צילום: בלומברג
דו"ח טכנולוגי: הייתם מוכרים דרך גרופון מכונית משומשת?
היזם ריקי אגרוואל טוען שלעסקים אין הצדקה לעבוד מול ענקית הקופונים, שמחייבת לתת הנחות לתקופה ארוכה ולא מספקת נתונים חשובים. וגם: ורייזון רוצה לנתק את הארנק הסלולרי מכרטיס האשראי ובית המשפט בארה"ב בעד תלמידים שצחקו על המורים שלהם ברשת
חבר, רוצה לקנות בקבוק אוויר בשקל אחד?
מאז שגרופון, חברת הקופונים המובילה, מסרה את מסמכי ההנפקה שלה, לרדת עליה הפך לספורט מקובל. העקיצות האלה לא מפתיעות: נראה שהמקימים שלה היו עסוקים בביזה נמרצת של כספים שגייסו, וכמה מהאנליסטים התחילו להתייחס אליה כאל מזימת פירמידה. כשהסתבר שיו"ר החברה הסתבך עד צוואר בעבר, הספקות רק התגברו.אבל, טוען היזם רוקי אגרוואל, גרופון מסוכנת לא רק למשקיעים העתידיים שלה, ששמים את כספם על קרן צבי שעל פי כל הסימנים כבר ניצוד ועורו הופשט. לא, היא מסוכנת בעיקר לסוחרים שמסכימים לעבוד איתה.
לכאורה, אומר אגרוואל, העסקים שעובדים עם גרופון מקבלים ממנה כסף וגם פרסום - אבל בפועל הם מתחייבים לספק מוצרים מוזלים למשך תקופה ארוכה מאוד. למעשה, סביר שהסכום שהם מוציאים על הנחות גרופון גדול פי שלושה מהסכום שהם מקבלים ממנה.כדי שהעסקה תהיה רווחית לבעל העסק, הוא צריך לדעת שני נתונים: כמה ממשתמשי גרופון הם כבר לקוחות שלו, ובאיזו תדירות לקוחות שמגיעים אליו דרך גרופון גם ישובו לפקוד אותו. אין לו שום דרך לדעת את שני הנתונים האלה. לדברי אגרוואל, אפילו לגרופון אין את המידע הזה – משום שיש לה עניין מובהק לא לדעת. אחרי הכל, אם היא תדע, אולי היא גם תצטרך לספר.
להערכתו, הסיבה ההגיונית היחידה לעבוד מול גרופון היא אם הסוחר יודע שהוא עומד על סף פשיטת רגל. במקרה כזה אין לו מה להפסיד. בהתחשב בכך שגוגל נכנסת בכל הכוח לתחרות בתחום, ומיטיבה את התנאים של הסוחרים, אגרוואל מעריך שגרופון תקרוס בקרוב.
מצד שני, הסוג הזה של הערכות מקובל מדי בעולם הטכנולוגיה: אם משהו פחות רווחי, סימן שהוא "מת",גם אם הוא יסחוב עוד כמה שנים טובות. כך שלעניין הקריסה הצפויה הייתי מתייחס בספקנות, אבל אגראוול מסביר היטב מדוע לא כדאי לסוחר לעבוד עם גרופון. ייזהר הקונה.
לקנות מהסלולר - בלי כרטיס אשראי
חברת הטלקום ורייזון עלתה על משהו, ואולי מצאה דרך לשבש את השוק של הארנק הסלולרי שנמצא בחיתוליו. אולי.
לפי הגרסה הנוכחית של הרעיון, שמקודמת על ידי גוגל וחברות יפניות, המכשיר הסלולרי שלך ישמש גם כארנק: נפנף אותו מול מסך מיוחד, והמסך ייצור קשר עם כרטיס האשראי שלך ויאשר את הרכישה. הניסוי של ורייזון מאפשר למשתמש לדלג על הקטע של חיבור כרטיס האשראי שלו.
מדובר במהלך מהפכני, שמאפשר ללקוח לבצע את הרכישה דרך ורייזון, ולשלם לה בחשבון הסלולר הבא שלו. במקום לבצע את התהליך המייגע והמסוכן של העברת פרטי כרטיס האשראי שלו לעוד מישהו, הלקוח יקנה מוצר באמצעות הסלולר – ומי שיחייב אותו תהיה ורייזון עצמה.
לפיתוח כזה יש פוטנציאל מרשים מבחינת כל המעורבים, אבל במיוחד מבחינת חברות הסלולר. האם אנחנו באמת רוצים לתת להן גם להפוך לחברת האשראי שלנו? האם הן הוכיחו שהן מסוגלות לתת לנו את השירות הנדרש, ולעמוד בציפיות שלנו? יש לקוות שגופי הפיקוח יבחנו בעניין את ההצעה החדשה.
נשף המסכות של "נערה גאה בדמשק"
נהוג לומר שבצ'טים גברים הם גברים, נשים הם גברים, וילדים הם סוכני FBI. מסתבר שלפעמים זה נכון גם מחוץ לחדרי השיחות, כפי שמוכיחה הפארסה של הבלוגרית "נערה גאה בדמשק" – שבפרפרזה על היינה לא היתה נערה, לא היתה גאה, ולא היתה בדמשק.
על חשיפתה של "אמינה", שהתגלתה כגבר בשם טום מק'מאסטר, כתבנו אתמול. אלא שהפרשה ממשיכה להסתבך: "הוושינגטון פוסט" חשף אתמול מיהי פולה ברוקס, העורכת הגאה של האתר הלסבי Lez Get Real, שסיפקה ל"אמינה" את פלטפורמת הכתיבה שלה. רמז: בניגוד לטענתה, היא לא בדיוק לסבית חירשת שחיה בדרום ארה"ב.
אם לדייק, "פולה ברוקס" היא בעצם ביל גרייבר, איש צבא לשעבר ועובד בניין בהווה, גבר בן 58 שהשתמש בחשבון של אשתו כדי ליצור את הדמות המפוברקת. אחרי שגרייבר נשבר, הוא אמר ל"וושינגטון פוסט" שהוא בנה את האתר כדי לקדם סדר יום גאה, אך חשש שלא יקחו אותו ברצינות, משום שהוא עצמו סטרייט.
כל הפרשה כמעט גורמת לך להתגעגע לימים ההם, שבהם גברים היו גברים, נשים היו נשים, יצורים קטנים וירוקים מאלפא קנטאורי היו יצורים קטנים וירוקים מאלפא קנטאורי, וגאים התחזו לסטרייטים ולא להיפך. אבל רק כמעט. כלל האצבע של הרשת נשאר זהה: אם אתם לא מכירים את האיש שבצד השני של המקלדת - "מכירים" כי פגשתם אותו, או שאדם שאתם סומכים עליו פגש אותו - הנחת היסוד שלכם צריכה להיות שמדובר בגבר בגיל העמידה, שכותב בתחתוניו.
לעג למורים? בזמנכם החופשי
האם מותר לתלמידים לצחוק ברשת על המורים והמנהלים שלהם, או שהדבר מהווה פגיעה קשה במשמעת בבתי הספר? בית משפט אמריקאי התחבט בשאלה הזו, והגיע למסקנה שזכותם החוקתית של התלמידים לחופש ביטוי גוברת על הרצון של בית הספר במשמעת.הפסיקה מתייחסת לשני מקרים שונים. במקרה הראשון, תלמידה אחת הואשמה בהפרת קוד הלבוש של בית הספר, והחליטה לנקום. היא יצרה פרופיל מייספייס פארודי, שייחס למנהל בית הספר שורה של פעולות בעייתיות, בהן גם פדופיליה.
התלמידה הושעתה מהלימודים, והחליטה לערער על כך. תחילה קיבל בית המשפט את חוקיות ההשעיה, אבל אחר כך הפך את ההחלטה וקיבל את טענת הנערה שמדובר בבדיחה ושהפרופיל היה כל כך מוקצן ופארודי, עד שאף אחד לא היה מקבל אותו ברצינות.
במקרה השני, פרופיל שיצר תלמיד תיאר את המנהל של בית ספרו כמי שמחזיק בירה ומריחואנה במשרדו, מה שמפריע לתפקוד של בית הספר. גם במקרה הזה בית המשפט קיבל את הטענה שמדובר בבדיחה שבוצעה מחוץ לשעות הלימודים.
לא כל השופטים הסכימו: השופט מייקל פישר כתב שבעידן הנוכחי, שבו תלמידים יכולים לגשת לדפים כאלה באמצעות הסמארטפונים שלהם, מיטשטשים הגדרות בין מה שמותר לתלמידים לעשות בבית הספר ומחוצה לו. כל הבלאגן הזה צפוי להגיע לבית המשפט העליון, לא פחות.
קצרצרים
ראש, זמן להכיר את הקיר: דיווחנו כאן מספר פעמים על הבעיות שמעמידה טכנולוגיית המידע בפני שיטת המושבעים הוותיקה בבתי המשפט, אבל כזה דבר עוד לא היה. מושבעת בריטית עומדת עכשיו לדין בחשד לבזיון בית המשפט, לאחר שהשתמשה בחשבון שלה בפייסבוק כדי ליצור קשר עם אחת הנאשמות במשפט סמים גדול, מה שאילץ את השופט לבטלו. המושבעת האפופה, ג'ואן פרייל, גם חשודה בכך שערכה חיפושים ברשת על הנאשמים. אם היא תורשע, יש מצב שהיא תלך לכלא. אולי היא צריכה להצהיר על עצמה כמטומטמת קלינית ולבקש מבית המשפט למנות לה אפוטרופוס, כי אחרת לא ברור איך היא יוצאת מזה.
מכשול ראשון למדיניות בזיזת הדומיינים של הממשל האמריקאי. נזכיר שכרגע יכולות הרשויות הפדרליות "להחרים" כתובות אתרים בחשד להפרות חוקי זכויות יוצרים, ולשאול שאלות אחר כך, אם בכלל. אתר ספרדי פופולרי, ששניים מהדומיינים שלו הוחרמו, הולך לבית המשפט ודורש שיחזירו לו אותם. לטענת האתר, Puerto80, האתרים שלו אינם מאחסנים תוכן מוגן: לכל היותר הם מספקים קישורים לתוכן כזה שכבר נמצא ברשת, דבר שלטענתו איננו מהווה הפרה של החוק.
בירת הציוצים העולמית היא התפוח הגדול: בדיקה של "הניו יורק טיימס" העלתה שתושבי העיר משגרים 30% יותר ציוצים מהממוצע הארצי בארה"ב. כשבודקים את כמות הציוצים שיוצאים מניו יורק ומחלקים אותה במספר התושבים, עולה שבממוצע תושבי העיר משגרים יותר ציוצים מכל תושבי עיר אחרת.
ראש ה-CIA היוצא, לאון פאנטה, מנצל את סבב ראיונות הפרידה שלו כדי להתריע מפני האפשרות של מתקפת סייבר, שעשויה להיות לדבריו "פרל הארבור הבאה". תזכורת לפאנטה, שישמש בקרוב כשר ההגנה: ההתקפה על פרל הארבור עלתה לאמריקאים באלפי הרוגים, שורה של ספינות מלחמה טבועות, ועשרות מטוסים שהושמדו. התקפת הסייבר המוצלחת ביותר הידועה כיום, סטוקסנט, לא גרמה להרוגים ככל שידוע, ולא שיבשה באופן ניכר את פעילותה של ממשלת איראן. על ההצקות של אנונימוס ו-LulzSec חבל להרחיב את הדיבור, ושיבוש פעולת אתר הפנטגון הוא לא שוות ערך להפצצה שלו. קצת פרופורציות לא יזיקו, אבל בהחלט יתכן שאנחנו רואים את פאנטה מתווה את קו ההגנה החדש של הפנטגון, על התקציב המפלצתי שלו: אמא'לה, האקרים.
ועוד קצת מהשירותים החשאיים: ה-NSA, אחת הסוכנויות החשאיות ביותר של ארה"ב, הודיעה לאחרונה שהיא מסירה את הסיווג מעל כמה מהמסמכים שברשותה. בין המסמכים ניתן למצוא ספר הצפנה בן 202 שנים, ותמונה של מחלקת ההצפנה של הצבא מ-1919 - זמן קצר לפני שמזכיר ההגנה סטימסון הכריז ש"ג'נטלמנים אינם קוראים את הדואר של ג'נטלמנים אחרים", ובתירוץ הנהדר-בטמטומו הזה סגר אותה. יש להניח שב-2080 הסוכנות סוף סוף תגלה לנו מה היא ידעה על ווטרגייט. מצד שני, אצלנו חלק מישיבות הממשלה מימי קום המדינה עדיין חסויות.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
2 תגובות לכתיבת תגובה