צילום: אריאל בשור
אבא תמיד אמר : "החיים כל כך קשים שעדיף לא להיוולד, אבל למי יש מזל כזה?"
עו"ד ירון אלחנני, שותף מייסד משרד קנטור, אלחנני, טל ושות': "כל הילדות התנהלה ברחוב. כשסיימתי להכין שיעורים ישבתי ליד הדלת וחיכיתי לצאת בארבע כי בשבע היינו צריכים לחזור"
נולדתי ב־1951 בתל אביב ללאה ואליעזר אלחנני. אמי עלתה לארץ לבד מליטא בגיל 17, ועד יומה האחרון לא הבנתי איך עשתה דבר כזה לבד, במסע של שבועות ברכבות ואוניות. היא לא היתה אשה חזקה או קשוחה במיוחד, ולכן זה הפליא אותי. כששאלתי את אמא איך החליטה לעלות לארץ, היא הסבירה לי במבטא שלה שבאותה תקופה הרבה צעירים 'נוסעו'. אחר כך כל משפחתה נרצחה כשהגרמנים נכנסו לליטא. את אבי, אליעזר, אמי הכירה על האונייה בדרך לארץ. הוא עלה מוורשה שנתיים קודם לכן, ובדיוק חזר מביקור אצל משפחתו בוורשה.
"עד גיל שש גרנו ברחוב נחמני בתל אביב בדירת 2.5 חדרים בדמי מפתח. בעלי הבית היו משפחת קרסו, וכששרידי המלחמה החלו להגיע לארץ הם אפשרו לכמה מהם, יוצאי סלוניקי, להתגורר בחדרי הכביסה על הגגות. אחת השכנות היתה אשה ששרדה את הניסויים של מנגלה, שהיתה באה להתקלח אצלנו. קראנו לה 'לאה מהגג'. זו היתה מציאות החיים שליוותה אותי כילד. לאבי היה משפט קבוע, שנאמר בבדיחות, על מציאות החיים המורכבת: 'החיים כל כך מסובכים ומלאי בעיות שעדיף לא להיוולד, אבל למי כבר יש מזל כזה? אולי לאחד ממיליון'.
"בכל יום אחר הצהריים הילדים היו נשפכים החוצה, וכל הילדות התנהלה בעצם ברחוב. כשסיימתי להכין שיעורים ממש ישבתי ליד הדלת וחיכיתי לשעה ארבע כדי שאוכל לצאת, כי בשבע היינו כבר צריכים לחזור. העונש המקובל על הוריי, כשכעסו עליי מאוד, היה 'מעצר בית'. באחד הימים, כשהייתי בן 11, היה משחק כדורגל חשוב עם הכיתה המקבילה, אבל באותו יום קיבלתי עונש מעצר בית. ניסיתי להמיר את העונש הזה בשלושה ימי מעצר אחרים אבל כלום לא עזר. אבי, שהיה עורך דין, אמר: 'אין אצלי ועדת חנינות או ערעורים'. אז כשהוריי הלכו לנוח בצהריים החלטתי להפר את העונש, והשארתי לאבא מכתב ארוך שבו אני מסביר כמה לא הבין אותי, כמה העונש לא הוגן ולא מידתי ועד כמה הוא לא מבין את חשיבות המשחק. כשחזרתי הביתה, מוכן 'לחטוף' עוד עונש, אבא רק שתק ולא אמר כלום. לימים שאלתי אותו על המקרה והוא אמר שהתפעל מהגישה הישירה שלי. 'לא הפסקנו להתפעל מהמכתב שלך, הוא גרם לנו הרבה נחת רוח', אמר.
"אבי היה אדם רחב אופקים ובעל השכלה רחבה, הבית כל הזמן היה מלא בספרים פתוחים. בגיל 13 הוא הציע לי במקום מסיבת בר מצווה לקחת אותי לטיול באירופה, אבל לפני כן הוא ביקש אישור מאחי משום שאותו לא לקח לחו"ל בבר המצווה שלו. נסענו לשישה שבועות, וראיתי עולם. זו היתה חוויה לכל החיים. באותה תקופה זה היה כמו לטוס לירח".
תגובה אחת לכתיבת תגובה