גם אמירה יכולה להיחשב אפליה

שופטת בית הדין הארצי לעבודה ורדה וירט־ליבנה נחשבת לאחת השופטות הבולטות בישראל בתחום השוויון בעבודה. כבר כשכיהנה כשופטת בבית הדין האזורי לעבודה, היא פרסמה פסיקות שחייבו השוואה של גמלות הפרישה בין גברים לנשים. כשעברה לבית הדין הארצי לעבודה דנה בתיק מפורסם (אורלי מורי נ' ילו), שבו נידונה השאלה האם אמירה בוטה של מעסיק יכולה להיחשב כאפליה כשלעצמה.

במסגרת אותו מקרה, נקראה עובדת במהלך חופשת לידה לשיחת פיטורים. בין היתר נשאלה העובדת על ידי מנהליה: "לא יהיה לך קשה עם תאומים?", ואף נאמר לה - "הנסיבות השתנו, עכשיו יהיה לך קשה עם שלושה ילדים".

בית הדין האזורי קבע ששאלות אלה אינן מלמדות על כוונה להפלות אלא נאמרו מתוך דאגה, אכפתיות והתעניינות; אבל השופטת וירט־ליבנה, בבית הדין הארצי, לא קיבלה זאת וחייבה את המעסיק בפיצויים. "אין בידי לקבל את ניתוחו של בית הדין האזורי", קבעה, "על פי ההלכה, עצם האמירות הסטריאוטיפיות מבססות את האפליה. גם אם האמירות נאמרו מתוך כוונה טובה, אין הדבר רלבנטי. אם נאמרה אמירה בעלת אופי סטריאוטיפי, הרי מדובר בהתנהגות פסולה שנמדדת על פי אמת מידה אובייקטיבית, תהא כוונתו של המעביד אשר תהא".