגית לא נורא. התפקיד של אשת ראש הממשלה כולל יכולת הכלה. בפעם הבאה שתהיי במצב רוח מלנכולי תחשבי על כך שיש לא מעט אנשים במדינה שקשה להם הרבה יותר מאשר לך.