אפליקציה להצלת חיים: הפיתוח הישראלי שיעזור ברעידת האדמה הבאה

השעות הראשונות לאחר רעידת האדמה שהתרחשה ביפן בחודש מרץ האחרון היו קריטיות במיוחד. ניצולים רבים ששרדו את האירוע עצמו נמצאו בשטח שנפגע, אך חלקם לא יכלו לקבל טיפול רפואי או להיות מחולצים אל מחוץ לאזור האסון כיוון שמיקומם המדויק לא היה ידוע.

השבתת הרשת הסלולרית באזורי אסון עקב תשתיות פיזיות שנפגעו ועומס על אלה ששרדו, מנעה מהנפגעים באותו אזור ליצור קשר לא רק עם יקיריהם מחוץ לאזור האסון, אלא גם עם כוחות החילוץ וההצלה שנמצאו בדרכם לטפל בהם. במקרים מסוימים ייתכן שהמחלץ והמחולץ הפוטנציאליים נמצאו במרחק של כמה עשרות מטרים בלבד זה מזה, אולם תנאי הראות והרעש באזור מנעו מהם מלהבחין זה בזה.

ימים ספורים לפני האירוע הקטלני, במחלקה למדעי המחשב במכללה האקדמית ת"א-יפו הסתיים פרויקט בשם "Help Me", שנועד לספק פתרונות תקשורת בין נפגעי אסונות שכאלה לבין צוותי החילוץ. תחת שרביטה של ד"ר אסנת (אוסי) מוקרין פיתחו עקיבא אלקיים, דרור כרמי ותומר טלר מערכת שתפעל גם במצבים שבהם תשתית התקשורת נפגעת ואף מושבתת כליל.

"הרעיון המקורי היה לנסות לחבר משתמשים שמחפשים משתמשים אחרים לצרכים יותר בידוריים, כמו למשל שחקן גולף בקאנטרי שמחפש מתחרה, אבל די מהר הבנו שכדאי להסיט את הפיתוח לתחום מצבי החירום, כיוון ששם קיימת בעיה אמיתית כאשר תשתית התקשורת הסלולרית קורסת", מספרת מוקרין. "הפתרון שלנו מתבסס על ההנחה שבחלק גדול מהעולם כמעט לכל אחד יש סמארטפון בכיס, ובמשך הזמן מספר המכשירים הללו ילך ויגדל", מסבירה מוקרין.

כל סמארטפון מצויד ברכיב אלחוטי (WiFi), והפיתוח של הצוות של מוקרין מאפשר לייצר תקשורת בין המכשירים באופן ישיר, מבלי להזדקק לגורם מקשר בדמות נתב אלחוטי. קואליציית ה-WiFi העולמית, האחראית על אישור של תקנים אלחוטיים, הכריזה לפני כמה חודשים על יוזמה בשם Direct-WiFi, שבמסגרתה יפותחו מוצרים שיתקשרו ביניהם ישירות ללא נתב, ומוצרים מסחריים ראשונים שבהם מוטמעת הטכנולוגיה כבר נמצאים בפיתוח.

אפליקציית "Help Me"

טווח השידור של רכיבי ה-WiFi בטלפונים הסלולריים אינו גדול, אך הוא עדיין מאפשר ליצור תקשורת בין מכשירים המצויים במרחק של עשרות מטרים בשטח פתוח או כמה מטרים בתוך בניינים. מוקרין מסבירה כי הבחירה ב-WiFi נגזרה מטווח השידור של הטכנולוגיה, אך המערכת היא ניטרלית מבחינה טכנולוגית ותוכל לפעול על גבי כל טכנולוגיית שידור אלחוטית.

הרופא יידע בדיוק איפה אתם

השימוש במערכת דורש שאפליקציה ייעודית תותקן על גבי הסמארפונים של כלל האוכלוסייה למעשה. כל משתמש יבחר בתהליך הרישום הראשוני שלו כיצד הוא מגדיר את תחום מומחיותו, אם יש כזו: רופא (עם התמחויות פרטניות), שוטר, חייל וכד'.

