פאנל "כלכליסט": "מדיניות הממשלה משדרת חוסר החלטיות"

ענף האנרגיה הסולארית בקיפאון של שלושה חודשים. היזמים רוצים עוד מכסות, אבל באוצר מתעקשים שהציבור לא צריך לסבסד את התעריפים לחשמל הסולארי. בניסיון לפשר בין הצדדים, הניח ביום רביעי האחרון יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל על שולחן הממשלה הצעה חדשה שתנסה לעורר את הענף. קנדל הציע לשריין 200 מגה־ואט עבור מתקנים סולאריים (פוטו־וולטאיים); עוד 200 מגה־ואט למתקנים סולאריים ותרמו־סולאריים על בסיס "כל הקודם זוכה"; להגדיל את המכסות הקיימות בעוד 100 מגה־ואט; לבטל את מכרז אשלים להקמת מתקן תרמו־סולארי עד 2013; ולקבוע תעריפים חדשים למחקר ולפיתוח.

מקור ההאטה בענף, כאמור, בדרישת האוצר "לחשוב מחדש" על כל הקשור לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות. זאת אף על פי שהממשלה עצמה קבעה יעד שלפיו בשנת 2020, כ־10% מהחשמל בישראל יופקו ממקורות של אנרגיה מתחדשת. הסיבה פשוטה: לתפיסת האוצר, כל הקצאת ייצור חשמל ממתקנים סולאריים (שמש), תרמו־סולאריים (קיטור) או רוח מחייבת את המדינה לרכוש את החשמל שמיוצר ל־20 שנה בתעריף שגבוה פי 4.5–3 מזה שמשלמים הצרכנים. הסבסוד נופל על כתפי הציבור, ולפני שמעניקים ליזמים רישיון - יש לבחון אם ראוי להטיל על ארנקו של הציבור את כוונת המדינה לייצר 10% מהחשמל במדינה באמצעות אנרגיה נקייה.

בענף האנרגיה טוענים שההצעה הנוכחית של קנדל היא הניסיון האחרון להציל את הענף מקיפאון עמוק, רגע לפני שחברות בינלאומיות מושכות את השקעתן מהשוק, והמדינה שוב לא תעמוד ביעדים שהציבה לעצמה. עד כמה האמירה נכונה? "כלכליסט" קיבץ את בכירי ענף התשתיות והאנרגיה כדי לברר אם יישומה של ההצעה היא האופק שכל היזמים מחכים לו, עד כמה תעריפי החשמל מעודדים ייצור מאנרגיה ירוקה והאם עידוד התחום יגרור בהכרח עלייה של עשרות אחוזים בתעריף החשמל.

האם ההצעה של קנדל היא הסיכוי האחרון של הענף?

"זו לא החלטה תלושה. לקחו החלטות שהיו קודם ועטפו אותן בצורה אחרת", אומר מנכ"ל משרד התשתיות שאול צמח. "לקחת החלטה ישנה ולכבס אותה זה לא נכון, כי אי אפשר לתכנן משק לטווחים של 18 חודשים - זה משדר חוסר החלטיות מצד הממשלה. צריך לקבוע יעדים ומדיניות ולא לשנות אותם כל שני וחמישי. ההחלטה הנוכחית מאמצת את מדיניות משרד התשתיות מפברואר 2010, אף שעדיין חסרים בה חלקים כמו אימוץ טכנולוגיה ישראלית והעדפה של פריפריה לעומת מרכז. תקוותנו היא שכולם יסכימו לאמץ אותה".

לדעתו של צמח מצטרף אמנון שפירה, יו"ר רשות החשמל. "הטריגר למהלך הוא עוד פעימה בסאגת אי־הוודאות", הוא אומר. "אם אחרי שלושה חודשי הקפאה אנחנו מקבלים את המסמך הזה - שלטעמי אינו פותר בעיות מקצועיות אלא יחסי ציבור ובעיות פוליטיות ולא משנה דבר בהיבט המקצועי - אני אומר: חבל, הפסידו עוד כמה חודשים. בכל מקרה, המציאות ברורה: חלק מהאנרגיה תושג באמצעות השמש".

אודי אדירי, רכז אנרגיה ותשתיות באגף התקציבים באוצר, מגן על ההחלטה להקפיא את ייצור החשמל הסולארי. "הוויכוח הוא ביישום ואיפה הוא בא. ייצור חשמל מאנרגיה סולארית יקר היום פי 8–4 מייצור חשמל באמצעות גז טבעי, ויישום המדיניות ישליך על התעריף. בסופו של דבר, זה ייפול נטו על צרכני החשמל.

"אנחנו באוצר סבורים שהמדיניות שנקטה המדינה עד היום היא נכונה, אבל צריך להמשיך בה בעקביות ולא להיכנע ללחצים של גופים המבקשים לקדם תעשייה, להגביר קצב מכסות או להשתמש באמצעים שונים ויקרים. יישום המדיניות המאוזן בין שמש לביו־גז ורוח עשוי להביא לעלייה של תעריף החשמל ב־15%. כל סטייה ממנו באופן בלתי אחראי יביא לעלייה נוספת, ובסוף נגיע ל־25%. ההצעה הנוכחית לא אומרת דברים ברורים, ובעוד שנה וחצי יבקשו הגדלת מכסה נוספת. יש לנו הסתייגויות ממנה".

