הכלכלה הפלסטינית: שני צדדים למטבע

"לפלסטין אין עדיין מטבע משלה, אולם הנפקת מטבע משלנו היא אבן פינה בעבודתנו". סיסמה לאומית כלכלית זו מופיעה בפרסומי רשות הכספים הפלסטינית, שהיא גוף ששואף להפוך לבנק המרכזי הפלסטיני אחרי ההכרזה על המדינה הפלסטינית בספטמבר הקרוב.

יו"ר רשות הכספים הוא הכלכלן ד"ר ג'יהאד אל־ווזיר (בנו של ח'ליל אל־ווזיר, מראשי הפתח שנהרג בתוניס ב־1988 בפשיטה של צה"ל). לדבריו, הוא ואנשיו מקיימים דיונים והתייעצויות בנוגע להנפקת מטבע. מכיוון שמדובר במערכת פיננסית קטנה יחסית, בעלת היקף גדול מאוד של סחר עם המערכת הישראלית הגדולה — האפשרויות של הפלסטינים בהקשר זה מוגבלות. אבל קודם לכן יש לשאול, מדוע בכלל הם צריכים מטבע פלסטיני? מה רע בשקל הישראלי, שהוא הילך חוקי בשטחים הפלסטינים כבר עשרות שנים; והרי להנפקת מטבע פלסטיני לא תהיה למעשה חשיבות כלכלית.

העניין הפוליטי, הסמלי, הוא כמובן החשוב. כבר בדיונים הכלכליים של הסכם אוסלו, לפני 16 שנה, דרש יאסר ערפאת שיהיה לרשות הפלסטינית מטבע משלה. הנציגים הישראלים התנגדו. גם הכלכלנים הפלסטינים לא התלהבו מהעניין. הם חששו שערפאת יהפוך את משרד האוצר הפלסטיני למכונה של הדפסת כסף. אמרו לו שבינתיים די בכך שהפלסטינים ידפיסו בולי דואר משלהם עם הסמלים הלאומיים. ערפאת נאלץ להסכים.

הדפסת כסף היא מחלת ילדות ידועה של מדינות צעירות, וגם מדינת ישראל לקתה בה בשנותיה הראשונות. ד"ר אל־ווזיר, שיודע זאת, מראה לעתים לבני שיחו שטרות של טריליונים של מדינת זימבבואה, שהאינפלציה בה הגיעה לממדי ענק - עד שהכל הפסיקו לגמרי את השימוש במטבע הלאומי ועברו לדולר האמריקאי.

על רקע זה הפלסטינים - המבקשים להפגין עצמאות וריבונות - בוחנים כיצד לעשות זאת. בשיחות עם עיתונאים בתקופה האחרונה מונה ד"ר אל־ווזיר את האופציות העומדות בפני הרשות הפלסטינית: אופציה אחת היא דולריזציה. כלומר, שימוש בדולר או הצמדת המטבע הפלסטיני לדולר האמריקאי. בימי האינפלציה של שנות השמונים בישראל הציע לנו אותה גם שר האוצר דאז יורם ארידור. הצעתו גרמה לגל מחאה גדול ולהתפטרותו.

אפשרות דומה לה היא הצמדת המטבע הפלסטיני לסל מטבעות שכולל למשל את הדולר, היורו והשקל הישראלי. אם יעשו זאת יהיו לסוחרים ולפועלים הפלסטינים, העובדים קבוע עם ישראל, טרדות יומיומיות של המרת מטבעות שיש לה גם מחיר, והוא עמלות החלפנים.

אפשרות אחרת היא הצמדה לשקל הישראלי. נוכח ההיקף הגדול של הסחר עם ישראל זו האפשרות הסבירה והנוחה ביותר. הפלסטינים לא יצטרכו אז להסתבך עם טרדות של המרת מטבע. מתברר שאפילו בעזה שתחת שלטון החמאס לא סילקו את המטבע הישראלי, ונמשך השימוש הנוח בשקל כהילך חוקי, אף שיש עליו סמלים ישראליים ויהודיים.

פעם שאלתי בטלפון בנקאי בעזה, כיצד הוא וחבריו לא מתביישים להשתמש בשטרות ובמטבעות עם סמלים ותמונות של ראשי הישות הציונית. הוא פרץ בצחוק, ואמר שאם יהיו לי שטרות ישראליים שכתוב עליהם "מוות לערבים" הוא ישמח לקבלם, וכמה שיותר. ההצמדה לשקל הישראלי היא נוחה מאוד, אבל לא נעימה מבחינה פוליטית; ולכן אומרים ברשות הכספים הפלסטינית שזו לא החלטה כלכלית אלא החלטה של הדרג המדיני. כך או כך, הדוברים הפלסטינים אומרים שהפעולות להקמת הבנק המרכזי ולהנפקת המטבע הפלסטיני לא יתקיימו לפני ספטמבר, ובינתיים הם מבקשים לשמור על יציבות ושיעורי צמיחה נאים שהיו בגדה ובעזה בשנתיים־שלוש האחרונות.