כאשר מתרחש האסון והרשת הסלולרית קורסת, יקיש המשתמש את מצבו והעזרה שלה הוא זקוק, והמערכת תנתב את הבקשה למומחה הרלבנטי, בהסתמך על קרבתו למשתמש. בצוות העריכו כי ניסיון לקיים שיחות קוליות על בסיס הרשת האלחוטית באמצעות VoIP יגרום לעומס רב מדי על הסוללה, ולכן ויתרו על אפשרות שכזו.

את המיקום תזהה המערכת על פי המיקום האחרון הידוע שהעביר רכיב ה-GPS בטלפון בטרם קרסה הרשת. המערכת כוללת גם רכיב דירוג, כך שמחלץ שהתנסה באירועים שכאלה או שעבר תהליך אימון רלבנטי, יזכה לדירוג גבוה יותר, ופניות הקשורות לתחום התמחותו ינותבו אליו במידה רבה יותר לעומת מומחים עם דירוג נמוך יותר.

הצוות הסתמך בחלקו על תשתית תוכנה מסוימת שפותחה לפני כמה שנים בידי מיזם אירופי, והוסיף עליה טכנולוגיות נוספות שפיתח. עיקר גאוותה של מוקרין מיוחס למנוע התקשורת המילולית שישמש את הנפגעים ומטפליהם הפוטנציאליים, שהותאם למצבי החירום.

"המערכת מבינה את הטקסט החופשי שמקיש המשתמש, ולפי ניתוח שלו יודעת להפנות את הבקשה לגורם הרלבנטי ביותר", אומרים שם, "מערכת שכזו זקוקה למילון שמכיל את כל המילים הרלבנטיות, וכאן נתקלנו באתגר - כשאתה מחובר לרשת, ניתן להשתמש במילון בלתי מוגבל שמאוחסן על שרת, אך במקרה שבו ניתן להסתמך רק על תוכן שמאוחסן במכשיר עצמו יש חשיבות למינימליזם של המילון".

הפתרון שמצא הצוות היה ליצור מילונים קטנים יותר, שכל אחד מותאם למשתמש בעל התמחות מסוימת. בהתאם להגדרה שמעניק המשתמש לעצמו בתהליך הרישום, כך מוזרם למכשירו המילון הרלבנטי. המשתמש ה"כללי", כלומר זה שאינו מגדיר עצמו כמומחה, ישתמש במילון בסיסי המסוגל לפרש מילים המתייחסות למצבים כלליים.

בשעת האירוע, כאשר אותו משתמש שולח את בקשתו הראשונית לעזרה ומנסה לתאר את מצבו, המערכת תנסה לפרש איזה סוג עזרה נדרש לו על סמך המילון הכללי. אם פעולה זו לא תניב תשובה חד-משמעית שתאפשר להעביר את הבקשה למומחה הנמצא באזור, יועבר הטקסט לכמה מכשירים הנמצאים באזור, והללו יפיצו את הבקשה הלאה עד שיימצא בעל המכשיר שבו מצוי מילון המסוגל לפרש את הבקשה.

התהליך לא אמור לארוך יותר מכמה שניות, ובסופה של הפעילות המשורשרת הזו אמור להימצא המומחה הרלבנטי שיתגייס לסייע. מוקרין מודה שמכיוון שלא בוצע עדיין ניסוי בתנאי שטח שידמו מצב אמיתי, לא ברור בכמה הודעות יכולה המערכת לתמוך בו בזמן, אך לדבריה יצירת מנגנון הדירוג מאפשרת להעניק עדיפות להעברת הודעות מסוימות ליעדים רלבנטיים.

באייפון זה כבר עובד

מיזם הנשען על עיקרון דומה, אך כזה המסתמך על רשת סלולרית פעילה, הושק בתחילת השנה בסן פרנסיסקו. זה היה כשהסניף המקומי של מכבי האש השיק אפליקציה בשם Fire Department אשר מעדכנת בזמן אמת על אירועים המוגדרים "מסכני חיים" בחלק מאזורי העיר.