 

פחות תלות בספק גז בודד

 

אמיר לוי, לשעבר סגן ראש אגף התקציבים באוצר והיום מנכ"ל שיכון ובינוי אנרגיה מתחדשת, מסביר שאחת המטרות היא לייצר תעשייה מקומית ומובילה. "יש ניצנים ראשונים להבנת התחום הזה, אבל זה לא מספיק. חשמל ירוק נטול פליטות בישראל משמעו פחות תלות בספק גז אחד, שעמו חווינו דברים לא נעימים בזמן האחרון. יש ניסיון לייצר תעשייה מקומית רגילה. אפשר למקסם את העלות, לקחת סובסידיה לא חכמה ולהפוך אותה לחכמה, ואז האוצר יבין שאפשר להרוויח משהו - גם ייצור חשמל וגם יצירת מקומות עבודה. זה יכול לקרות אם הפוקוס ומרב המאמצים והמכסות יופנו למתקנים תרמו־סולאריים, שייתנו עבודה למאות אנשים ולחברות שעובדות בישראל.

"בצד חוסר הוודאות אנחנו די תקועים", מודה לוי. "לדוגמה, בפרויקט שלנו בצאלים אנחנו עומדים במקום כבר שלוש שנים. זה עולה כסף. המכסות שנתנו עד היום אינן מספיקות - 80%–90% מייצור החשמל מהשמש צריכים להיות בתחום תרמו־סולארי שפועל 24 שעות. הטכנולוגיה התחילה פה, לפני 20 שנה, והיום היא בורחת לחו"ל".

אבי ברנמילר, מנכ"ל סימנס־סולל, טוען שחשוב יותר שפרנסי המדינה יחליטו מה הם רוצים. "ברור לי שמקורות האנרגיה שנתבסס עליהם בשנים הקרובות הם גז ושמש. אנחנו רואים מה התלות עשתה לנו - סגרו לנו את צינור הגז ממצרים, ותעריף החשמל עלה פתאום ב־15%. מלבד זאת, מדינת ישראל יכולה להיות אור לגויים ואנחנו יכולים להוביל בנושא היצוא".

 

אז איך מייצרים אופק למשקיעים?

לצמח יש הסבר ברור: "לייצר אופק זה פשוט - הממשלה צריכה לעבוד עם אמירה ברורה איך להשיג יעדים, והציבור צריך להבין בשקיפות מלאה איך הממשלה רואה את השוק. כל זמן שטכנולוגיה ישראלית משקפת יתרון ישראלי - צריך לתת לה העדפה. מלבד זאת, מדברים הרבה על פיתוח הפריפריה. כשנייצר חשמל בנגב, זה ייצור יותר תעסוקה ומפעלים שיישבו שם. זה יעד נרחב יותר מסתם לקדם את האנרגיה. האוצר אומר ש'יש גבול כמה המדינה יכולה לשלם', אבל בנייר שלנו נכתב מה העלות של המדיניות, כך שהממשלה קיבלה החלטה עם הנתונים ידועים מראש".

אז איך ניתן ליישם מדיניות, כך שזה לא יהיה רק מס שפתיים?

"ראש הממשלה הקים את הוועדה לאנרגיות מתחדשות כדי לצמצם בירוקרטיה", אומר צמח. "אי אפשר לשנות את המדיניות מחדש מדי כמה שבועות, אחרת נשלם מחיר יקר ולא נקדם תעשיות ותעסוקה. בינתיים אי אפשר להזמין, למשוך משקיעים או לגייס עובדים, וכולנו מחכים. צריך לזכור שכל יעדי הממשלה לייצור חשמל ירוק נעשים מול הסקטור הפרטי. אין גוף ממשלתי".

"אי אפשר לייצר יש מאין"

לוי מציג את האבסורד הבירוקרטי, הבא לידי ביטוי במלחמת המכסות בין משרד האוצר למשרד התשתיות, מצד היזמים. "אנחנו בונים תקציב לשלוש שנים קדימה. פעם יש מכסות ייצור ופעם אין. אומרים לנו שאנחנו במסלול מועצה ארצית, ואחרי שנתיים וחצי מקבלים פתק שעברנו לוועדה לתשתיות לאומיות. זה בלתי אפשרי".

אחת הטענות שנשמעו במקור כנגד פיתוח מהיר מדי של התחום הוא שתעריפי החשמל ליזמים הם גבוהים, אולי גבוהים מדי. שפירה, שעומד בראש הגוף שבין השאר קובע את תעריפי החשמל, מסביר שחשמל ירוק הוא יקר מעצם הגדרתו.

אולי תעריפי החשמל גבוהים מדי?

