אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
למה הכדורגל הישראלי כל כך לא נגיש?

למה הכדורגל הישראלי כל כך לא נגיש?

משחקים באמצע השבוע מוציאים את כל הכיף מהמשחק ומקשים עליו למשוך עוד צופים. בהתאחדות לכדורגל צריכים להיות מודעים לכך

13.04.2011, 14:20 | אוריאל דסקל

רות שפירא, חברה טובה, מעולם לא היתה במשחק כדורגל. היא לא קשורה לעולם הזה ולא איכפת לה מה ההבדל בין נבדל לקוון. אתמול לקחנו אותה למשחק הראשון שלה - הפועל קטמון נגד מכבי שעריים באצטדיון טדי, ירושלים - משחק העלייה לליגה א' של קבוצת האוהדים הראשונה בישראל.

המשחק היה אמור להתקיים בשעה 19:00, יום ג' - אמצע שבוע. שבוע עמוס במיוחד בגלל החג הקרב. ובכל זאת, למען ההגעה למשחק החשוב, החליטו מספר חברים לקצר את יום העבודה שלהם בתל אביב ולזחול בפקקים לבירה.

בעולם בו העבודה היא החיים והזמן החופשי מצטמצם בגלל פיתוחים טכנולוגיים כמו האייפון והבלקברי, שמביאים את העבודה אלייך 24 שעות ביממה, קשה לצאת מהעבודה מוקדם. לרות, גיבורת הטור, היתה פרזנטציה גדולה להגיש באותו יום. הבוסים עשו פרצופים כשהחליטה לעזוב את הכל כדי לבלות 90 דקות עם קבוצת ליגה ב'.

לאחרים ביציע גם היה קשה לעזוב את העבודה. הם היו צריכים לבקש טובה, או לעזוב את העסק שלהם, או לבטל פגישות, או לדחות זמן חופשי עם החבר/ה, או להוציא את הילדים מהגן מוקדם יותר, או/ו להשלים עבודה בלילה - הבנתם את הנקודה.

במקרה של נסיעה ביום חול, ברכב פרטי מתל אביב לירושלים + משחק + נסיעה חזרה מירושלים לתל אביב מינוס חגיגות העלייה, מדובר על עניין של 5 שעות. 5 שעות מ-24 שעות זה הרבה. באמצע השבוע זה המון. אבל גם לאלו שהגיעו מירושלים מדובר באירוע שבברוטו שלו לוקח כ-3 שעות מהחיים.

נחזור לרות. למרות תלונות רבות בדרך לירושלים ועצבים מהעבודה וזה שהיא עכשיו צריכה לעזוב הכל בשביל "פאקינג משחק כדורגל" (ציטוט מדויק), היא ממש נהנתה מהחוויה. א' - בגלל שכדורגל זה מהנה. ב' - בגלל שהפועל קטמון מביאה לכל משחק בליגה ב' כ-2,000 צופים, שזה יותר מרוב קבוצות ליגת העל, והם יוצרים אווירה אדירה לאורך 90 דקות. 

בכל מקרה, בדרך חזרה, רות דיברה בשבחי הכדורגל והקהילתיות שהיא חשה ביציע - משהו שחסר לנו מאוד בחיים המודרניים. היא הייתה בשלב שאפשר היה לקחת אותה לעוד כמה משחקים ואז להכניס אותה להתמכרות הזאת שנקראת כדורגל. בקלות אפילו.

ועכשיו שאלה: למה לעזאזל המשחק התקיים ביום שלישי?! למה צריך היה לתקוע אותו בזמן כל כך בעייתי לכל כך הרבה אנשים? למה הכדורגל, עניין כל כך חיובי, צריך להיות כל כך לא נגיש לאנשים שמחוצה לו, לאנשים שהם לא אוהדים שרופים?

בהתאחדות לכדורגל דיברו לאחרונה על כך שהרצון שלהם הוא להתחבר לאוהדים, להיות נגישים יותר, לא "להיתפס כרגולטור קר". אחד מהדברים, ברמת השטח, שחייבים לעשות שם זה להפוך את הכדורגל לנגיש, לכל מי שיכול להיות אוהד פוטנציאלי - שזה ילד מפריפרייה בן 12 או אשת עסקים מתל אביב בת 45.

המשחקים צריכים להיות במהלך סופי שבוע או ימי חופש. האוהדים צריכים לדעת מתי הם מתקיימים - ברמת השעה המדויקת ("כדורגל משחקים בשעה 3 ביום שבת" היא האימרה האנגלית המפורסמת לעניין הזה - ואגב, באמת רוב המשחקים בבריטניה משוחקים בשעה הזאת). ההתאחדות צריכה לשאול ולברר (באמצעות סקרים - משהו שבהתאחדות לא כל כך אוהבים) באיזו שעה הם יהיו הכי נוחים לכלל התושבים בישראל?

במובנים רבים, בהתאחדות צריכים לחשוב גם על להפוך את המשחקים לאירוע מיוחד. כלומר אינפלציית המשחקים - גביע הטוטו, גביע המדינה, ליגה מנופחת + פלייאוף, מיותרת לחלוטין ומפחיתה את החשיבות מכל משחק. וכך גם את תחושת האירוע. זה יביא אנשים חדשים לכדורגל - ועבור הכדורגל הישראלי, שמאבד מיליוני שקלים בשנה לברצלונה ולכדורגל אירופאי טוב - זה עניין קריטי.

בקיצור - ההתאחדות צריכה למנוע את הפיכת הכדורגל, אירוע חגיגי וכייפי, לגורם מפריע בחיים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות