בלעדי ל"כלכליסט": מאבק המיליונים של עו"ד יוסי שגב ומע"מ

חזית נוספת במאבק רשויות המס נגד עו"ד הצמרת יוסי שגב: זה כמה שנים נאבק שגב בדרישת מע"מ לקבל נתח מ־19 מיליון שקל שקיבל ב־2005, בהמשך לשירותים משפטיים שהעניק בסוף שנות השמונים לחברת מול הים, מחזיקת הקניון בשם זה באילת. השאלה המרכזית שתכריע את גורל התיק היא האם מדובר בדיבידנד הפטור ממס או בשכר טרחה החייב במס.           

שני דיונים מכריעים שנערכו בשבועות האחרונים בהליכים שמנהל שגב מול רשויות מע"מ מספקים הצצה אל מאחורי הקלעים של מהלכי שני הצדדים. בניגוד לתיק הירושה של משפחת אייזנברג, שם מדובר בהליך פלילי, במקרה הנוכחי מדובר בהליכים אזרחיים שמנהל שגב נגד שומות שנערכו על ידי רשויות המס.

במסגרת תיק מול הים מתנהלים שלושה הליכים נפרדים שחלקם חסויים - שניים מול רשויות מע"מ ואחד מול מס הכנסה - כשההליכים מול רשויות מע"מ הגיעו לבתי המשפט והכרעה באחד מהם עשויה להשפיע גם על ההליך השני.

ההליך העיקרי בתיק מתנהל בימים אלה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במסגרת ההליך, רשויות המס מנסות לטעון כי 19 מיליון שקל שקיבל שגב לאחר שהעביר את זכותו לקבלת דיבידנד בחברת מול הים לבעלת מניות בחברה, צריכים להיות ממוסים במלואם. שגב טוען כי מאחר שמדובר בכספים שנמסרו לו מחברה שלא היה לו הסכם שכר טרחה עמה, הם אינם חייבים במע"מ.

מפרוטוקולים שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה כי רשויות המס מנסות "לרקוד" על כמה חתונות. עדות שמסרו אנשי מע"מ בתחילת החודש חשפה עסקה שביצעו לכאורה רשויות מס הכנסה עם בעלת המניות בחברת מול הים, לחישוב הכספים שהעבירה לשגב.

לפי העסקה, 19 מיליון השקלים יחולקו כך שרק 12.5 מיליון שקל מתוכם ייחשבו לשכר טרחה - בעוד שרשויות מע"מ דורשות משגב להתייחס לסכום במלואו כשכר טרחה החייב במס.

תחילת הפרשה

שגב מקבל 5% מהכספים שתשלם מול הים למקים הקניון

הסכסוך בין שגב לרשויות מע"מ בתיק מול הים החל כבר לפני שבע שנים, במרץ 2004, בעקבות פסיקה סופית של בית המשפט העליון בסכסוך בין שגב לבין מול הים. בפסיקה קבע בית המשפט העליון כי שגב זכאי ל־5% מהכספים שמשלם הקניון ליזם שהקים את הקניון, אריה דגן, לתקופה בלתי מוגבלת. פסק דין זה סיים סכסוך ממושך ומתוקשר בנוגע לשירותים משפטיים שנתן שגב לדגן בשנות השמונים.

שגב ייצג את דגן בהתקשרות עם חברת מול הים במטרה להקים את הקניון באילת, ובהמשך פעל להשגת פשרה מול הבנק הבינלאומי שהגיש תביעה נגד דגן והחברה, שנקלעו לקשיים כלכליים. ב־1988 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה שלפיו שגב יקבל 5% מכל הסכומים שיימשכו על ידי בעלי המניות. ב־2001 חילקה מול הים דיבידנד לבעלי המניות, אך שגב לא קיבל את הכסף ונכנס לסכסוך משפטי ממושך מול דגן וחברת מול הים, שהסתיים רק בפסיקת בית המשפט העליון במרץ 2004.

רשויות המס ניסו לחייב את שגב על מס שבח, בטענה שזכויותיו לדיבדנדים הן זכויות באיגוד מקרקעין. אז טען שגב שלא מדובר בזכויות כאלה אלא דווקא בשכר טרחה, ובעקבות טענה זו הוא קיבל פטור ממס שבח.

עם קבלת הכספים ב־2004 שגב טען כי הם אינם חייבים במע"מ, שכן על תשלום דיבידנד או רווחים באופן אחר בחברה אין תשלום מע"מ, אלא שרשויות המס טענו כי מדובר בשכר טרחה ולכן הוא חייב במע"מ.

שגב מערער על המס

ביהמ"ש קובע כי מדובר בשכר טרחה החייב במע"מ

לאחר ששגב ורשויות מע"מ לא הצליחו להגיע להסכמה, ערער שגב בנובמבר 2006 לבית המשפט המחוזי בתל אביב על השומה שנערכה לו, בגובה 165 אלף שקל, והחל את ההתדיינות המשפטית מול רשויות המס. בערעור טען שגב כי לא מדובר בכסף שהתקבל ושממשיך להתקבל כשכר טרחה, אלא בנכס או זכות שניתנו, והפירות שהתקבלו הם דיבידנדים שאין עליהם מע"מ.

ההחלטה בערעור התקבלה רק במרץ 2010, כאשר השופטת דניה קרת־מאיר החליטה לדחות את השגותיו של שגב על השומה. קרת־מאיר קבעה חד־משמעית שמדובר בשכר טרחה ולא בדיבידנד. לדבריה, מלשונם הברורה והחד־משמעית של ההסכמים בין שגב ומול הים עולה במפורש כי מדובר בהתחייבות כספית של מול הים לשאת בתשלום שכר טרחתו של עו"ד שגב. לפי קביעת השופטת, "הזכות אשר נוצרה על פי ההסכם אינה זכות חד־פעמית, אלא זכות לקבל תשלום אם וכאשר יתמלא התנאי של משיכות כספים או שווה כסף על ידי בעלי המניות או המנהלים בחברת מול הים".

קרת־מאיר הוסיפה כי למעשה "אין כל הבדל בין ההסכם נשוא הערעור לבין כל הסכם שכר טרחה המתבסס על יסוד הצלחה מותנית, בין שמדובר בהצלחה בתביעת נזיקין, בחסכון מס או כמו במקרה הנוכחי - בהצלחת פרויקט שיאפשר את ביצוע התשלום". קרת־מאיר הוסיפה וקבעה כי נראה ששגב סבר לאורך כל הדרך ש"הזכות שהוקנתה בידי ההסכמים אינה זכות חד־פעמית, אלא שכל תשלום הנו בגדר שכר טרחה, פשוטו כמשמעו". שגב ערער על ההחלטה לבית המשפט העליון, ובמקביל החל להתנהל הליך שני בתיק מול הים.

שגב יוצא ממול הים

מע"מ דורשת למסות את כל 19 מיליון השקלים שקיבל שגב

ההליך השני והמשמעותי יותר שמנהל שגב מול רשויות המס מקורו בסכסוך אחר בחברת מול הים, שהחל ב־2005. בעקבות סירוב של אחד מבעלי המניות לחלק לשגב דיבידנד, העביר שגב את זכותו לקבלת דיבידנד לבעלת מניות במול הים בשם חברת אופק רכסים. תמורת המחאת הזכות קיבל שגב 19 מיליון שקל.

רשויות מע"מ טענו כי יש למסות את כל 19 מיליון השקלים במלואם כשכר טרחה. אך לפי העדויות שנמסרו בדיון בהליך בתחילת החודש, רשויות המס חתמו לכאורה על עסקה עם אופק רכסים הסותרת טענה זו.

שגב טוען כי גם אם בית המשפט יכריע נגדו בהליך הראשון, הרי שכאן מדובר במקרה אחר, שכן הכספים התקבלו מחברת אופק שאיתה כלל לא היה לו הסכם שכר טרחה. יתר על כן, בין שגב לבין אופק הוסכם כי אופק לא תדרוש משגב חשבונית מס בגין התמורה. לטענתו, בהסכם גם נכתב במפורש כי הצדדים מודעים לכך כי לא חל מע"מ בגין העסקה. לטענת שגב, אם היה משולם מע"מ, אופק היתה זכאית לקבל החזר בגינו מהרשויות. כלומר, אם שגב היה יודע שיאפשרו לאופק לנכות מס, הוא היה מעלה את סכום העסקה בדיוק באותו המחיר.

באוקטובר 2009 ערער שגב לבית המשפט המחוזי בתל אביב בגין השומה שהוטלה על 19 מיליון השקלים שקיבל. בתחילת החודש התקיים דיון בהליך ובמהלכו נתן עדות בני איגר, שהיה אחראי מטעם מע"מ על העסקאות הקשורות למול הים ולשגב.

לקראת סוף העדות עלתה שאלה לגבי הסכם ששגב עצמו גילה רק מהדו"חות הכספיים של החברה. הדו"חות חשפו עסקה שעשו רשויות מס הכנסה עם בעלת המניות במול הים, ולפיה הסכום של 19 מיליון השקלים שקיבל שגב יתחלק כך שרק 12.5 מיליון שקל מתוכם ייחשבו כשכר טרחה, בעוד שכלפי שגב דורשות רשויות מע"מ שכל 19 מיליון השקלים ייחשבו כשכר טרחה.

התשובות שמסר איגר בשלב זה היו מהוססות: הוא טען שמדובר בהסכם של מס הכנסה שאינו מכיר, ולאחר מכן טען כי לא מדובר במיסוי של שגב אלא במיסוי של מול הים עם בעלת מניות בחברה.

העסקה של מס הכנסה

אנשי מע"מ לא מסוגלים לספק הסברים לבית המשפט

עו"ד תומר שקרצי, שייצג את עו"ד שגב בדיון, הציג בפני איגר חלקים מההסכם של רשויות המס עם בעלת המניות במול הים. "ההסכם של רשות המסים, שזה אתם, הכיר רק בחלק מהסכום בגין שירות משפטי למול הים", שאל שקרצי. "ולמרות זאת, בהליך הזה אתה בא ואומר: כל ה־19 מיליון זה הסכם שכר הטרחה והכל בגין שירות משפטי בהסכם שכר הטרחה. איך זה?".

השופטת קרת־מאיר התערבה בדיון ואמרה לאיגר "על זה אדוני צריך לענות בצורה מדויקת, זה אמור להיות בידיעתו של אדוני". אך איגר אמר כי אינו מכיר את ההסכם. "זה לא בידיעתי, זה הסכם של מס הכנסה. אני לא מכיר את ההסכם של מס הכנסה", אמר איגר. "לא מדובר כאן במיסוי של ד"ר שגב, זה לא מיסוי של ד"ר שגב או חברה מטעמו. זה מיסוי של מול הים ושל אופק רכסים".

"אני לא אעזוב אותך בעניין הזה", התעקש עו"ד שקרצי. "אני מתייחס רק לעובדות והעובדה שכתוב פה שעל 19 מיליון פחות 6.5 מיליון, רק על הסכום הזה כתוב שהוא בגין תשלום על שירותים משפטיים שניתנו למול הים". השופטת קרת־מאיר המשיכה להקשות: "בדקת את הנושא הזה כשקראת את הדו"ח?", שאלה את איגר, וזה השיב: "לא, לא, אני לא בדקתי".

עו"ד אורית וינשטיין, שייצגה את רשויות המס מול שגב, ניסתה לעצור את התפנית בדיון, אך השופטת לא הרפתה. "אתה יודע איך ליישב את שני הדברים האלה ביחד?", שאלה שוב את איגר. "אני רוצה לשמוע האם אדוני בדק את השאלה איך יכול להיות שאותו סכום הוכר לגבי מקבל השירות (מול הים - מ"ש) רק חלק ממנו כשכר טרחה, ואילו בצד השני (עו"ד שגב - מ"ש) אתם טוענים שכולו שכר טרחה, זו כל השאלה".

איגר השיב: "אני לא יודע", וקרת־מאיר אמרה כי "לא יודע זו לא תשובה". עו"ד שקרצי התערב שוב ואמר כי "למען הסדר הטוב, אנחנו פנינו וביקשנו לקבל את ההסכם הזה וקיבלנו תשובה, שזה לא רלבנטי". אך השופטת התעקשה ואמרה: "לא, אני דווקא כן רוצה לראות את ההסכם הזה".

שגב מושך את הערעור

מוותר על ההליך הראשון לטובת התמקדות ב־19 מיליון השקלים

שבוע לאחר מסירת העדות של איגר התקיים דיון בבית המשפט העליון בערעור שהגיש שגב על החלטת בית המשפט המחוזי, בתיק הראשון והקטן יותר. בסופו של הדיון נאלץ שגב - בהמלצת השופטים - לחזור בו מהערעור, מחשש שההכרעה תהיה בעלת השפעה מכרעת על התיק השני שהוא מנהל מול רשויות מע"מ, בסכום המשמעותי יותר בגובה 19 מיליון שקל בשאלת סיווג ההכנסה כשכר טרחה או כדיבידנד.

לדיון בעליון התלווה קו נוקשה שנקטו השופטים בראשות השופטת אסתר חיות נגד שגב ונציגיו. חיות הדגישה שוב ושוב את השינויים שעשה שגב עצמו במהלך השנים בכל הנוגע לתשלומי המס.

שגב טען בדיון בעליון כי הכספים שקיבל אינם שכר טרחה ולכן אינם חייבים במע"מ - בניגוד לטענה מ־2002 שזיכתה אותו בפטור ממס שבח. בבקשה שהגיש לעליון טען שגב כי עניין מס השבח אינו רלבנטי, ולכל היותר מדגיש את שינוי טענותיהן של רשויות המס - שב־2002 טענו כי מדובר ב"נכס" ואילו עתה טוענות שמדובר בשכר טרחה. 

השופטת חיות הביעה תמיהה על השינויים בעמדות של שגב במהלך הדיון בשבוע שעבר, ושאלה: "כלומר, הטיעון ההפוך מהיום פטר אתכם ממס שבח בזמנו, ואיך אפשר היום לטעון ההפך?".

בדיון בעליון טען שגב כי יש לבחון את הסכם שכר הטרחה המקורי מ־1988 כשני הסכמים, או יותר נכון בשני שלבים: השלב הראשון הוא חתימת הסכם שכר הטרחה ב־1988, והשלב השני הוא קבלת הדיבידנדים ב־2001 וב־2005, שמהווים לטענתו נכס נפרד מההסכם מקורי. אותם דיבידנדים, כך לטענת שגב, הם כבר נכס מעין קנייני, בדומה לזיקת הנאה של שגב בחברה, מה שלא מצריך תשלום מע"מ.

השופטים התקשו לקבל את טענת שגב. "התנהלתם לאחר 1988 בדרך שסותרת את הטענה שלכם", אמרה השופטת חיות. "אם באמת ב־1988 קיבלתם זכות זו, היא לא יכולה להיות אלא זכות באיגוד מקרקעין, ואם כך הייתם צריכים לשלם מס שבח. כשנוח לאדוני, הוא אומר שזו לא זכות באיגוד מקרקעין".

לבסוף שגב הגיע כאמור להסכמה עם רשויות המס למחוק את הערעור, תוך הקפדה על שמירת הטענות שלו ב"הליכים אחרים התלויים ועומדים", כלומר, התיקים מול מע"מ ומס הכנסה סביב 19 מיליון השקלים.

לאחר פניית "כלכליסט" הגיש שגב בקשה בהולה לבטל את ההסכמה. מהבקשה החדשה של שגב עולה כי עו"ד וינשטיין הודיעה לו כי בכוונתה להשתמש בפרוטוקול של הדיון בבית המשפט העליון בהליכים האחרים המתנהלים מול שגב, למרות ההסכמה הקודמת. לפני ערב החג דחה בית המשפט העליון את בקשתו של שגב לבטל את ההסכמה.

תגובת רשות המסים לא נמסרה.