"אי אפשר לייצר יש מאין בלי תמריצים. יש לי מכסה של 300 מגה־ואט למתקנים הסולאריים הבינוניים, ויושבות אצלי בקשות של 1,000 מגה־ואט. זה אומר שיש תמריץ, השאלה היא אם התמריץ גבוה מדי. אבל כל מי שאומר לי שהתעריף בוננזה אומר אחר כך שזה לא מספיק לו לבנייה. כולם אומרים שהמדינה כורתת את הענף שעליו היא יושבת עם ההקפאה, אבל ההפך הוא הנכון. נתנו מכסה של יותר מ־1,000 מגה־ואט, ובפועל קמו מתקנים ל־100 מגה־ואט בלבד".

לאדירי, שמטפל גם בשאלה אם משק הגז הטבעי פועל בתנאי מונופול, נמאס לשמוע שהאוצר הורס את היזמות. "יש לנו יכולת לייצר חשמל בגז טבעי בעלות של 17 אג' לקוט"ש, אבל האוצר לא אמר שצריך לעצור יצירת חשמל מאנרגיות מתחדשות. הגיוון חשוב, אבל יש פער בין מדיניות ליישום.

"אם המדינה משחררת את המכסה הנוכחית של 500 מגה־ואט יש לנו 1,300 מגה־ואט - זה 10% מיכולת הייצור הארצית.

בפועל הפעילו 100 מגה־ואט, ובעצם אנחנו מתווכחים על תעשייה שלא קמה. יש תעשייה של 15 מיליארד שקל שמחפשת לאן ללכת. אומרים שאנחנו כורתים את הענף שאנחנו יושבים עליו. איזה ענף? קודם צריך לשתול את העץ! אם לא יהיה מאמץ ממשלתי זה לא יקרה".

ברנמילר מספר שלאחרונה ביקר אצלו שר הסחר הסיני. "נערך דיון של שלוש שעות על איזו אנרגיה תסתמך סין בעתיד, והיה ברור לשר שזה לא יהיה מקור פוסילי. צריך לתת ודאות לתעשייה. צריך להתוות קו ולקבוע שלשם הולכים".

הכל ידוע מראש

לדברי לוי, העתיד כבר ידוע, ואין צורך "לחכות ולראות מה קורה". "בתחום האנרגיה הסולארית יודעים היום הכל: את התפוקות, את הביצועים, אין שום דבר שאינו ידוע. אתה חושב שבנק ייתן מימון של 800 מיליון דולר אם לא נסביר הכל?", הוא שואל.

שפירה מתפרץ לעומתו: "אז בוא תסביר לי - כולם מטומטמים? היזמים מבטיחים 1,300 שעות של שמש כדי לקבל מימון".

ברנמילר עונה מיד: "יש הרבה יזמים לא חכמים. מה שקרה הוא שהסולארי הפך לקזינו חדש, נכנסים שחקנים שהם לא יודעים מה הם עושים".

לאדירי יש הסבר משלו: "כי זו מכונה שמדפיסה כסף".

במסגרת ההצעה של קנדל הוצע לקבוע תעריפים מיוחדים גם, עבור מחקר ופיתוח בתחום הסולארי, טענה שיו"ר רשות החשמל אינו שלם איתה. "אי אפשר להכניס הכל למסגרת תעריפית נוקשה. למה צריך לקבוע תעריף חדש? אני כבר שנתיים מנסה לשכנע שלא לבסס מו"פ על בסיס התעריף".

לוי, שמייצג את התעשייה, שולל את הגישה. "לא מדברים רק על מו"פ. מתקן תרמו־סולארי משלב שמש ושכל - שני דברים שיש פה בשפע. צריך לא להתייחס אל הפיתוח כנישה".

גם ההצעה הנוכחית תיגנז?

"כבר היתה הצעה של ועדה שהוקמה לשם כך, אבל היה אלמנט שהפריע לאוצר. לא נכון לשים שוב הצעת החלטה ולהתחיל מחדש. אין זמן וכולם יפסידו מזה. זה מרתון, לא ספרינט, ולא רצים 100 מטר כל פעם", מסכם צמח.

לשפירה יש סיפור משלו שיסביר את הקונפליקט. "כשהתחלתי לעבוד אמרו לי שקונפליקט בין־משרדי בממשלה זו סגולה לאריכות ימים. מיצינו את הארכת הימים. עכשיו צריך לגמור את הקונפליקט".

לוי מחייך. "לפני 15 שנה הגעתי לאוצר כרפרנט צעיר. פגשתי את האנשים שטיפלו בתחבורה ושאלתי למה אין רכבות. הראו לי מודל. עזבתי לפני חמש שנים ועדיין אין רכבות. לא צריך לתת מכסות אלא להקים תעשייה ולא ליצור קבלני השקעות".

אדירי מסכם: "אני אופטימי. בעוד שנתיים מהיום ועם קצת נחישות של כולם, יהיו פה מאות מגה־ואטים. אין סיבה שלא".