מעטפת נפץ

גם אחרי המלצת הנשיא אובמה לפלסטינים שלא לפנות לאו"ם בבקשה להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967, ברמאללה ממשיכים להתכונן למערכה בספטמבר. אם יתממש תסריט זה, יתעוררו שורה של שאלות פוליטיות - כמו מעמדו של צה"ל בשטח הפלסטיני ומעמדם של חצי מיליון האזרחים הישראלים, שמתגוררים ביישובים שמעבר לגבולות 1967.

במקביל יתעוררו גם שאלות כלכליות לא פשוטות: למשל, מה יהא על מאגרי המים בשטחים ללא שיתוף הפעולה עם ישראל, והאם יונפק מטבע פלסטיני? קרוב לוודאי שהפלסטינים לא ינקטו צעדים חד־צדדיים הפוגעים בישראל, בגלל העובדה הפשוטה שישראל יכולה לפגוע בהם הרבה יותר.

יבוא זול של מוצרים מסין פוגע בתעשיה הפלסטינית

דרישה פלסטינית אפשרית תהיה לבטל את מעטפת המכס המשותפת עם ישראל. אפשר לעשות זאת כיום, מפני שבין ישראל לשטחים קיים גבול פיזי שלא היה לפני 16 שנה כאשר נחתמו ההסכמים; בעזה זהו גבול חסום לחלוטין וגם בין ישראל לגדה נבנו גדרות וחומות, כך שאם הפלסטינים יגבו מכס נמוך על היבוא לשטחם, אין כמעט סכנה שסחורות אלה, הזולות יחסית, יוברחו לתוך ישראל. אפשרות של הברחות כאלה עמדה מול עיניהם של הכלכלנים הישראלים שניסחו את סעיפי הסכם אוסלו ודרשו את הקמת מעטפת המכס המשותפת. כך התגבשה השיטה שלפיה ישראל גובה את המכס על כל הסחורות המגיעות ארצה - ומחזירה לרשות את כספי המכס שנגבו עבור הסחורות שעוברות לשטחם.

מעבר קלנדיה. סימן שאלה גדול היכן ימוקם המכס הפלסטיני | צילום: אי פי אי

אחרי ספטמבר, יוכלו הפלסטינים לומר לישראל: תנו לנו לגבות בעצמנו את המכס על היבוא לגדה ולעזה. הם גם יכולים לומר שברצונם להטיל מכסי מגן על כמה מוצרים כדי להגן על הייצור אצלם. לא פעם אני שומע יצרנים פלסטינים מתלוננים על היבוא הזול של מוצרים מסין שהורס את התעשיה הפלסטינית.

הדרישה למכס משלהם היא אפוא צעד כלכלי מתבקש, ויש בו גם משום סמל לשליטה בטריטוריה מוגדרת. בכל גבול בינלאומי, אחרי שעוברים את ביקורת הדרכונים, מגיעים לביקורת המכס שאליה מתלווים לא פעם פיקוח בנושאי תברואה ועמידה בתקנים שונים לגבי סחורות שנועדות לשיווק.

המעברים בגדה: היחידים בעולם ללא נקודת ביקורת

הבעיה העיקרית במקרה כזה תהיה היכן להציב את תחנות המכס הפלסטיניות? מי שעובר כיום במעברים שבין ישראל לגדה נתקל בתופעה מוזרה: אחרי שעוברים את הביקורת בצד הישראלי, אין ביקורת בצד הפלסטיני. ספק אם יש עוד מעברי גבול כאלה בעולם. מי שעובר בגבולות היבשתיים של ישראל, למשל מאילת לסיני, עובר ביקורת ישראלית ולאחר מכן ביקורת מצרית. לא כך מי שעובר במעבר קלנדיה לרמאללה, או בכל מעבר אחר בין ישראל לגדה.

הפלסטינים לא מציבים ביקורת בצד שלהם של המעברים מסיבה פשוטה: הם לא מכירים בכך שנקודת המעבר מהווה נקודת גבול. אם מעברים אלה היו מוצבים בדיוק על קווי 1967, ייתכן שהיו עושים זאת, אך רוב המעברים בתוך שטח הגדה ומבחינתם זה מעבר לא חוקי.

מה שהופך את הקמת גבולות המכס בין ישראל לגדה לבלתי מעשית הן ההתנחלויות: אין הפרדה פיזית בין ההתנחלויות ובין השטח הפלסטיני - והמתנחלים יצטרכו לעבור דרך תחנות מכס פלסטיניות. אין סיכוי שהמתנחלים יסכימו להיבדק שם על ידי מוכסים פלסטינים.