המשתמשים באפליקציה יכולים להגדיר עצמם ככאלה היודעים לבצע החייאה, ובעת שמתקבלת הודעה במוקד על אדם הזקוק לטיפול רפואי שכזה מאתרת המערכת את משתמשי האפליקציה הרלבנטיים (באמצעות רכיב ה-GPS שבאייפון), מעדכנת אותם על הצורך בהתנדבותם לטיפול באירוע, ואף מציגה להם את מסלול ההגעה.

הצוות של מוקרין כבר הציג את פעילות המערכת על גבי אייפון, ובהמשך מתוכנן פיתוח גם על מערכת אנדרואיד. הבחירה באייפון ככלי שבו תיבחן המערכת לראשונה - במיוחד לאור השימוש בתקשורת אלחוטית המנסה לעקוף את מנגנון ניהול הרשתות המובנה של האייפון - מפתיעה, אך מוקרין מעירה בחיוך כי הבחירה נגזרה בעיקר כיוון שחברי הצוות הם משתמשים אדוקים של המכשיר.

רעידת האדמה ביפן. הניצולם לא יכלו ליצור קשר עם העולם שבחוץ | צילום: איי אף פי

כעת, לאחר שהפרויקט עבר בהצלחה את שלב הוכחת ההיתכנות, מתעוררות השאלות הקשות באמת: כיצד לגייס עבור הפרויקט מימון כדי להמשיכו ולהופכו למוצר שאכן יוכל לשמש כמות גדולה של משתמשים ברחבי העולם. אך נראה כי האתגר הגדול ביותר יהיה מציאת הדרך להפיץ את האפליקציה והמערכת שמאחוריה לשימוש כוחות ההצלה והאזרחים עצמם.

"אני מאמינה שהממשלה או פיקוד העורף צריכים לחייב קיום מנגנון שכזה בכל מכשיר כבר כשהוא מגיע ללקוח", סבורה מוקרין, ולכן היא מנסה בימים אלו לחשוף את המערכת לגורמים רלבנטיים שיסייעו בהפצת הרעיון עד שיזכה לתמיכה רגולטורית, תחילה בישראל ולאחר מכן בעולם.

טכנולוגיה בשעת אסון

במהלך אסונות גדולים, גם ענקיות טכנולוגיה כמו גוגל ומיקרוסופט נרתמות למאמץ: כמה שעות לאחר רעידת האדמה ביפן העלתה גוגל גרסה מיוחדת של שירות המפות שלה, שאפשר לגולשים להציב ולחפש מידע על אזרחים ששהו באזור וניצלו או שהיו מוגדרים כנעדרים. מיזם של מיקרוסופט מ-2009 נועד לקשר בין בני משפחה או חברים שחיפשו זה את זה בשעת אסון, אך הסתמך על תקינות רשתות התקשורת.

המיזם אפשר לבני המשפחה לעדכן על מצבם ומקום הימצאותם באמצעות תוכנה המותקנת במחשב, הודעת דואר אלקטרוני או SMS, והמידע היה מוצג לכל בני המשפחה או הקבוצה באופן מרוכז. באופן אירוני, ב-10 בספטמבר 2010, יום לפני יום השנה לאסון התאומים, הודיעה מיקרוסופט על סגירתו העתידית של המיזם.

בנוסף, שלל אפליקציות לסמארטפונים מאפשרות לבעלי המכשירים לשאת עמם מידע רפואי העשוי להיות קריטי בשעת חירום כמו אפליקציות המציגות במסך הפתיחה של המכשיר את רגישותו של המשתמש לתרופות מסוימות, כדי שהמומחה המטפל בו יהיה מודע למגבלות הללו. אפליקציות רבות אחרות משמשות כספרי הדרכה דיגיטליים הכוללים הנחיות לביצוע החייאות, עיסויי לב, טיפול ראשוני בשברים ושטפי דם וכדומה.